מתמודדים עם מניעת התאבדויות בבתי ספר

Schiro, T. (2018). Getting real about suicide prevention in schools. Educational Leadership, 75, 4, 70-73

המחברת דנה בתפקידם הקריטי של מורים בזיהוי נטיות אבדניות בקרב תלמידי חטיבה ותיכון. מתוך ניסיונה הטראגי עם התאבדות בנה ביריית רובה, כותבת המאמר, שעבדה כמנהלת חטיבת ביניים במשך למעלה מ-30 שנה, מציגה אסטרטגיות לזיהוי והתמודדות עם דיכאונות והתאבדויות בקרב תלמידי בית ספר: הבנה לעומק של נסיבות ההתאבדות, זיהוי סימני מצוקה, הכשרת אנשי צוות להכלת דיכאון והתאבדות, הגברת מודעות ומעורבות הורית ועוד.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת

 

 

בדרך כלל, תלמידים עם נטיות אבדניות מאותתים על כוונותיהם. כאשר תלמידים מדברים על התאבדות, כותבים על עצבות ודיכאון עמוק, מספרים שהם מהווים נטל עבור חבריהם ומשפחותיהם או מאמינים שאין ייעוד לחייהם - יש לקחת את זה ברצינות.

בעזרת הכשרה מתאימה, תרגול ופיתוח מודעות, מורים ותלמידים יכולים לזהות סימנים המעידים על דיכאון - שהוא הצורה הנפוצה ביותר של מחלת נפש - ולפעול כדי לתת מענה לצרכים של תלמידים סובלים. חשוב להבין כי תלמיד שמדבר על התאבדות, ולו ברמזים עמומים בלבד, מבקש שמישהו אחר ידע. גם אם לא יבקש עזרה בצורה ישירה, הוא מאותת על מצוקתו. מחנך אכפתי חייב לגשת אל התלמיד, לפתוח בשיחה ולשאול בצורה ישירה: "האם אתה חושב לפגוע בעצמך"?

התאבדות היא סיבת המוות השנייה בהיקפה בישראל בקרב בנים והשלישית בהיקפה בקרב בנות בגילאי 18-14. לצורך ההמחשה, בשנים 2015-2000 התאבדו 226 בנים ו-60 בנות בני 18-14 (משרד הבריאות, 2018; משרד הבריאות, 2019).

בקרב תלמידי חטיבה ותיכון, סימני הדיכאון בדרך-כלל חבויים מתחת לפני השטח ונוטים להיתפס כהתנהגות אופיינית, כמו שינה מרובה או נדודי שינה. סממנים נוספים הם הימנעות מפעילויות שגרתיות (כמו חוגים או ספורט), מסירת חפצים אישיים לחברים ללא תמורה (כאקט של פרידה או, לחילופין, כקריאה לעזרה), שימוש באלכוהול וסמים, מצב רוח תזזיתי, חרדה, עצבנות-יתר, התפרצויות זעם והחצנת הנטייה האבדנית. יש לשים לב לסימנים האלו ולעולם לא לפטור את עצמכם ולומר לתלמיד שהביע ייאוש או עצבות: "תתגבר לבד" או "זה יעבור מעצמו". אלא, הפנו אותו בהקדם, בדרך רגישה ודיסקרטית, לטיפול במרכז לסיוע נפשי, כמו ער"ן (עזרה ראשונה נפשית).

אמנם, השתתפות בתכניות להכשרה בטיפול נפשי תובעת כסף וזמן יקר מבתי ספר. אבל, היא יכולה להציל חיים. להלן צעדים מומלצים לגורמים במערכת החינוך ומנהלי בתי ספר למניעת התאבדויות בקרב בני נוער:

  1. הכשירו אנשי צוות למתן עזרה ראשונה נפשית - ודאו כי בכל בית ספר יש לפחות שני אנשי צוות שעברו הכשרת עזרה ראשונה נפשית, אפשרו למורים להשתתף בסדנאות רלוונטיות ואפשרו שיח פתוח בין מורים לתלמידים.
  2. הקדישו זמן לסוגיית ההתאבדות - קיימו בבית הספר סדנה יומית, חצי-יומית או שעתית, שתכשיר אנשי צוות ותלמידים להתמודד עם תלמידים בעלי מחשבות אבדניות ולהפנות אותם לגורמים הרלוונטיים.
  3. ערבו את ההורים - במקרים רבים נמצא שההורים אינם מעורבים מספיק במצב של ילדם. על המורים שפוגשים את הילדים מדי-יום, מוטלת החובה לשתף את ההורים.
  4. הבינו לעומק את הסוגיה - ישנה נטייה להסתכל על התאבדות כהחלטה מודעת של המת, שבה הוא אשם. אבל, יש להבין כי התאבדות היא בעצם תוצאה סופית של מחלה מנטלית שצריך לרפא.

נכון שלא כל מחלה נפשית מובילה להתאבדות, אבל היא יכולה להשפיע על מסוגלות התלמיד לתפקד בצורה מיטבית בבית הספר, ומחוץ לו. עבור ילד העומד בפני החלטה אימפולסיבית וקטלנית, ההבנה שיש מבוגר שדואג לו יכולה לעשות את ההבדל בין חיים למוות. 

אנשים שסובלים מדיכאון ונטייה לאובדנות מתביישים לספר שהם מתמודדים עם בעיה נפשית בגלל התפיסה השגויה הזו. בדיוק משום כך, משימתם של המורים היא לזהות את הסימנים, להציע עזרה ולהילחם עם הסטיגמה הזו. יתרה מכך, רבות מההתאבדויות אינן מדווחות או מקוטלגות כתאונות. חוסר ההבנה הזה מגביל את יכולת הקהילה לטפל בנושא ולמצוא פתרונות על ידי שיח פתוח והנגשת מידע לחוקרי התאבדויות.

למען עתיד טוב יותר, בתי ספר מוכרחים להיות ערים וקשובים לצרכים הרגשיים והחברתיים של התלמידים ולעזור להם להצליח, החל מיומם הראשון בבית הספר. אם יעשו כן, בריאות הנפש תשתפר - והתאבדויות רבות ימנעו.

ביבליוגרפיה

משרד הבריאות (2018). אובדנות בישראל: התאבדויות 2015-1981, ניסיונות התאבדות 2016-2004. ירושלים: משרד הבריאות ואגף המידע.

משרד הבריאות (2019). סיבות מוות מובילות בישראל 2016-2000. ירושלים: אגף המידע -חטיבת טכנולוגיות רפואיות, מידע ומחקר.

 

 

 

 

 

 

מה דעתך?

משרד הבריאות (2018). אובדנות בישראל: התאבדויות 2015-1981, ניסיונות התאבדות 2016-2004. ירושלים: משרד הבריאות ואגף המידע.

משרד הבריאות (2019). סיבות מוות מובילות בישראל 2016-2000. ירושלים: אגף המידע -חטיבת טכנולוגיות רפואיות, מידע ומחקר.

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?