זהירות בדרכי הרשת

גליק, ר' (ספטמבר, 2015). זהירות בדרכי הרשת. שיעור חופשי, 115, 34.

"99 מהילדים יידעו לזהות כאשר מישהו מסוכן מערים עליהם ורוצה ליצור איתם קשר דרך הרשת", קובע אפי שחק מעמותת אשנ"ב (אנשים למען שימוש נבון באינטרנט) שהוקמה בשנת 2000 ופועלת בבתי הספר, בהדרכת תלמידים ובהרצאות להורים ולמורים. שחק, מתנדב וחבר בהנהלת העמותה המרצה על סכנות באינטרנט להורים ולמורים, משרטט את הפרופיל של הילדים הנמצאים בסכנה. "אלה לרוב ילדים שלא נמצאים בקשר עם ילדים אחרים וחיים בעולם די סגור. בגלל שאינם משתפים אחרים בחוויות שלהם, הם עלולים לפרש מציאות מוזרה כאמיתית, להסיק מסקנות מעוותות ולסכן את עצמם. אלה גם ילדים שפחות מתקשרים עם ההורים שלהם".

לאילו סכנות והונאות יש היום יותר מודעות בקרב הורים, מורים ותלמידים, ולאלה פחות?

"העוקץ הניגרי, אותם מכתבי שרשרת הנשלחים ברשת ומבקשים מהנמען תמיכה כספית, זה נושא שרוב האנשים כבר מודעים אליו. לעומת זאת, חוק הספאם, שאפשר לנמען להוריד את עצמו מרשימת התפוצה באמצעות 'ריפליי', יכול דווקא להזיק לנמען. אנשים לא מודעים לכך שכאשר הם שולחים 'ריפליי' הם מזוהים ככתובת דואר אמיתית, שיכולה להמשיך ולנדוד מרגע זה ברשת".

"אין מודעות גם היום לתופעות של אלימות ופדופיליה ברשת, כי אלה הם דברים שאנשים לא נתקלים בהם ביומיום. אין לנו עדיין למידה בתחום, האינטרנט מתפתח כל הזמן, יש בו המון טוב, אבל גם הרבה רע, וזה עדיין לא חלק מכישורי החיים שלנו. וגם המשפט מפגר הרבה אחרי המציאות".

כיצד מטפל היום בית הספר באירועים פוגעניים ואלימות ברשת?

"בתי ספר לא באמת יודעים לטפל באירועים שקשורים עם התלמידים. כשילד מרביץ בהפסקה לילד אחר יש הנחיות מה צריך לעשות, אבל כשילד מאיים על ילד אחר ברשת, לבית הספר אין את הכלים לטפל בזה, ולמורים אין די מודעות...בכל הקשור לטכנולוגיה המתפתחת מהר, אין לנו עדיין כחברה מעטפת תרבותית תומכת; אין לנו נורמות איך לנהוג, מה מוסרי ומה לא, מה ראוי ומה לא, ומה ההשלכות על המעשים שלנו. החוסר הזה ניכר מאוד גם בבית הספר".

אחת הדוגמאות שמביא שחק להיעדר מעטפת תרבותית לעולם הטכנולוגי הוא השימוש בטלפון הסלולרי במרחב הציבורי, שיש לו השלכות נרחבות גם על כל הנעשה בבתי הספר ובכיתות. "מורה צריכה גם להתמודד עם תלמידים שמפריעים בשיעור, וגם לעמוד מול כיתה שבה מתנהלים בין התלמידים כמה מעגלי שיחות ברשתות שונות, כמו ווטסאפ ואינסטגרם. התלמידים יושבים מולה בכיתה, הסאמרטפון מתחת לשולחן, והם שולחים תמונות זה לזה, מגיבים על המתרחש בשיעור או מעבירים חוויות מליל אמש. הם נמצאים בעולמות אחרים, ברור שהם לא בשיעור".

למה לדעתך בית הספר לא קובע כללים לגבי שימוש בטלפון הסלולרי, לפחות בזמן השיעור?

