המרוץ לתחתית – מודלים עסקיים של השכלה גבוהה בחינם

קלמן, י' (2014). המרוץ לתחתית – מודלים עסקיים של השכלה גבוהה בחינם. הוראה באקדמיה, 4, 19-15.

סיכום המאמר נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

אחת הדעות הנפוצות ביותר על קורסי מוק היא שהם מסמנים שינוי בלתי-נמנע במודל העסקי של ההשכלה הגבוהה, ושלשינוי זה תהיינה השלכות מקיפות על החברה בכלל ועל ההשכלה הגבוהה בפרט. בשיח שסובב את קורסי המוק מופיעות תחזיות שצופות היעלמות של אחוז משמעותי מהאוניברסיטאות תוך עשור או שניים, החלפתם של תארים אקדמיים בתעודת סיום של קורסי מוק, אוניברסיטאות ומכללות שיאפשרו סיום של תארים שמבוססים בחלקם או ברובם על קורסי מוק, פגיעה אנושה בסגל האקדמי שיהפוך למיותר וכך הלאה. מטרת מאמר זה היא להציג לקוראים כלים לניתוח טענות מעין אלו, הקשורות לשינויים במודל העסקי של ההשכלה הגבוהה.

המושג מודל עסקי (Business model) מאפשר לסכם את מכלול הפעילות של ארגון על ידי תיאור של הרכיבים שקיימים בו. תיאור זה מאפשר להשוות בין ארגונים הנמצאים באותו תחום פעילות, לזהות ארגונים בעלי מודל עסקי דומה ולזהות הבדלים חשובים בין ארגונים שונים. מודלים עסקיים מורכבים משלושה רכיבים. הרכיב החשוב ביותר הוא הצעת הערך ללקוח. רכיב זה כולל את מאפייני לקוחות הארגון וצורכיהם, והאופן שבו הארגון עונה על צרכים אלו. לדוגמה, ההבדל בין מאפיינים של תלמידי אוניברסיטאות מסורתיות שלומדים במשרה מלאה לבין תלמידי אוניברסיטאות פתוחות שלומדים תוך כדי עבודה, לימודים, שירות צבאי וכך הלאה.
הרכיב השני של מודל עסקי הוא התשתיות של הארגון. תשתיות הארגון נחלקות למשאבים ולתהליכים. לדוגמה, משאבים פיזיים כמו אולמות הרצאות ומעבדות מחקר, משאבים אנושיים כמו חברי סגל ואנשי מנהלה ומשאבים בלתי-מוחשיים כמו מוניטין. תהליכים כמו רישום תלמידים, גיוס כספים ובקרה על איכות ההוראה. הרכיב השלישי של המודל העסקי הוא רכיב הכספים. רכיב זה כולל את העקרונות הכספיים שעל פיהם הארגון פועל. לדוגמה, הוצאות קבועות ומשתנות, מקורות ההכנסה (שכר לימוד, מימון חיצוני, תרומות), רווחיות ושולי רווח, תמחור. הרכיבים השונים של המודל העסקי שלובים זה בזה ומקיימים יחסים של תלות הדדית.

ההתאמה בין רכיב התשתיות והכספים לבין הצעת הערך ללקוח היא בבסיסו של כל ארגון מצליח, וקשה לשנות רכיב משמעותי יחיד במודל העסקי מבלי לבצע שינויים והתאמות ברכיבים אחרים. זו הסיבה שארגונים שונים מתמחים בפלחים שונים של לקוחות ומעניקים את השירותים או את המוצרים התואמים את צורכי הלקוחות והמתאימים למודל העסקי של הארגון. אחת התובנות המעניינות הנוגעות למודלים עסקיים פותחה על ידי פרופ' קלייטון כריסטנסן (Clayton M. Christensen) מאוניברסיטת הרווארד. תובנה זו מיוצגת על ידי מושג החדשנות המשבשת (disruptive innovation). הכוונה במושג זה אינה לחידושים פורצי דרך, אלא לחדשנות שמשבשת את המודל העסקי השולט ומחייבת ארגונים למודל עסקי חדש.

בגלל התלות ההדדית בין המרכיבים השונים של המודל העסקי, לארגונים קשה מאוד לשנות את המודל העסקי הבסיסי שעליו הם נבנים, וכאשר מופיע מודל עסקי חדשני ומצליח, הוא לרוב מוביל להיחלשות משמעותית ואף להיעלמות של ארגונים שהתבססו על המודל העסקי המצליח הקודם. ומה באשר למוצרי חינם כמו קורסי המוק? אין זה מפתיע שמודלים עסקיים שמבוססים על חדשנות חינמית הם רבי-עוצמה ופעמים רבות משבשים את המוכר והידוע.

בעשור האחרון אנו עדים לגל גדול של מוצרים חינמיים מתוקשבים חדשניים, ובכללם קורסי ה"מוק". מקורו של גל זה הוא ירידה מתמשכת ומהירה בעלויות של שלושת המרכיבים המרכזיים של התקשוב: רוחב פס, אחסון ועיבוד. שיפורים מתמידים בטכנולוגיה מובילים לכך שהעלויות של כל אחד משלושת המרכיבים האלה יורדת בקצב מהיר כל כך, שארגונים רבים מתייחסים אליהן ככמעט זניחות מבחינה כלכלית. לדוגמה, עבור אוניברסיטה שמציעה קורסי מוק לקהל הרחב, ההבדל בין העלויות של הצעת הקורס למאה סטודנטים או לעשרת אלפים סטודנטים הן רק בעלויות של רוחב פס, אחסון ועיבוד, ואלו כה נמוכות שניתן להתעלם מהן. התוצאה היא תופעת ההפחתה בעלויות משתנות (VCM – variable cost minimization): מוצרים שבהם אין הבדל משמעותי בין עלות הפצתם ללקוחות בודדים או ללקוחות רבים.

