הסביבה הלימודית בעידן השיח

צלרמאיר, מ' (2013). הסביבה הלימודית בעידן השיח. בתוך ב' אלפרט וש' שלסקי (עורכים), הכיתה ובית הספר במבט מקרוב: מחקרים אתנוגרפיים על חינוך (עמ' 566-534). תל-אביב: מכון מופ"ת.

הדיון על סביבות למידה המתקיים בדור האחרון הציב שני אידיאלים לסביבה לימודית מיטבית: הראשון, האידיאל של הלומד העצמאי, הפועל על פי המודל של המומחה תוך כדי הפעלת אסטרטגיות קוגניטיביות ומטה-קוגניטיביות ללמידה יעילה; השני, המודל של הלמידה החברתית, המייצג דיאלוג שוויוני בין הלומדים לבין עצמם ובין הלומדים לבין המלמדים כאשר יחסי הכוח ביניהם מנוטרלים.

המאמר הנוכחי מציג ומנתח דוגמאות מתוך מחקרים מיקרו-אתנוגרפיים של מורים ותיקים, הלומדים בתכנית לתואר שני בחינוך במסגרת הסמינריון "האוריינות כפעילות דיאלוגית". מחקרים אלה נחלקים לשתי קבוצות: באחת הנתונים נאספו תוך צפייה משתתפת של המורים במורים עמיתים; ובשנייה הצפייה הייתה חלק ממחקר עצמי שנערך כדי שהמורים יוכלו להבין טוב יותר את עבודתם.

מסקנת המאמר היא שהמחקר העצמי על ההוראה, הנערך בכלים אתנוגרפיים, מאפשר למורים לעבור ממבט אנכי על סביבות למידה לחשיבה אופקית. המבט האנכי בא לידי ביטוי בעיקר כאשר המורים מנתחים את הצפייה שלהם במורים אחרים, והוא גורם להם לתסכול משום המרחק בין המצוי לבין האידיאל שאליו הם שואפים. לעומת זאת, חשיבה אופקית מביאה אותם להבנה טובה יותר של הסביבה הנתונה בכיתותיהם.

עבודות המחקר של המורים ממוקדות בשיח הלימודי כמרכיב המרכזי של סביבות הלימודים. המורים חוקרים את הסביבה הלימודית מבפנים (כמתכננים ומפעילים שלה) ומבחוץ (כחוקרים ומפרשים שלה). השיח הביקורתי על הנתונים, המתקיים בקבוצת הלומדים בסמינריון, מאפשר למורים לתפקד בו-זמנית בשני התפקידים. מעורבות כזו במחקר ובלמידה מאפשרת להם לאמץ תפיסה מורכבת יותר של הסביבה המתארגנת מחדש תוך כדי שיח.

אחת המסקנות החשובות שהמורים מגיעים אליה מתוך המחקר העצמי היא שגם אם אין בכוחם לממש את האידיאלים של הלומד העצמאי או את אלה של הדיאלוג, הרי שהם עדיין יכולים לפעול כמורים טובים דיים; כלומר להפגין סמכות מול תלמידיהם, כזו שתאתגר את התלמידים לפתח את ערכיהם ואת יכולת החשיבה והתקשורת שלהם.

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?