הרפורמה בחינוך ביפאן: צעד קדימה ושניים אחורה

למרות שמערכת החינוך ביפאן זוכה בכל המבחנים הבינלאומיים להישגים גבוהים ומשמשת כדוגמא למערכות חינוך מוצלחות הולך וגובר אי הנחת מהחינוך ביפאן עצמה. מומחי חינוך, מחנכים וגורמי חינוך בכל העולם ראו עד כה במערכת החינוך היפאנית כמקור השראה לרפורמות אצלם במדינה. בעיקר, התרשמו הם מההישגים הגבוהים במתמטיקה ובמדעים, מן המחויבות הגבוהה של החברה היפאנית להצטיינות בלימודים ומתרבות ההוראה האיכותית. במקביל להערצה של העולם המערבי ממערכת החינוך היפאנית הלכו וגברו בשנות ה- 90 ביפאן קולות הביקורת על הלחצים העצומים שמטילה המערכת על תלמידיה, על שיטת ההוראה המעודדת בעיקר שינון וזכירה ועל עומס הבחינות.

הדי הביקורת אשר נשמעו הן בציבוריות היפאנית והן בקרב קבוצה מובילה של פסיכולוגים יפאנים הגיעו למסדרונות משרד החינוך היפאני ולמקבלי ההחלטות שם. משרד החינוך היפאני המנוהל על ידי דרג מקצועי ותיק החליט לשנות כיוון ובאמצע שנות ה-90 הכריז על רפורמה חינוכית חדשה שנועדה להפחית את העומס הכמותי ממערכת החינוך ולהפחית גם את האינטנסיביות של הלמידה. הרפורמה בחינוך הגיעה לשיאה בשנת 2002 כאשר היקף התכנים בכל תוכניות הלימודים צומצם ב30% ובתי הספר הציבוריים עברו למתכונת של חמישה ימי לימודים בשבוע. כך לדוגמא, מספר שעות הלימוד השנתיות בחשבון לכיתות ג'-ו' הופחתו מ-175 ל-150. ביטוי נוסף של הרפורמה היה חיזוק השפעת המחנכים היפאניים על יישום תכנית הלימודים באמצעות מתכונת גמישה יותר בשם למידה אינטגרטיבית. למחנכים היפאנים בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ניתנה האפשרות לשלב למידה רב-תחומית ולבחור את תכני הלימוד בחלק מן המקצועות ולהנהיג למידה מואצת יותר על פי שיקול דעתם. הדגש בשיטות  ההוראה של הלמידה האינטגרטיבית היה על פיתוח החשיבה של התלמידים, עידוד שאילת שאלות וטיפוח למידה עצמית.

בגלל אופייה של למידה יחידנית, הוחלט על ידי משרד החינוך היפאני לא להוציא לאור ספרי לימוד רשמיים לטובת התכנית החדשה, אלא לאפשר למורים לאסוף תכני לימוד על פי שיקול דעתם ולפתח בעצמם תכנים שיובילו לחקירה עצמית של תלמידים. מקום חשוב בתכנית ניתן לפיתוח פרויקטים על ידי התלמידים בהנחיית המורים. הרציונל של הרפורמה החינוכית היה כי הישגי התלמידים היפאניים בבחינות ההישגים הבינלאומיות אינם מרחיבים בהכרח את האופקים האינטלקטואלים שלהם וצריך לפתח אצלם את החשיבה ליישום הידע המדעי והיצירתי מעבר לכיתות הלימוד. בשנים שבהם הונהגה הרפורמה החינוכית הנ"ל שימשה כשרת החינוך ביפאן Prof. Atsuko Toyama, פרופסור לחינוך שהתמחתה בשיטות הערכה בחינוך והגיבוי שנתנה לדרג המקצועי במשרד החינוך היפאני עודד אותם להרחיב את גבולות הרפורמה ולחזק את שיקול דעתם של המורים והמחנכים בבתי הספר. הרפורמה בחינוך שזכתה בשם Yutori kyoiku ) "reduced-intensity" reform) נתקלה עד מהרה בגל של ביקורת מהאקדמיה. הטיעון  העיקרי של קבוצת פרופסורים למתמטיקה באחת האוניברסיטאות ביפאן היה כי הרפורמה "מדללת" את עוצמת תכנית הלימודית והם קראו לחזור ליסודות. לטענתם, ההישגים של הסטודנטים שהגיעו לאוניברסיטאות היפאניות בשנים האחרונות היו ירודים יותר בהשוואה לסטודנטים של המחזורים הקודמים משנות ה-80. במאמרי ביקורת שנכתבו בעיתונות היפאנית הועלו טיעונים כי הרפורמה הליברלית בחינוך יש בה כדי לערער את היסודות החברתיים ביפאן ולפגוע באושיות האיכות שהשיגה החברה היפאנית באמצעות מערכת החינוך שלה.

