התנאים הנחוצים לשדרוג מיומנויות דיגיטליות של מרצים להוראה

Lindfors, M., Pettersson, F., & Olofsson, A. D. (2021). Conditions for professional digital competence: The teacher educators’ view. Education Inquiry, 12, 4, 390-409‏

בשנים האחרונות, מוסדות ההשכלה הגבוהה עוברים תהליכי דיגיטליזציה. כידוע, משבר הקורונה הוביל להאצה של תהליכים פדגוגיים דיגיטליים ומקוונים וחוקרי טכנולוגיה בחינוך מעריכים כי עזרים טכנולוגיים, כמו בינה מלאכותית, הוראה מקוונת, מציאות מדומה ורובוטים לימודיים, יוטמעו וישולבו בתהליכי הלמידה וההוראה.

בהתחשב בכך, נתלית במרצים להוראה ציפייה להנחיל למורי העתיד את הכישורים הדרושים כדי להתמצא בסביבות למידה חדשניות, להעצים אוריינות דיגיטלית של תלמידים ולסייע בשילובם בשוק התעסוקה העתידי. למוסדות ההכשרה להוראה ולמרצים המאיישים אותם יש, למעשה, אחריות גדולה ומכופלת: להעניק למורים ידע פרקטי, פדגוגי ותיאורטי, ובד בבד לציידם בכישורים הדיגיטליים והטכנולוגיים הדרושים.

מתודולוגיה

נערכו ראיונות עומק חצי-מובנים עם שישה מרצים ושמונה מרצות להוראה מאוניברסיטה בשוודיה. בראיונות נבדקה רמת האוריינות הדיגיטלית של הנשאלים ונבחנה מידת התמיכה הארגונית בשילוב עזרים דיגיטליים וטכנולוגיים בהוראה. לשם כך, הם התבקשו לדווח על ההיבטים הבאים ולתארם:

1. התנסויות וחוויות אישיות של שימוש בעזרים דיגיטליים;
2. תדירות והיקף השימוש בכלים דיגיטליים בזירה האקדמית;
3. יחס הקולגות לעזרים דיגיטליים;
4. החזון הדיגיטלי-פדגוגי של המוסד;

למה יזדקקו מרצים להוראה בעתיד?

ככל שיעברו השנים, נראה כי ראשי מערכות החינוך באירופה יבקשו למצוא דרכים להעריך, למדוד ולפקח על רמת המיומנות הדיגיטלית של המרצים להוראה ולוודא כי הבמה בחזית הכיתה מאוישת על ידי מרצה בעל אוריינות דיגיטלית נאותה אשר מסוגל להוות מודל לחיקוי. אולם, נדמה שמוסדות ההכשרה להוראה אינם מספקים למרצים, או למתכשרים, את התנאים הדרושים לשדרוג הזהות והמיומנויות הדיגיטליות. המרצים, מצדם, מלינים על עומס עבודה וחוסר ניסיון בשדות דיגיטליים-פדגוגיים.

באופן מדאיג למדי, המרצים טוענים כי אין די בפיתוח המקצועי-דיגיטלי המוענק להם, אם בכלל. הם סבורים כי ליקוי זה עלול לפגוע בשדה ההכשרה להוראה ובדור המורים העתידי. הן מרצים שניחנים באוריינות דיגיטלית גבוהה והן בעלי רמה בינונית-נמוכה מאמינים שסביבות הלימוד הקיימות אינן מעודדות שימוש בכלים דיגיטליים והם מייחלים להישלח לקורס מרחיב אופקים. לצורך ההמחשה, מרצה שביקשה לחדד את יכולותיה בעיצוב מצגות Power Point לא קיבלה מענה. במקביל, מרצה ששאף לשלב בקורס דיונים רבי-משתתפים בפורומים וירטואליים נתקל ברשת ממוחשבת איטית, בלתי נגישה ומסורבלת.

חשוב להודות, האתגרים והחסמים הקיימים בתהליכי הדיגיטליזציה של מערכת ההשכלה הגבוהה אינם תלויים באוריינות הדיגיטלית של המרצים בלבד, אלא בגורמים הבאים:

1. אי אסדרה - משרד החינוך נמנע מלהציג מדיניות, לתת הנחיות ולהציב מטרות;
2. שמרנות – מוסדות ומרצים להוראה נוטים למחזר תוכניות לימוד מסורתיות;
3. ניסוי ופיתוח – קיימים קשיים במדידה, הערכה ופיתוח של מיומנויות פדגוגיות-דיגיטליות של מרצים;
4. גירעונות כספיים - ישנו חשש טבעי מתוצאות בלתי-רצויות. כך, למשל, מיזם לאומי רחב-היקף של החלפת תשתיות עלול להפוך למיושן בתוך 10-5 שנים בלבד ולהתברר כבזבוז כספים משווע וכבכייה לדורות.

דיון ומסקנות

בטרם ייווצרו התנאים הדרושים לשדרוג מיומנויות דיגיטליות של מרצים להוראה, ישנם תנאים ותהליכים אישיים, ארגוניים, בירוקרטיים ופיננסיים שצריכים להבשיל. מדובר בבעיה דחופה ובת-השגה ויש לזרז את הטמעת הטכנולוגיה במוסדות ההשכלה הגבוהה ואף להגדירה כחזון לאומי. זאת, באמצעות מתן אוטונומיה לדרגי המחוז, ניתוב משאבים לטכנולוגיות מידע ותקשורת, קידום קורסי פיתוח מקצועי-דיגיטלי, חשיבה מחדש על תוכניות הלימודים ומתן דרור למרצים בבניית מערכי שיעור חדשניים.

סוף מעשה במחשבה תחילה

הגם שתחום הטכנולוגיה בחינוך נחשב לאקטואלי מאין-כמוהו, בבואנו לחקור אותו יש לנהוג באובייקטיביות, לגלות הבנה ולקחת בחשבון את כלל האילוצים, הסיכונים וההשלכות הטמונות ברפורמה מדינית החותרת לכיוון דיגיטליזציה של מערכת ההשכלה הגבוהה.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא טכנולוגיה והוראה