חפ"ן – המכון לחינוך פתוח ניסויי

 
מכון חפ"ן הוקם בשנת 1975-6 ע"י הפרופסורים משה כספי, צבי לם ז"ל ויוסף באשי ז"ל, ונוהל שבע שנים ע"י פרופ' כספי כמכון עצמאי , במטרה ליצור אלטרנטיבה חינוכית להכשרת המורים המקובלת. הלימודים במכון חפ"ן, הקיים מזה 20 שנה, במכללה האקדמית ע"ש דוד ילין בירושלים , מיועדים לאקדמאים המעוניינים להניע שינוי בתוכם ובמערכת החינוך. הנחת היסוד היא כי קודם לכל על המורה להיות אדם מתבנה ומתפתח כל העת.    הדרך אותה הם מציעים כרוכה בנכונות להיפתח ולעבור תהליכי שינוי פנימיים - אישיים , באכפתיות ושיתוף פעולה , בגמישות פנימית וביכולת להתפנות לשנה של למידה אינטנסיבית. תכונות נוספות חשובות הן: סקרנות , אהבת למידה , מעורבות חברתית ,יצירתיות , חוש הומור ומוכנות ל'ראש גדול'.   תכנית הלימודים מורכבת משלושה צירים עיקריים המשיקים ושזורים האחד בשני .
  • התנסות מעשית הכוללת בין 8 - 10 שעות בבתי"ס יסודיים . ההתנסות מתקיימת שני בקרים בשבוע באותה המסגרת לאורך כל השנה . אליה נוספות שעתיים שבועיות של הדרכה פדגוגית, סדנת עבודה להיכרות עם חומרים ודרכי עבודה והוראה בחנוך פתוח.
  • לימודים עיוניים שמטרתם לסייע בבניית נוכחותו המקצועית חברתית של מורה עפ"י תפיסתנו : פילוסופיה , פסיכולוגיה , סוגיות מהגותו של פרופ' כספי ,קונפליקטים בחברה הישראלית , שיעור בשם " לקראת אני מאמין חינוכי" ועוד.
  • מפגשים המכוונים להתפתחות אישית וקבוצתית . חלקם מונחים ע"י נשות הצוות וחלקם מתוכננים ומונחים ע"י הלומדים עצמם , מתוך אמונה בחשיבותה המהותית של למידת והוראת עמיתים.שיעור אחר עוסק בבדיקה פעילה של הדמוקרטיה כדרך אפשרית לניהול
בנוסף,בכל שנה, מתנסים בתחומי לימוד מגוונים שמטרתם להיחשף ולהיפתח לדרכי ביטוי אישיות,על מנת להעמיק את ההיכרות העצמית של האדם/המורה ולהרחיב את הדעת והנפש, כמו : מוסיקה,תנועה לסוגיה,תיאטרון,תיאטרון בובות וכו' שחלקם נבחרים ע"י הלומדים.
 
התכנית מציעה מסגרת של ליווי בשנת העבודה הראשונה של הבוגרים. 
 
 רציונאל פדגוגי של תכנית חפ"ן
 
 "הכשרת המורים בעינינו היא, בראש ובראשונה, הכשרה של אנשים שיהיו מסוגלים לסייע לתלמידיהם  לממש חופש, לממש יכולת של בחירה עצמית, של גדילה של אדם חופשי וביקורתי"
 
כמה מהמאפיינים העיקריים של המורה הפתוח:
 
הראשון:  " המורה כתלמיד. מורה פתוח הוא מורה שהוא תמיד בתהליך של למידה, של התפתחות, של גילוי עצמי מתמיד. הוא צריך להיות אדם בעל נכונות מתמדת לחפש אחרי דרכו החינוכית. אסור שישאף לתשובה חד-משמעית וסופית על שאלות חינוכיות. עליו לחפש תמיד תשובות חדשות ולהתפתח עם התהליך הזה של החיפוש. שנית, המורה הפתוח צריך להיות אדם שיכיר את עצמו, שיהיה מוכן לבדוק את עצמו ואת נקודות-התורפה שלו; שיהיה מוכן לעבוד תוך ידיעת חולשותיו, ושיבין כי כשם שלו יש נקודות חולשה - כך גם לתלמידיו הזכות להיות בעלי חולשות. שלישית, אנו רוצים שהמורה שלנו יהיה אדם שהתהליך החינוכי באמת מרתק אותו. אדם מעורב, סקרן ואיכפתי לגבי התהליך החינוכי."
 
"הרבה מתפקידי המורה מוגדרים, בדרך כלל, בתחומי הביצוע בלבד: המורה ילמד, המורה יעשה, וכו'/. לעומת זאת, ונוסף על כך, אנחנו מדגישים אלמנטים של קשב, של רגישות, של תשומת-לב. אנחנו מעוניינים   בכך שהמורה יהיה רגיש לתהליכים ולא רק לתוצרים; לא רק לבצע כדי להגיע להישגים, אלא שיראה וידע מה עבר עליו ועל תלמידיו בעת הביצוע; שיהיה רגיש למה שקורה לתלמידים בעת הביצוע, לגדילתם, להתבגרותם, לעצמאותם וכו'/. התוצרים חשובים, אך לא פחות מהם - התהליכים. המורה צריך להיות רגיש להם. "
 
"מהו היסוד המהותי להכשרה שלנו. במה היא שונה מסוגי הכשרת המורים האחרים, לאור המטרות האחרות?"
 
