מגע (contact) מורה-תלמיד: חקר של מושג בסיס אך מורכב

Korthagen, F., Attema-Noordewier, S., & Zwart, R.C. (2014). Teacher – student contact: Exploring a basic but complicated concept, Teaching and Teacher Education, 40, 22-32.

מילות מפתח: התפתחות מקצועית, קשר בינאישי, תקשורת בינאישית

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

מורים רבים רואים בתקשורת חיובית עם תלמידיהם כוח מניע בהוראה (Neman, 2000). מחקרים מצביעים על קשר ברור בין איכות יחסי מורה-תלמיד לבין חיזוק היבטים פדגוגיים שונים ובהם כמו מעורבות בלמידה, רגשות חיוביים כלפי ביה"ס (Gest et al., 2005) או עליה ביכולות אקדמיות והתנהגותיות ושיפור הישגים (Swanson & Reiser, 2008).

הבחנה בין מגע (Contact) לבין קשר (Relationship) – בעוד קשר מתייחס לתופעה מתמשכת ומתפתחת לאורך זמן ונמשכת חודשים או שנים, קונטקט מתייחס להתנסות רגעית או מזדמנת הקשורה לאירוע כאן ועכשיו, אך עשוי גם להימשך יותר. בהקשר זה ניתן להשתמש במושג "רגעי מגע" או "רגע בזמן" (Buzelli & Johnson, 2002) או "רגעים קטנים של קונטקט" (Fredrickson, 2013). לדוגמה, בניית קשרי אמון עם תלמידים נמשכת לרוב זמן לא מעט, ועשויה לכלול הרבה רגעים בזמן או רגעי מגע כאלה, שעשויים להיות שטחיים או אינטנסיביים יותר. שאלת החוקרים: כיצד מורים חווים רגעים כאלה עם תלמידים ומה הם מאפייניהם, ומה ניתן להסיק מכך להכשרת מורים.

קשרים – בין זוויות הראייה התיאורטיות הרלוונטיות : (1) התקשרות מורחבת לפיה התלמיד חש ביטחון כתוצאה מקשרים חיוביים עם המורה כתנאי בסיסי ללמידה ( Spilt & Thijs, 2011)); (2) תיאוריית הנעה -Self-Determination המתארת צורך לאוטונומיה, לכשירות ולהתייחסות (Deci & Ryan , 2000); (3) תיאוריית יחסיות-תרבותית (Relational-cultural) המניחה שקשרים בריאים ומעודדי-צמיחה הם קריטיים להתפתחות אנושית (Gilligan, 2011); מושגים מרכזיים בה: connection,connectedness, disconnection, reconnection (Spencer, 2000); (4,  תיאורית מערכות (system) שבה נעשה שימוש להבנת קשרי מורה-תלמיד למשל במטרה לסייע למורים להבין את הגורמים הרבים המעורבים ביחסיהם בתוך הכיתה ועוד.

יש חוקרים שבחנו קשרי מורי תלמידם בזווית של קשרים פדגוגיים, לפיהם בניית אמון היא ציר מרכזי ביכולתם של תלמידים ללמוד (Watson, 2003), הם משפיעים על חשיבה, רגשות ושאיפות של תלמידים (Chu, 2004), ותורמים להשפעה של מבוגרים על היבטי חיים שונים של מתבגרות ומתבגרים.

מגע רגעי (contact) - המחקר בהקשר חינוכי בעניין זה מועט, אך יש התייחסות להיבטים ייחודיים של מגע חיובי כמו אמפתיה (McAllister & Irivine, 2002) או משוב חיובי (Voerman et al., 2012). ניתן להתייחס למגע בין תלמידים לבין מורים גם במונחים של פיתוח וייצוב של קשרים ידידותיים, העשויים להשפיע חיובית על הנעה ולמידה. מידיות במגע מורה-תלמיד אף היא היבט שהועלה בהקשר זה והתפיסה של קרבה בין אנשים המתבטאת בקריאה בשם התלמיד, שאלות על עצמם והקשבה לדעותיהם.

נוכחות ומעורבות – ניתן לראות נוכחות כמרכזית בתפקוד אנושי מיטבי, אף שאין זהות בינה לבין המושג מגע. נוכחות היא תנאי לקיומו של מגע. נוכחות מנקודת מבטו של המורה משמעותה גיוס כל כולו למתן תשומת לב מלאה כדי לתפוס מה קורה בכיתה בכל רגע (Raider-Roth, 2012 Rodgers & Raider-Roth, 2006, Steiha & ). מעורבות חשובה אף היא כדי להתנסות במגע חיובי עם תלמידים, כשהם והמורים מעורבים בסיטואציה בכאן ובעכשיו, אף כי היא אינה תנאי מספיק. החוקרים ערכו שני מחקרים:

חקר ראשוני של מגע מורה-תלמיד - שהוביל לארבע מסקנות: (א) קשה למיין את ההתנסויות האישיות שמורים מתארים לקטגוריות. מידת החיוב שבמגע תוארה במונחים ספציפיים התלויים בתלמיד המעורב בהתנסות ובמניעם פנימיים וערכי ליבה של המורה; (ב) ככל שהמורים התבקשו לתאר בפרטים ובמונחים תיאורטיים את הרגעים של מגע חיובי כך הייתה תחושה של אובדן משמעותיות התיאור; (ג) כדי להבין מגע מורה-תלמיד יש צורך להימנע מהתמקדות בהיבטים גלויים; יש צורך לבוחנו מזווית ראייה יותר מוכוונת-משמעות; (ד) ככל שהמורים תיארו את מה שראו בכיתה ופרשו רגשות תלמידים נראה חשוב לכלול את התנסויות התלמידים עצמם ברגעי המגע הנחקרים.

חקר שני כחקר מוכוון-משמעות

א) זווית הראיה של המורים – רגעי מגע הם רגעים של: תגובה, אינטראקציה, הדדיות, קשר-עין, ראייה אמיתית של התלמידים, מתן תשומת לב אישית, הנאה ורגיעה, התייחסות רצינית לתלמיד, יצירת מגע, כיוונון (attuning) מילולי ובלתי-מילולי; קשר משמעותי נתפש כיוצר בקרב התלמיד: תובנה קוגניטיבית, תחושה חיובית, הנעה מחוזקת, התכוונות התנהגותית כלפי המטלה; רגעי מגע חיוביים נתפסים ע"י המורים כרגעים של ממוש אידיאלים אישיים או ערכי ליבה בהוראה. תשובותיהם הביעו מודעות מסוימת של מה שמנחה אותם בהוראה ברגעים אלה ("רגעים כאלה מתאימים לאידיאל העמוק שלי שכל תלמיד צריך ללמוד, צריך להיות לו יום טוב והתנסות בהצלחות").

ב) זווית הראיה של התלמידים - רגעי המגע שבחרו המורים חיזקו על פי דיווחי התלמידים את הבנותיהם ו/או את תחושותיהם החיוביות ו/או את הרצון לחזור ולעסוק במטלה הלימודית.

ג) השפעות המגע החיובי: השפעה על תלמידים – ניתן להצביע על מגמה לפיה מגע חיובי בין מורה לתלמיד נתפס ע"י המורים כמקדם למידה פעילה ומוביל לתוצאות אפקטיביות (ביטחון בדעות ובהבנות, אוטונומיה, מעורבות); השפעה הדדית: תהודה – המורים ראו השפעות חיוביות רבות על תלמידיהם כתוצאה ממה שהם זיהו כרגעי מגע חיוביים. נראה שאין כאן תהליך חד-סיטרי (Hamre & Pianta, 2006) אלא תהליך של הדדיות או תהודה (Fredrickson, 2013, Jorge, 2004): ברגעי מגע חיובי כשהתלמיד חווה חיזוק של רעיונותיו, רגשותיו והתנהגויותיו הדבר מעיר רעיונות, רגשות והתנהגויות אצל המורה המשפיעים בתורם על התלמיד וחוזר חלילה.

לסיכום, מגע הוא תהליך אינטראקטיבי דו-צדדי שבו כל הממדים - חשיבה, רגשות והנעה כמו גם עשיה(התנהגות) – חשובים וניתן לדמות אותם למגעים פנימיים וחיצוניים בצורה של הספרה 8 , כלומר, שתי טבעות הנפגשות בנקודה מרכזית (A lemniscate). לפי כל אלה מגע (contact) בין מורה לבין תלמידים הוא שילוב של מגע פנימי וחיצוני בכאן ובעכשיו, אשר מזווית המורה משמעותו מודעות עמוקה ונוכחות ביחס לחשיבה, לרגשות, להנעה ולהתנהגות שלו ושל תלמידיו ופעולה הגורמת לתלמידים לחוש בכך שהמורה מודע להם, וכך מצד התלמידים אל המורה.

ד) השתמעויות – ההבחנה בין מגע לבין קשר, נוכחות ומעורבות בסיסית ועשויה לפקוח עיניים למה שמתרחש בכאן ובעכשיו בכיתה. איכות המפגש הרגעי בין מורים לבין תלמידים עשוי להיות ציר מרכזי להשפעות התנהגותיות על תלמידים. ייתכן גם שניתן ללמוד כיצד לשפר את איכות הרגעים הללו בהכשרת מורים ליצירת מגע חיובי, להעמקת המודעות שלהם לאידאלים ולערכי הליבה שלהם ולפעולה על פיהם. יש צורך גם בטיפוח רפלקציה מן הטיפוס של "רפלקציית ליבה" (core reflection) (Korthagen & Vasalos, 2005) המובילה למגע חיובי יותר ולתוצאות טובות בקרב התלמידים (Korthagen et al., 2013).