 משרד החינוך היפאני טען בתגובה כי הרפורמה החינוכית החדשה לא פגעה ברמת הלימודים ולא הפחיתה את רמת ההישגים של התלמידים היפאניים בבחינות ההישגים הבינלאומיות.  טענות המשרד לוו בממצאים  מתוך סקרים שערך משרד החינוך היפאני בשנת 2003 . אנשי חינוך ידועי שם ביפאן מהרו לצאת לעזרת משרד החינוך היפאני וטענו כי הרפורמה היא מחויבת המציאות והלמידה האינטגרטיבית תועיל רבות להכשיר דור של בוגרים בעלי יכולת חשיבה עצמית המסוגל להתמודד טוב יותר בעולם האמיתי.

מחלוקת בין אנשי החינוך

 המחלוקת בין מתנגדי הרפורמה ובין מצדדיה הלכה וגברה בשנים 2002-2004 וזכתה למקום נרחב בכותרות העיתונות ביפאן.

 איגודי המורים ביפאן תמכו במהלכי משרד החינוך היפאני והביאו עדויות של מורים מהשטח שטענו כי מהלכי הרפורמה מעמיקים את איכות הלמידה והתלמידים מפיקים מכך תועלת רבה יותר. הם טענו כי התלמידים מגלים עתה יותר עניין בלימודים ובזכות התכנית האינטגרטיבית ושיטת החקר הנלווית המוטיבציה שלהם ללמידה גברה. לא כל המורים תמכו לחלוטין ברפורמה של משרד החינוך היפאני, היו גם קבוצות מורים בעיקר בחטיבות הביניים שיצאו חוצץ נגד התכנית האינטגרטיבית שחייבה אותם להתמודד בעצמם עם תכנון הלמידה. הם ראו עצמם כמורים מומחים בתחומי דעת ולכן התקשו ליישם את עקרונות הלמידה האינטגרטיבית בכיתות הגבוהות. הם טענו כי לא ניתן להם מספיק זמן ליישם את השיטה והם מודאגים כי לא יספיקו להכין את התלמידים לקראת בחינות הכניסה לאוניברסיטאות.

מולם התייצבו בכירי הפסיכולוגים ביפאן אשר תמכו ברפורמה החדשה והצביעו על חשיבות הפגת המתחים בבתי הספר ופיתוח שיטות החשיבה וההוראה בבתי הספר היסודיים. הויכוח שניטש בין מצדדי הרפורמה ומתנגדיה לא נעלם מעיניו של ראש ממשלת יפאן ובמהלכיו הפוליטיים הביא , בסופו של דבר,  להתפטרות שרת החינוך שם ולמינוי שר חינוך חדש.

עמדות ההורים

סקרים שערך משרד החינוך היפני בקרב ההורים נועדו לגייס תמיכה נוספת מציבור חשוב בחברה היפאנית. על פי הסקרים 50% מהורי התלמידים הביעו תמיכה ברפורמה והצביעו על חשיבותה, 19.8% מהורים תמכו בתכנית, אך לא היו מודעים למטרות הרפורמה ו30% הנותרים כלל לא ידעו על הרפורמה. באותה עת הלכה וגברה התחושה בקרב אמצעי התקשורת והעיתונים ביפאן כי בתי הספר הציבוריים שם שוב הורידו את רמת הדרישות והפכו פחות איכותיים. הדי הביקורת והרטוריקה שנשמעו בעיתונים הגיעו עד מהרה לידיעת ההורים והרישום לבתי ספר פרטיים ביפאן (Juku) הלך והתחזק. מאז התחלת הרפורמה בבתי הספר גדל היקף הרישום לבתי הספר הפרטיים (המכינים באופן אינטנסיבי  את התלמידים לקראת בחינות הכניסה לאוניברסיטאות) בין 5% ל- 20%. נראה כי אחד הגורמים העיקריים שהניעו את התרעומת של ההורים הייתה ההחלטה של משרד החינוך היפאני לצמצם את שבוע הלימודים ל- 5 ימים. בתי הספר הפרטיים מסוג JUKU, שאינם כפופים למשרד החינוך היפאני הציעו מסגרת לימודים משלימה ל- 6 ימי לימודים והדבר שימש כגורם משיכה להעלאת הרישום אליהם.

