מומחים לפסיכולוגיה ולחינוך : יש לשנות את האופן שבו מודדים את ההצלחה של הילדים בבית הספר

מאת: Susan Engel
מקור וקרדיט:
Susan Engel. "Measuring Our Success" Teachers College Record, Date Published: January 31, 2011, 2011.
מחקרה של הפרופסור לפסיכולוגיה סוזאן אנגל טען כי יש לשנות את האופן שבו מודדים את ההצלחה של הילדים בבית הספר. מאחר ושיטת המדידה הנוכחית באמצעות מבחנים אינה יכולה לחזות את התכונות החיוניות להצלחה ואינה מעודדת הוראה טובה.
"למעשה, חלק מהמחקרים מראים שהשימוש הנוכחי שלנו (הכוונה לארה"ב)  במבחנים מגן על מורים רעים על-ידי הסתרת חוסר המיומנויות שלהם מאחורי מטרות צרות ותסריטים נוקשים".
באותו אופן, רבים מהמורים הטובים ביותר ברחבי המדינה ביקורתיים מאוד כלפי שיטת המבחנים הנוכחית. המאפיין הבולט ביותר של המבחנים המתוקננים הוא שהם יעילים-קל להעביר את המבחן ולתת לו ציון. אפשר לארגן מפעל אן עסק ביעילות, אבל בתי ספר אינם מפעלים. בתי ספר הם קהילות המוקדשות לסיוע לילדינו לגדול להיות אנשים שמחים ובעלי ידע. על כן, לבטח אפשר לערוך הערכות יותר מתחשבות ויותר שימושיות.
מדוע לא למדוד את הדברים שחשובים באמת? בטווח הארוך, ילדים צריכים לרכוש את היכולת להבין מה הם קוראים; עניין לקרוא בספרים כדי לרכוש ידע ולהרחיב את השקפת עולמם; את היכולת לדעת מתי הבעיה מצריכה שימוש בהיגיון, במספרים ובקביעת הכמות; זריזות לנוע מדוגמאות קונקרטיות לעקרונות מופשטים וחזרה; יכולת לחשוב בצורה גמישה ומפרספקטיבות רבות, וההבנה של החברה שבה אנו חיים. אנחנו גם רוצים שהילדים שלנו ילמדו כיצד לנהל שיחה, ואפילו לא להסכים עם הצד השני בצורה מכובדת. אנחנו רוצים שהם יהיו מסוגלים לשתף פעולה עם אחרים – להיות חלק מהקהילה. מדידת האיכויות הללו היא לא חלום בלתי אפשרי.
בשנים האחרונות, כלכלנים ופסיכולוגים מצאו דרכים למדוד דברים עדינים ודינמיים כמו המכניזמים שמסבירים מתי ומדוע אנחנו נכנעים לדחף, לכוחות השולטים בבחירות המוסריות שלנו ולתהליכי החשיבה השוכנים מתחת לקביעת הסטריאוטיפים הלא-מודעים. עלינו להעלות רעיונות לגבי דרכים למדידת האיכויות שמובילות, למעשה, אדם להיות מחונך היטב.

אבני הבנייה לשיטות אלה כבר קיימים. לדוגמא, פסיכולוגים התפתחותיים משתמשים בהקלטות של דיבור יומיומי של ילדים כדי לחשב שני אינדיקטורים חשובים של תפקוד אינטלקטואלי: מורכבות דקדוקית של המשפטים שלהם וגודל אוצר המלים שלהם. מדוע לא לעשות אותו הדבר בבתי הספר?

