להיות מרצה במכללה – הסיפור האישי כמפתח להכרת עולמם של מרצים: דו"ח מחקר

המחקר המתואר בעבודה זו מתמקד באוכלוסיית המרצים המלמדים במכללה אקדמית אחת להכשרת מורים בישראל. לקבוצה זו משתייך סגל ההוראה האחראי להוראת קורסים דיסציפלינריים להבדיל מהמדריכים הפדגוגיים, אשר מלווים את הפרקטיקום של ההתכשרות להוראה. המחקר מנסה לשאול שאלות על האוכלוסייה הנחקרת באמצעות סיפורים מהסוג האישי שנאספו על פי הזמנה, על מנת לבחון את עולמו האישי של המספר ואת הארגון שבתוכו הוא פועל. אוכלוסיית המחקר כללה מדגם של 28 מרצים, 16 גברים ו- 12 נשים.
במחקר נמצא כי תפיסת המרצים את תפקידם במכללה אינה אחידה. זוהי תפיסה עמומה הבאה לידי ביטוי הן ברובד הלשוני של הסיפורים והן בדרכי התפתחות הקונפליקט המרכזי בסיפור. ניתוח הסיפורים מראה כי המורים במכללות עסוקים בשאלות של שייכות הבאות לידי ביטוי בהקשרים שונים. מורי המכללה עסוקים גם בשאלות של שליטה, שמתבטאות בהתייחסות ל"סדר עולם", שמופר ומחייב שליטה כדי להשיבו על כנו. החוקרות מצביעות על קשר בין המשתנים שלפיו תחושת שייכות למקום העבודה מספקת לעובד יציבות ותחושה פסיכולוגית של שליטה. במערכת ההכשרה, כפי שהיא מתפתחת היום, נדרשת התמודדות עם השאלה כיצד יכולה המכללה ליצור, לקדם ולהוביל את תחושת השותפות והמעורבות של אנשי סגל אלה באופן שבו הם ייקחו חלק מהותי בחייה.

המחקר נכתב במסגרת יחידת המחקר וההערכה במכללת קיי.

דוח המחקר נמצא בחדר העיון של מרכז המידע הבין-מכללתי במכון מופ"ת. מידע נוסף עליו ניתן למצוא במאגר חומרי למידה, הוראה ומחקר.