ביבליוגרפיה


Buzelli, C.A., & Johnson, B. (2002). The moral dimensions of teaching, New York: Routledge Falmer.
Fredrickson, B.L. (2013). Love 2.0: Finding happiness and health in moments of connection, New York: Penguin.
Gest, S.D., et al., 2005)). Behavioral predictors of changes in social relatedness and liking school in elementary school, Journal of School Psychology, 43(4), 281-301.
Gilligan, C. (2011). Joining the resistance, Cambridge: Polity.
Hamre, B.K., & Pianta, R.C. (2006). Early teacher – child relationship and the trajectory of children's school outcomes through grade, Child Development, 72, 625-638.
Jorge, T. (2004). A theory of reciprocal learning in dyads: A theory of reciprocal learning in dyads, Cognitive Systems, 6(2/3), 159-170.
Korthagen, F .A. J., & Vasalos, A. (2005). Levels in reflections: Core reflection as a means to enhance professional development, Teachers and Teaching: Theory into Practice, 11(1), 47-71.
Korthagen, F.A. J., et al., (2013). Teaching and learning from within: A core reflection approach to quality and inspiration in education, NY/London: Routledge.
McAllister, G., & Irivine, J.J. (2002). The role in teaching culturally diverse students, Journal of Teacher Education, 53(5), 433-443.
Newman, C.S. (2000). Seeds of professional development in pre-service teachers: A study of their dreams and goals, International Journal of Educational Research, 33(2), 125-217.
Rodgers, C.R., & Raider-Roth, M. (2006). Presence in teaching, Teachers and Teaching: Theory into Practice, 12(3), 265-287.
Spencer, R.(2000). A comparison of relational psychologies, Wellesley, MA: Stone Center Project Report.
Steiha, V., & Raider-Roth, M. (2012). Presence in context: Teachers' negotiations with the relational environment of school, Journal of Educational Change, 13(4), 511-534.
Spilt, L., et al, (2011). Teacher wellbeing: The importance of teacher student relationships, Educational Psychology Review, 23, 457-477.
Voerman, L., et al., (2012). Types and frequencies of feedback interventions in classroom interaction in secondary education, Teaching and Teacher Education, 28, 1107-1115.
Watson, M. (2003). Learning to trust: Transforming difficult elementary classrooms through developmental discipline, SF: Jossey-Bass.

מה דעתך?


Buzelli, C.A., & Johnson, B. (2002). The moral dimensions of teaching, New York: Routledge Falmer. Fredrickson, B.L. (2013). Love 2.0: Finding happiness and health in moments of connection, New York: Penguin. Gest, S.D., et al., 2005)). Behavioral predictors of changes in social relatedness and liking school in elementary school, Journal of School Psychology, 43(4), 281-301. Gilligan, C. (2011). Joining the resistance, Cambridge: Polity. Hamre, B.K., & Pianta, R.C. (2006). Early teacher – child relationship and the trajectory of children’s school outcomes through grade, Child Development, 72, 625-638. Jorge, T. (2004). A theory of reciprocal learning in dyads: A theory of reciprocal learning in dyads, Cognitive Systems, 6(2/3), 159-170. Korthagen, F .A. J., & Vasalos, A. (2005). Levels in reflections: Core reflection as a means to enhance professional development, Teachers and Teaching: Theory into Practice, 11(1), 47-71. Korthagen, F.A. J., et al., (2013). Teaching and learning from within: A core reflection approach to quality and inspiration in education, NY/London: Routledge. McAllister, G., & Irivine, J.J. (2002). The role in teaching culturally diverse students, Journal of Teacher Education, 53(5), 433-443. Newman, C.S. (2000). Seeds of professional development in pre-service teachers: A study of their dreams and goals, International Journal of Educational Research, 33(2), 125-217. Rodgers, C.R., & Raider-Roth, M. (2006). Presence in teaching, Teachers and Teaching: Theory into Practice, 12(3), 265-287. Spencer, R.(2000). A comparison of relational psychologies, Wellesley, MA: Stone Center Project Report. Steiha, V., & Raider-Roth, M. (2012). Presence in context: Teachers’ negotiations with the relational environment of school, Journal of Educational Change, 13(4), 511-534. Spilt, L., et al, (2011). Teacher wellbeing: The importance of teacher student relationships, Educational Psychology Review, 23, 457-477. Voerman, L., et al., (2012). Types and frequencies of feedback interventions in classroom interaction in secondary education, Teaching and Teacher Education, 28, 1107-1115. Watson, M. (2003). Learning to trust: Transforming difficult elementary classrooms through developmental discipline, SF: Jossey-Bass.

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?