 "זה עניין של משמעת וכיום המשמעת רופסת מאוד במערכת החינוך. זה משהו שאנחנו החלטנו עליו והוא בידינו. זכויות הילד זה רעיון יפה מאוד שהתעוות לאט לאט. הימנעות משימוש בטלפון סלולרי לפרקי זמן קצובים יכולה להיעשות רק במקומות שבהם אפשר לקיים משמעת, אצלנו זה קורה בצבא. בבחינות יש לנו כללים שלפיהם יש זמן התחלה וזמן לסיום הבחינה, ומי שלא עומד בהם, הבחינה שלו עלולה להיפסל. עם טלפונים סלולריים אין לנו עדיין כללים ואין סנקציות. זה דורש מהפכה חינוכית. לפעמים ההורים הם אלה שדורשים שהטלפון של הילד יהיה פתוח, למקרה שתהיה להם שיחה דחופה מהבית. אני חושב שצריך לתת פתרונות לדברים האלה".

עד כמה ההורים מודעים להשלכות השימוש באינטרנט ולסכנות?

"אני פוגש הורים בגילאי 60-30, ולפעמים גם לצעירים ביניהם אין כמעט מודעות, זה לא משהו שלומדים בבית ספר, וכך הילדים נזרקים לעולם, חשופים לפגיעות. אני אומר להורים 'אתם לימדתם את הילד שלכם לחצות את הכביש בבטחה, אז למה אתם לא מלמדים אותם לגלוש נכון?'".

ההורים עצמם יודעים כיצד לעשות זאת?

"אין ספק שהם עצמם זקוקים למידע ולהדרכה, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות בהרצאות בבתי ספר. בהיעדר כללי התנהגות, וכיוון שבית הספר כמעט לא נוגע בנושאים אלה, מוטלת עליהם אחריות הורית להכיר את הרשת, את היתרונות ואת הסכנות הגלומות בה, ובעיקר לשוחח עם הילדים שלהם. יש הורים שכאשר הם נחשפים בהרצאה לסכנות, הם נתקפים מיד בהלה ומחפשים כלים טכנולוגיים כדי להגן על ילדיהם, סוג של תוכנת ריגול. אני מסביר להם שזו כניסה לפרטיות של הילד. וכך, ההורים נעים לעתים בין חוסר מודעות לסכנות לבין רצון לנהל מעקב אחר ילדיהם".

אצל המורים יש יותר מודעות לשימושים השונים באינטרנט?

"אצל המורים המודעות גדולה יותר, בעיקר אצל המורים הטכנולוגיים. אבל גם כאן יש הרבה מה לעשות. הנושא דינמי ומתפתח כל הזמן, ומחייב גם את המורים. שלא כמו בנושא של הרשת ככלי תקשורת, שבו בית הספר אינו עוסק, כן מלמדים את התלמידים איך לדלות מידע ברשת – אבל לא מלמדים איך לבדוק אם הוא אמין, איך לעבד ולקלוט אותו".

מה לדעתך צריך להיות החלק של בית הספר בחינוך לשימוש נבון באינטרנט?

"אני חושב שכל התחום של שימוש באינטרנט וההשלכות שלו צריך להיות חלק מהנושא של כישורי חיים שנלמד בבתי הספר. אנחנו פועלים בעמותת אשנ"ב באישור משרד החינוך, ומנסים להשלים את החסר כגוף חיצוני. עד כה עבדנו עם כ-200 אלף תלמידים (בהכשרת תלמידים עוסקים חיילים מיחידות טכנולוגיות במודיעין שעוברים הכשרה) ומתנדבי העמותה, רובם אנשי הייטק, העבירו אלפי הרצאות להורים ולמורים".

"מעבר להדרכה לשימוש נבון ברשת, יש צורך בתמיכה מיוחדת בילדים שנמצאים במצוקה, רק חלקה קשורה כמובן לרשת. אלה מקרים קשים שהמערכת לא תמיד מצליחה להגיע אליהם, כי ילדי מצוקה הם לא בקטגוריה של בעיות משמעת, הם לא בולטים, אלה מקרים שצריך לחפור כדי לגלות אותם".

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?