2005: שנת החזרה ליסודות

הן  הביקורת הציבורית נגד הרפורמה והן  התהפוכות הפוליטיות ביפאן החלישו בסופו של דבר את מעמד הדרג המקצועי במשרד החינוך שם. פרישתה של Prof. Atsuko Toyama, שרת החינוך, מתפקידה באמצע שנת 2004 חיזקה את מבקרי המערכת ואילצה את משרד החינוך היפאני לחזור בו בהדרגה מתכנית הרפורמה המקורית. פורמאלית לא ביטל משרד החינוך היפאני את הרפורמה הליברלית של 2002, אך בחודש אוגוסט 2005 הוא הנהיג מחדש את התכנית הארצית לבחינות הישגים בכיתות ח' שבוטלה ביפאן לפני 40 שנה (תכנית בחינות נורמטיבית ארצית הדומה לבחינת הסקר הישראלית שהייתה נהוגה בשנות ה50 בישראל).

המשמעות היא הגברת הלחץ על המורים בבתי הספר יסודיים להכין תלמידים לקראת הבחינה וצמצום מרחב ההוראה האינטגרטיבי הגמיש שלהם. במקביל הכריז משרד החינוך היפאני על כוונתו להנהיג מערכת לחידוש רישוי הוראה לכל המורים ביפאן ולהרחבת תכני הלימוד בתוכניות הלימודים. שר החינוך היפאני החדש שנבחר לתפקידו אחרי בחירות אוגוסט 2005 הוא Nariaki Nakayama, מומחה לתחומי הכלכלה שהיה במשך שנים הכלכלה והמסחר. ההערכה היא כי במוקד המאמץ שלו בשנים הקרובות יהיה סיכול הכוונה לבזר את מערכת החינוך שם תוך מאמץ להגדיל את עוגת התקציב של מערכת החינוך בתקציב הלאומי (ההוצאה הציבורית לחינוך ביפאן היא 3.5 אחוז, בעוד מרבית מדינות המערב מקדישות לחינוך בין 5 אחוז ל6.5 אחוז מהתל"ג).

מקורות המידע

Christopher Bjork, "Decentralizing the Japanese Curriculum: Two Case Studies," in Ryoko Tsuneyoshi, ed., Reconsidering Japanese Education: 21st Century Abilities in the Japanese Context (Tokyo: Graduate School of Education, University of Tokyo, 2004), pp. 71-90.

Christopher Bjork . Education Reform in Japan: Competing Visions for the Future, Phi Delta Kappan 86 no8 619-26 Ap 2005.

Ryoko Tsuneyoshi, "The New Japanese Educational Reforms and the Achievement 'Crisis' Debate," Educational Policy, vol. 18, 2004, pp. 364-94

Lewis, Educating Hearts and Minds; White, op. cit.; Shimahara and Sakai, op. cit.; Stigler and Hiebert, op. cit.; and Christopher Bjork, "Responsibility for Improving the Quality of Teaching in Japanese Schools," Education and Society, vol. 18, no. 3, 2000, pp. 21-43.

Ryoko Tsuneyoshi, The Japanese Model of Schooling (New York: RoutledgeFalmer, 2001).

The Education Reform Plan for the 21st Century , ---The Rainbow Plan---<The Seven Priority Strategies, http://www.mext.go.jp/english/topics/21plan/010301.htm

Achievement Test Reinstated after 40-Year Hiatus,
http://english.donga.com/srv/service.php3?bicode=060000&biid=2005082576518

Japan's ruling party wants to inject patriotism into schools
http://www.economist.com/world/asia/displayStory.cfm?story_id=3578090

Fitzpatrick, Michael. "Minister pulls plug on liberal policies, "The Times Educational Supplement, no. 4620 (February 4 2005), p. 20

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?