מורים ערבים בבתי ספר יהודיים כמודל של חדשנות משבשת

Erlich, R., Gindi, S. & Hisherik, M. (2020). I'll do business with anyone: Arab teachers in Jewish schools as a disruptive innovation. Israel Studies Review. 35, 3, 72-91

עיקרי הדברים:

● רוב תלמידי מערכת החינוך הערבית-ישראלית אינם נפגשים, לאורך 12 שנות הלימוד, עם תלמיד או מורה יהודי – ולהיפך

● מורים ערביים מתקבלים בסבר פנים יפות בבתי ספר יהודיים ואף חשים סיפוק אישי, הערכה עצמית, יוקרה מקצועית וכושר השפעה

● בתוך תוכם, המורים הערביים מתקשים מאוד להזדהות עם הנרטיב הפרו-לאומי ההגמוני השורר בבתי הספר במגזר היהודי

 

הצעות אופרטיביות לשילוב מורים ערביים והכשרתם

● חשבו מחדש על שיטות הגיוס, המיון והשיבוץ הבין-מגזריים

● בשלב ההכשרה להוראה, למדו מורים ערביים מיומנויות הוראה רב-תרבותיות

● עבדו על כישורי העברית הכתובה והדבורה

● דונו בסוגיות הטעונות אשר חוצצות בין העמים

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מגזר ערבי

 

ערביי ישראל והכשרה להוראה

ישראל נחשבת למדינה שסועה מבחינה חברתית ופוליטית והיא נתונה לסכסוך פנימי ארוך שנים בין הרוב היהודי לבין המיעוט הפלסטיני (Paul-Binyamin & Reingold, 2014). עוד במעמד ההכרזה על עצמאותה ב-1948, הוגדרה ישראל כמדינה יהודית, וכפועל יוצא מכך נדחקו לשוליים תושביה הלא-יהודים, רוב היישובים והערים מופרדים על בסיס לאומני והרשויות הערביות נשלטות ונמשלות על ידי חוקי כנסת ישראל – בין אם מכירים בהם ובין אם לאו (Arar, 2012).

בשנים האחרונות, מדווח על מחסור של כ-7,000 מורים במגזר היהודי, בעיקר המקצועות המתמטיקה, האנגלית, המדעים והערבית. בה בעת, ישנם כ-12,000 מורים ערביים מוכשרים אשר ממתינים לשיבוץ. על רקע זה, בעולם התעסוקה, ערביי ישראל מתקשים להתברג בעמדות מפתח, מסתפקים במשרות חלקיות ונאלצים לבזבז שעות נסיעה בכבישים. עם זאת, שיעור בוגרי התארים הראשונים שמוצאים עבודה הינו גבוה בהשוואה למגזר היהודי. בתוך כך, 70% מהסטודנטיות הערביות בישראל לומדות חינוך או סיעוד, כאשר מעטות פונות למקצועות ההנדסה והמדעים המדויקים (Central Bureau of Statistics, 2019).

זרמים ופילוג במערכת החינוך הישראלית

מערכת החינוך בישראל נחשבת לציבורית ברובה ומחולקת לארבעה זרמים מרכזיים:

  1. עברי-חילוני (ממלכתי);
  2. עברי-דתי (ממלכתי-דתי);
  3. עברי-חרדי (עצמאי, מעיין החינוך התורני);
  4. ערבי-כללי.

בפועל, על אף הקרבה הגאוגרפית, רוב תלמידי מערכת החינוך הערבית-ישראלית אינם נפגשים, לאורך 12 שנות הלימוד, עם תלמיד או מורה יהודי. כך בדיוק הוא המקרה ההפוך: תלמידים יהודים הלומדים בבתי ספר יהודיים אינם צפויים להיתקל בתלמיד או במורה ערבי בין כותלי בית הספר. ההפרדה החברתית-לאומית הזו ב-18 השנים הראשונות והמעצבות של הילדים צפויה להשריש את הריחוק, הניכור והדחייה הלאומניים. חשיבה מחדש על זרמי החינוך המפלגים את מערכת החינוך בישראל עשויה לגשר על פערים. ברם, זו נתפסת ונראית כבלתי-ישימה בעתיד הנראה לעין בשל חסמים ומכשולים אדמיניסטרטיביים, מבניים, חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים (Hager & Jabareen, 2016).

שילוב מורים ערביים בבתי ספר יהודיים

בהינתן המבנה המופרד של מערכת החינוך הישראלית, רוב המורים הערביים בוחרים ללמד בבתי ספר ערביים, והיהודים נשארים במחוזותיהם גם כן. אולם, ישנם מורים ערבים אשר מסכימים ללמד בבתי ספר יהודיים כאשר הם עושים זאת ממניעים אישיים, ולא כחלק מתוכנית לאומית או מדיניות ממשלתית (Hisherik et al., 2013).

כמענה לכך, ב-2013 החל מכון מרחבים לקדם שילוב של מורים ערביים במגזר היהודי, תוך שהוא עוקב אחר השתלבותם, התקדמותם והצלחתם. עד שנת 2019, הצליח המכון לשלב כמעט 1,000 מורים ערביים בבתי ספר יהודיים. המורים הללו נחשבים למורים-מגשרים (Boundary-crossing teachers). אלו הם אינדיבידואלים אשר פורצים מחסומים סוציולוגיים ומייצגים קבוצה חברתית מסוימת בתוך קהילת ריבון (Paul-Binyamin and Potchter, 2020).