"מכל הנושאים שנדונו עד כה, דווקא בנושא זה, של הכשרת המורים, אנחנו באמת שונים, הן במטרות והן בדרכים. לא רק שונים מכל המוסדות האחרים, אלא ממש ייחודיים. מאחר שהרעיון הבסיסי שלנו הוא, שאין דרך אחת, אנחנו עובדים במגוון דרכים, כדי לפתח יצירתיות. למשל, אנחנו לוקחים נושא והתלמידים מרחיבים אותו ומפתחים אותו, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הדרכים לבטא אותו. זהו כיוון אינטגרטיבי ברור. למשל, הנושא שחור-לבן יכול ללבוש צורות שונות ולהקיף תחומים שונים בדרכים שונות: טוב ורע, לבנים מול שחורים; אספקטים פילוסופיים, חברתיים וכו'/. ועניין זה נוגע גם לחיי הלומדים, לגבי תחומים שונים הנוטים לשפוט שפיטה סטריאוטיפית. יש לנושא כזה היבטים אסתטיים, פיזיים, ערכיים ועוד. הלמידה בחפ"/ן היא הרבה יותר יצירתית.
יש למידה רב-מישורית. אין אצלנו למידה של שום תחום דעת ספציפי, אלא למידה אינטגרטיבית, בראייה הרבה יותר כוללת.
 
עניין מהותי נוסף: חלק גדול מהקורסים ניתנים בידי הסטודנטים עצמם. אנחנו יודעים שיש לסטודנטים מה ללמוד זה מזה בפועל. כלומר, הם עצמם משמשים מקור הידע של עצמם, מוקד להתבוננות.
 
"אנחנו מרבים בעבודה אישית עם הסטודנטים, מפני שאנחנו מאמינים כי דיאלוג בין סטודנט למנחהו מאפשר נגיעה בהרבה נקודות, הכרה יותר טובה של המורה לעתיד, הכוונה יותר אמיתית. כמו כן נהוג  אצלנו הדיאלוג הכתוב. הסטודנטים כותבים כל דבר העולה על דעתם, לא רק בתחומי המקצוע, ואנחנו  עונים להם בכתב. ככלל, אנחנו נותנים המון ערוצי תקשורת, המון שיחות, הזדמנויות של שיחה אחד לאחד,  של דיבור בפני הקבוצה, של ניהול דיאלוג בקבוצות וכו'."
 
"בכל השיטות הללו אנחנו מבטאים את רצוננו לבטל את הדיכוטומיות בין יודע לבין לא יודע, בין עולם לבין תחום דעת סגור, ובין המורה לעתיד לבין האדם שהוא עכשיו ושיהיה בעתיד."
 
"המקצועות המקובלים בהכשרת מורים, כגון פסיכולוגיה, פילוסופיה, תורת ההוראה וכו'/, נלמדים מן התיאוריה אל הלומד. כלומר, ישנן תיאוריות והלומד צריך  להתאים את עצמו אליהן. אצלנו זה להפך. אנחנו יוצאים מן הסטודנט, מן הבעיות, ומחפשים תשובות  בתיאוריות, מתוך הממשות של הלומדים.
"ניקח למשל את הנושא בחירה. אנחנו נשאל קודם כל את עצמנו איך אנחנו מבינים את המושג הזה, איך אנו  מתפקדים סביבו; איך אני מתנהג ומרגיש כבוחר - ורק אחר-כך נלך ללמוד תיאוריות שיעזרו לנו להבין את עצמנו טוב יותר. "
 
"אנחנו נותנים למורים לעתיד הזדמנויות לגלות צדדים חדשים באופים וביכולתם. אם תיתן הזדמנות לעצמך - תהיה מוכן לתת הזדמנות גם לתלמידיך בעתיד. תוכל לתת להם  הזדמנות להתמודד עם משהו שנראה מאיים ומפחיד. והדברים אמורים לא רק לגבי התמודדות עם ידע, אלא גם בתחומים הקשורים לאישיות: היכולת לדבר עם סוג מסוים של אנשים שקודם חשבת שאינך יכול  לדבר אתם, למשל. או חוסר יכולת לדבר לפני קבוצה, או הפחד מפני עיסוק בחומר מסוים, וכו'. אנחנו  רוצים לעזור לסטודנטים לגלות למה הם מסוגלים בתחומים שונים, שקודם הם חשבו שאין הם מסוגלים לכך. אנחנו מעודדים אותם לנסות, מעבירים את המסר שיותר חשוב לנסות מאשר להצליח. ואת המסרים  הללו הם מעבירים לתלמידיהם. אחד הדברים שאני ממש בטוחה שאנחנו מצליחים בהם, והסטודנטים גם מאשרים זאת, הוא שהסטודנטים נפתחים אצלנו לאופציות שלא היו להם קודם, ולשינויים."
 
מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?