מצב הוראת הלשון העברית במערכת החינוך

מסמך זה נכתב לקראת ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בנושא "מצב הלשון העברית במערכת החינוך", הנערכת לציון 150 שנה להולדתו של אליעזר בן-יהודה.
הסוגיות המוצגות במסמך: לימודי העברית במערכת החינוך כיום – היקף הלימודים והישגי התלמידים. טענות על מדיניות הוראת העברית במערכת החינוך והצעות לשינויה.
 
ראו קובץ מצורף מימין
 
לדברי הגב' מזל שיניאק, מפקחת-מרכזת (מפמ"ר) על הוראת העברית במשרד החינוך, הבעיה העיקרית בתחום הוראת העברית במערכת החינוך כיום היא פריסת השעות ואופן ניצולן. לגבי פריסת השעות, בחטיבה העליונה נהוג לשבץ את רוב השעות בכיתה י', כדי שהתלמידים יוכלו להיבחן בבחינת הבגרות בלשון בסוף אותה שנה (וכך יוקל עומס הבחינות בכיתות י"א–י"ב), התוצאה היא שהתלמידים אינם מקבלים כל הכוונה בתחום העברית בשנתיים האחרונות ללימודיהם. אשר לניצול השעות, הגב' שיניאק מציינת כי לשם הוראה יעילה של שפה יש צורך גם בהוראה סדנאית ולא רק בהוראה פרונטלית (למשל, בכל הנוגע להוראת הבעה בכתב), אולם שעות הוראת העברית המוקצות כיום לבתי-הספר אינן מאפשרות הוראה מסוג זה.
 
מדיניות הוראת הלשון העברית בבתי-הספר התיכוניים ובמערכת החינוך בכלל – לטענת ד"ר מוטי רוזן, בלשן ולשונאי, הוראת הלשון העברית בבתי-הספר התיכוניים מוכתבת על-פי שאלון בחינת הבגרות, במקום שחומר הוראה יסודי וראוי יכתיב את השאלון. תופעה זו מביאה להתפתחות תעשייה אדירה של ספרי הכנה לבחינות הבגרות בלשון; אלו, לא רק שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים הולמים, אלא שבמשך הזמן נעשים לספרי לימוד לכל דבר ועניין. ד"ר רוזן מדגיש כי הליקויים בהוראת הלשון העברית בבתי-הספר התיכוניים מתבטאים בשפה דלה ורוויית שגיאות של התלמידים. ד"ר רוזן סבור כי יש לטפח הוראה יסודית ומעמיקה של הלשון העברית במערכת החינוך, ללא "מיקוד" החומר לצורך בחינות הבגרות וללא דילוג על הוראת פרקי לשון חיוניים, ובהם לימוד הכתיב הנכון וטיפוח שפה עשירה בניבים. להלן כמה מהצעותיו של ד"ר רוזן:
-   הקניית עברית טובה ועשירה מגיל הגן;
-   העלאת רף הדרישות בעברית מבוגרי המוסדות להכשרת מורים;
-   פיתוח שאלונים ארציים בתחומי הכתיב והבנת הנקרא בשלבים מוקדמים של החינוך היסודי;
-   הסתייעות באמצעי התקשורת.
 
ד"ר רוזן גם מציע להשתמש בשאלון ארצי בתחום הלשון העברית שפיתח לתלמידים המסיימים את חטיבת הביניים, שבו שלושה תחומים מרכזיים: תקינות הלשון, כתיב וניבים (מן המקורות).
לטענת הסופר והלשונאי רוביק רוזנטל, הוראת הלשון העברית במערכת החינוך לוקה בעיקר בהסתמכות על מעין "שיטה סגורה" של חוקים וכללים, היוצרת תחושת ריחוק ואף מיאוס בקרב התלמידים. על מנת שהשיטה תהיה "פתוחה" יותר, יש לשלב את השפה המדוברת (ואפילו "סלנג") בתוכנית הלימודים, ולנתח בכלים לשוניים גם את השיח היומיומי שהתלמידים נחשפים אליו; כך התלמידים לא רק יידרשו ללמוד בעל-פה הגדרה של מבנה לשוני מסוים, אלא יוכלו לזהות אותו בשיחות המתקיימות סביבם. נוסף על כך, יש לשים דגש בהוראת ההבעה בעל-פה (הרטוריקה). במאמרו "והבנת הנשמע, מה יהא עליה?" כותב רוזנטל בהקשר זה: "החינוך לרטוריקה יכול וצריך להיות ערך מפתח בחינוך ללשון. אם שפת הדיבור הטבעית מועדת ל'שגיאות', 'עילגות', 'רדידות', מה יועילו חוקי הכתיבה הנאותה? הרי בכך יונצח הפער בין הדיבור והכתיבה, הפער המדומה הזה, שיש לשבור אותו ולא להנציח אותו".
 
רמת הידע המקצועי בקרב קובעי מדיניות הוראת הלשון במערכת החינוך – לטענת ד"ר רוזן, לרוב קובעי המדיניות בתחום הוראת הלשון (וכן לחלק מהמורים המלמדים מקצוע זה) יש הכשרה וניסיון קודם בתחום הספרות ולא בתחום הלשון העברית.
 נוסף על כך, חלק ממחברות שאלוני בחינות הבגרות וממעריכות בחינות אלו אינן בקיאות בלשון העברית ברמה הנדרשת מהן.
מה דעתך?

    ברצוני להתקשר עם ד"ר מוטי רוזן בענין מאמר מסוים שלו שהתפרסם בעתון טבע הדברים בשנת 2004תודה

    פורסמה ב 05/09/2009 ע״י עדנה פרידלנדר
    מה דעתך?