השילוב הזה נחשב למוצלח ויעיל במובנים רבים, ובכלל זה הסיפוק מהעבודה של המורים הערבים ותחושות ההכלה והקבלה של המורים והמנהלים מהמגזר היהודי (Gindi & Erlich-Ron, 2019). למעשה, נרקמו חברויות אמיצות בין מורים ערביים ויהודים שנמשכו גם מעבר לשעות העבודה ומנהלי בתי הספר דיווחו שהמורים הערביים התחבבו מאוד על ידי התלמידים וחברי הסגל (Bendas-Jacob & Makhoul, 2013).

עם זאת, לצד ההצלחה, התגלעו הקשיים הבאים:

  1. המורים הערבים נאלצים להצניע את זהותם ואת גאוותם הלאומית;
  2. המורים הערבים סולדים מהשיח המיליטריסטי שמאפיין את החברה הישראלית;
  3. המורים הערבים חשים נחותים ונאלצים לעבוד קשה יותר כדי לעמוד בציפיות המקצועיות ובסטנדרטים החברתיים (Saada & Gross, 2019).

מתודולוגיה

נערכו 10 ראיונות עומק עם מורים ערבים המלמדים במגזר היהודי. המורים נשאלו על ניסיונם עם התלמידים, העמיתים, המנהלים וההורים היהודים. כמו כן, נבחנו המניעים שלהם ללמד במגזר היהודי, קבלת הפנים שציפתה להם, השתלבותם (או אי-השתלבותם) במערכת והשקפתם הכללית בנושא יחסי ערבים-יהודים בישראל. במקביל, 57 מורים ערבים השיבו לשאלון מקוון בן 29 שאלות סטטיסטיות ושלושת השאלות הפתוחות הבאות:

  1. מה גורם לך להרגיש שייך לבית הספר?
  2. מה גורם לך להרגיש זר בבית הספר?
  3. מדוע בחרת לעבוד בבית ספר יהודי?

על גבולות ותקווה

במציאות שבפועל, כוחות חברתיים וכלכליים משפיעים על ההיצע והביקוש של שדה החינוך בישראל ומביאים לכך שיש עודף של מורים במגזר הערבי ומחסור במגזר היהודי. אי לכך, הוחלט לעבות את כוח ההוראה היהודי במורים ערביים, על אף החסמים הלשוניים, הלאומיים והפוליטיים. על פניו, נדמה שמדובר בפתרון פרקטי וזול שבכוחו לשנות את מפת המציאות החינוכית-פוליטית בישראל ולהפוך לישים, סטנדרטי ומקובל.

לרוב, המורים הערביים מתקבלים בסבר פנים יפות, מתרשמים מהמקצועיות של עמיתיהם ומדווחים על פיתוח תחושת המסוגלות העצמית. יתר על כן, רובם חשים סיפוק אישי, הערכה עצמית, יוקרה מקצועית וקבלה חברתית. עם זאת, הם חשים קונפליקט פנימי בבחינת היבטים של זהות, הזדהות ולאומיות.

ההזדמנות הניתנת למורים ערביים לעבוד בבתי ספר יהודיים פותחת עבורם צוהר לקהילה קרובה-רחוקה ומאפשרת להם להכיר את "הצד השני" באופן אישי, אינטימי ובלתי-מתווך. מבחינה תיאורטית, אותם מורים פורצים גבולות של הפרדה היסטורית ומושיטים יד לעיצוב של נורמות חברתיות חדשות. בהקשר זה, ראוי יהיה במחקרים עתידים לבחון את טיב היחסים הנרקמים בבתי הספר בין המורים הערביים לבין היהודים.

לסיכום, בתקופה בה המחסור במורים הולך ומחמיר, הממשק בין מורים ערביים לבין המגזר היהודי צפוי להתעצם. על כן, מוסדות ההכשרה להוראה יצטרכו להכיר בתהליך האינטגרטיבי הזה, לקדמו, לפתחו וללמדו בדרכים הבאות:

  1. חשבו מחדש על שיטות הגיוס, המיון והשיבוץ הבין-מגזריים;
  2. למדו מורים ערביים מיומנויות הוראה בין-מגזריות;
  3. עבדו על כישורי העברית הכתובה והדבורה;
  4. דונו בסוגיות הטעונות אשר חוצצות בין העמים;
  5. עודדו חשיבה רב-תרבותית.

רשימת המקורות

Arar, K. (2012). Israeli Education Policy since 1948 and the State of Arab Education in Israel. Italian Journal of Sociology of Education, 4, 1, 113–145

Bendas-Jacob, O. & Makhoul, B. (2013). The ‘Ya Salaam’ Education Program: Evaluation Research [In Hebrew.] Henrietta Szold Institute and Abraham Fund Initiatives

Central Bureau of Statistics. (2019). Trends in Teacher Training, Specialization in Teaching, and Entering the Field of Teaching 2000–2019 [In Hebrew]. https://old.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=201906184

Gindi, S. & Erlich, R. (2019). Bargaining with the System: A Mixed-Methods Study of Arab Teachers in Israel. International Journal of Intercultural Relations, 69, 44–53

Hager, T. & Jabareen, Y. (2016). From Marginalization to Integration: Arab-Palestinians in Israeli Academia. International Journal of Inclusive Education, 20, 5, 455–473

Paul-Binyamin, I. & Potchter, O. (2020). Religious Students in a Public-Secular College: Feeling Unique in a Milieu of Diversity. British Journal of Religious Education, 42, 3, 350–363

Paul-Binyamin, I. & Reingold, R. (2014). Multiculturalism in Teacher Education Institutes: The Relationship between Formulated Official Policies and Grassroots Initiatives. Teaching and Teacher Education, 42, 47–57

Saada, N. & Gross, Z. (2019). The Experiences of Arab Teachers in Jewish Schools in Israel. Teaching and Teacher Education, 79, 198–207

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?
yyya