דף פריט
30-08-2018

חקר מקרה : קוים לדמותו של בית ספר מצוין – בית ספר צפית

מילות מפתח:

 
 
מחבר : יעקב לזר
 
חמישה בתי ספר, שהפכו מטובים למצויינים , נכללו בעבודת המחקר של שתי חוקרות מכון סאלד, ד"ר יעל פישר וד"ר רויטל היימן. בספר שפרסמו השתיים בעקבות המחקר, זוכים "צפית", שבכפר מנחם, ומנהלו, יונתן ברוק מנגבה, לתשבחות על מצויינות בכל התחומים
 
"הדרך למצויינות – סיפורי הצלחה של בתי ספר", הוא שם ספרן של ד"ר יעל פישר ושל ד"ר רויטל היימן, שיצא לא מכבר בהוצאת מכון הנרייטה סאלד, המכון הארצי למחקר במדעי ההתנהגות. הספר הוא סיכום תוצאות מחקר, שבמסגרתו נבדקו חמישה בתי ספר ברחבי המדינה, שהיו בתי ספר טובים ונעשו מצויינים. בית ספר תיכון אזורי התיישבותי "צפית", שבכפר מנחם, הוא אחד מהחמישה.
 
מספר הבחנות מתוך הספר לגבי צפית:
 
בית הספר איננו סלקטיבי, ומשתדל לתת מענה לכל קשת התלמידים של העקומה הנורמלית. אף שבית הספר דואג ומקפיד שבוגריו יהיו בעלי תעודות בגרות איכותיות, הוא גם מקפיד לתת אפשרויות לתלמידי החינוך המיוחד.
 
מתוך 76 המורים, המלמדים בבית הספר, 40 הם בעלי תפקידים. ריבוי בעלי תפקידים יוצר תמריץ מוטיבציוני בתוך הצוות, שכן בעלי תפקידים חשים מחויבות גדולה יותר.
 
המורים חשים, שהמבנה הברור משליט סדר, ומאפשר לפתור בעיות ביעילות רבה. כמו שניסחה זאת אחת המורות: 'יש סדר, וברור למי פונים כשיש בעיה'.
 
צוות בית הספר מאמין שיש להציב לתלמידים גבולות ברורים, וכל המורים והחניכים שראיינו, היו תמימי דעים, שהגבולות בבית הספר ברורים מאוד.
 
אכפתיות נחושה
 
 על גישת האכפתיות הנחושה, שהונהגה בצפית בשנתיים האחרונות, סיפר יונתן ברוק, מנהל ביה"ס בדברים שנשא בכנס: "לגישה שלושה יסודות פילוסופיים: החינוך ההומניסטי, שבמרכזו כבוד האדם, פילוסופית החיים של מהטמה גנדי, שעיקרה נסוב סביב אי אלימות, אחדות מוסרית ותיקון עצמי, והגישה של פרופסור חיים עומר לגבי הסמכות החדשה.
 
"חדשנותה של הגישה, המעמידה את עולם המבוגרים במרכז, יוצרת סמכות חדשה עם גבולות וכללים, סמכות לא כוחנית המושתתת על הגברת הנוכחות החינוכית, מניעת הסלמה ויצירת בריתות בין כל השותפים לעשייה החינוכית בבית הספר ובקהילה.
 
"הגישה מחזקת את עקרון הרציפות והשינוי. היא נשענת על הקוד הגנטי של בית הספר ומעצימה אותו. היא מדברת על מצויינות אנושית, חינוכית, חברתית, פוליטית וקהילתית. כדי להשיג את אותו אקלים חינוכי מיטבי יש להגיע גם למצויינות בתחום ההוראה והפדגוגיה.
 
"תהליך ההטמעה היה מאוד מורכב ולא פשוט, אבל מרתק מאין כמוהו. ההצלחה של התהליך נובעת מנחישות רבה של כל המעורבים ומהיכולת להתמיד ולא לוותר. היו לא מעט התנגדויות, וגם היום לא כולם שלמים אתה. לולא 'האנחנו' שנוצר, ששותפים לו רבים שידעו, לעתים, טוב ממני לחוש את האנשים ואת השטח ולקחו אחריות ומחויבות להטמיע ולהחיות את הגישה, לא היינו מצליחים להפוך את האכפתיות הנחושה לדרך המלך של בית הספר.
 
"בית הספר נהפך לארגון לומד במלוא המובן הטוב של הדבר. תהליכי הלמידה המשותפים יוצרים תחושה של מערכת שיש לה חזון, מערכת המעוררת השראה ומקור של ידע ושל סמכות חינוכית ובין-אישית, שיש לה היכולת להציע פתרונות ותשובות לבעיות ולקשיים של האדם, של מערכת החינוך, של הקהילה ואולי של החברה כולה.
 
"...התחלתי את המסע החינוכי של גישת האכפתיות הנחושה במסה של קונפוציוס: חוכמה עד תום ותיקון עצמי. אני מסיים דבריי בערב זה במשפט הסיום מהמסה: המלך ופשוטי העם, כלל אחד להם: שיראו תיקון עצמם כעיקר מעשיהם".
 
הספר מתעד סיפורי הצלחה של בתי ספר שנחשבו טובים והצליחו להיעשות מצוינים. תיעוד שכזה איננו בגדר פיתוח תיאוריה ניהולית חדשה, אלא הוא "מציף" את המרכיבים הייחודיים שהובילו כל בית ספר מבתי הספר המתועדים להשתנות ולהיעשות מ"טוב" ל"מצוין". לספר מטרה כפולה: הראשונה, לנסות להמשיך את המושג "בית ספר מצוין", והשנייה, לספר את סיפורי ההצלחה של בתי הספר הללו ולאפשר לבתי ספר אחרים ללמוד מההצלחות המתוארות.  
 
 

מה דעתך?

    ראו בעניין זה ירחון "4 הממ"מים" גיליון מספר 22 "מצוינות בית ספרית", בכתובת חינוך יסודי, מינהל http://www.education.gov.il

    פורסמה ב 16/02/2009 ע״י מלכה וידיסלבסקי
    מה דעתך?