דרך אחת להעריך את רמת האוריינות של האדם היא לבקש מהתלמידים לבחור שמות של מחברים מתוך רשימה ארוכה הכוללת שמות אמיתיים ושמות בדיוניים של מחברים. אפשר מזמן לזמן להעביר מבחן כזה לילדים. מבחן מעין זה ייתן לנו מידע לגבי עד כמה הם קוראים יותר מאשר יתפוס מיומנויות ספציפיות שהם עשויים לחזות. כאשר ילדים מספרים על סיפור שהם קראו או שקראו להם, זה מספק סוגים שונים של מידע לגבי המיומנות התיאורית שלהם, רכיב חיוני לאוריינות.
אנחנו יכולים לבקש מתלמידים לקרוא מאמר או סיפור ולדון בו עם בוחן מיומן; ההבניה מחדש בעל-פה צריכה להיות מנותחת כהוכחה להבנה תיאורית. אנחנו יכולים לאסוף דוגמאות לגבי הכתיבה של הילדים.

עלינו להשתמש באותם נתונים כדי ללמוד על מיומנויות החשיבה של תלמידים ועל יכולתם לתקשר באפקטיביות יותר מאשר על יכולתם לעקוב אחר כללים מסוימים. במקום לתת לחיבורים כאלה ציונים על דקדוק "נכון" או על מספר הפרטים, אנחנו יכולים לשאול מטכניקה שבה משתמשים זמן רב הפסיכולוגים: לבקש מקבוצה של קוראים מאומנים לסכם מה אומר מאמר כזה. אם קורא מיומן יכול ללקט טיעון ברור או סיפור מיצירה של ילד, זו אינדיקציה ברורה לכך שהתלמיד לומד כיצד לכתוב.
החוקרים גם מצאו דרך אפקטיבית להעריך מה ילדים יודעים לגבי מדע וזה להראות להם ניסוי ולבקש מהם לשפר אותו. התגובות שלהם מראות האם הם מבינים את ההיבטים העיקריים של השיטה המדעית, כגון: בידוד של משתנים. מדוע לא לבקש מסטודנטים למתוח ביקורת על ניסוי כדרך להעריך את מומחיותם במקום לדרוש מהם לזכור תוכן מסוים?
אחת מהחוויות המעצבות והחזקות ביותר ביכולות להיות לילד בבית הספר היא הסיכוי להפוך ולעסוק בתחום מורכב ובעל משמעות. חלק מהפסיכולוגים מאמינים שאם ילד עוסק בפעילות מורכבת, לא משנה מה נושא הפעילות, יש סיכוי שהילד או הילדה יבצעו היטב את אותה פעילות מאוחר יותר. מדידת תכונה במקום מדידת מיומנויות דורשת כלים שונים. אפשר מדי פעם לאסוף קטע מסרט וידאו של הכיתות, ולזהות את התדירות ומשך הזמן שבהם הילדים שקועים בעיסוקים השונים. אפשר גם להשתמש במדגם תקופתי של כיתות כדי להעריך מה מידת שיתוף הפעולה בכיתה נתונה.
אלה חלק מהשיטות הלוכדות את ההתקדמות האינטלקטואלית והחברתית של הילד בצורה אפקטיבית יותר מאשר ההערכות המתוקננות  (מבחני הישגים מבוססי סטנדרטים) הנוכחיות, הנוטות להראות עד כמה הילד חזר על תחומי תוכן מסוימים.
לבסוף, אנחנו לא צריכים לבחון כל ילד מדי שנה כדי למצוא עד כמה בית הספר הצליח.
במקום זאת, אפשר מדי פעם לבחון מדגמים מייצגים מתוך שכבת גיל נתונה. כך נקבל מבט אמפירי על בית הספר, ונאפשר לתלמידים ולמורים לעשות עבודה משמעותית יותר.
לסיכום, יש לחשוב על אמצעי הערכה שימדדו את המיומנויות ואת התכונות שאנחנו חושבים שהם החשובים ביותר ושמעודדים הוראה טובה.
קישור למאמר באנגלית
 
SUSAN ENGEL is Senior Lecturer in Psychology and Class of 1959 Director of the Program in Teaching at Williams College. She is also the author of a new book, Susan Engel is the author of a new book, Red Flags or Red Herrings: Predicting Who Your Child Will Become (Atria, 2011).
 
המאמר סוכם מאנגלית ע"י מיכל זרזבסקי , מידענית ועורכת תוכן במכון מופ"ת
מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?