גם קורסי המוק הם מוצר המבוסס על עיקרון ה-VCM. המטרה המוצהרת של הקורסים היא תרומה לחברה, תרומה שתמיד הייתה חלק מהמודל העסקי של אוניברסיטאות. מאז ומתמיד אוניברסיטאות מממשות את המשימה החברתית שלהן לייצר ידע ולהפיץ אותו בחברה על ידי מוצרים חינמיים כמו הרצאות פתוחות לקהל הרחב, הפצה נרחבת של תוצאות המחקרים באמצעות פרסומים מדעיים, הענקת מלגות לימודים לסטודנטים, מיזמים של חומרי לימוד פתוחים, השתתפות של חברי סגל אקדמיים בוועדות ציבוריות וייעוץ לגופים ממלכתיים וחברתיים שונים. התרומה החברתית היא רכיב חשוב בהצעת הערך של אוניברסיטאות לחברה, וקורסי המוק הם דוגמה נוספת לתרומה חברתית שכזו.

ניתוח המודל העסקי של אוניברסיטאות יכול לסייע לנו להבחין בין מודלים עסקיים שתומכים בלמידה מקוונת (כמו אלו של אוניברסיטאות פתוחות ואוניברסיטאות מקוונות), לבין מודלים עסקיים של אוניברסיטאות שמתייחסות ללמידה המקוונת כאל מוצר שלא עולה כסף ללומד, אך גם אינו מעניק את התמורה המצופה מקורס אקדמי איכותי. אוניברסיטאות שמתמחות בהוראה מרחוק באמצעות קורסים מקוונים, מלוות את הקורסים המקוונים בתשתיות שונות מאלו של האוניברסיטאות המסורתיות שמציעות את קורסי המוק.
תשתיות אלו כוללות שירותי רישום וייעוץ שמסייעים לתלמידים להגיע לתוכניות לימודים שמתאימות ליכולותיהם ולשאיפותיהם. סטודנטים שנתקלים בקשיים בזמן הלימודים יכולים לפנות לאנשי הסגל האקדמי וליועצים שעברו הכשרה ספציפית ולזכות לאוזן קשבת ולפתרון מקצועי שמתאים לצרכים שלהם. הסטודנטים מקבלים משוב אישי מאנשי סגל אקדמי שבודקים את המטלות שהם מגישים ועוקבים אחר ההתקדמות האישית שלהם. לסטודנטים יש גישה לגופים רבים שמסייעים להם בלימודיהם – ספרייה ומידענים, אנשי מקצוע המסייעים לתלמידים עם קשיי למידה ומגבלות אחרות כמו נכות פיזית או נפשית, אנשי תמיכה טכנית ואנשי מנהלה.

תשתיות אלה הן יקרות, והן לא עומדות לרשותם של משתתפי קורסי המוק באוניברסיטאות המסורתיות, כיוון שתשתיות אלו מלוות בעלויות משתנות (variable costs) גבוהות, והמודל העסקי של האוניברסיטאות המסורתיות לא יכול לספק את התשתיות האלה לתלמידים שאינם משלמים עבור לימודיהם. למעשה מודל ה-VCM שנמצא בבסיס ההצלחה המסחררת של קורסי המוק, מתמקד באספקה של מרכיב אחד בלבד מתוך מגוון השירותים שאוניברסיטה מספקת, והוא מרכיב ההרצאות. לדלות של מודל ה-VCM כפי שהוא ממומש על ידי אוניברסיטאות מסורתיות, יש כמה השלכות בלתי-רצויות.

כאשר הציבור הרחב, מקבלי ההחלטות והפוליטיקאים לא מבחינים בין השכלה גבוהה איכותית לבין קורסי מוק שאינם באיכות טובה וסבורים שקורסי מוק כאלה מייצגים את המיטב שמערכת ההשכלה הגבוהה מסוגלת לספק – והרי קורסי המוק מוצגים לעיתים תכופות כקורסים המביאים לקהל הרחב את המרצים הטובים ביותר מהאוניברסיטאות המובילות בעולם – נוצרת סכנה לפגיעה משמעותית בהשכלה הגבוהה. כאשר בוחנים את האופנים שבהם מציעים להשתמש בקורסי המוק, רבים מהרעיונות מתמקדים בהורדת עלויות ההשכלה הגבוהה עבור הקהלים החלשים ביותר – תלמידים לתואר ראשון במכללות קהילתיות, תלמידים ממדינות מתפתחות ותלמידים הלומדים באוניברסיטאות המסובסדות על ידי המדינה.

דווקא תלמידים אלו, שאינם מהווים את העילית של אוכלוסיית התלמידים, ושפעמים רבות הם דור ראשון ללימודים אקדמיים, זקוקים יותר מהתלמיד הממוצע למגוון התשתיות הנוספות שאינן כלולות במודל העסקי של ה-VCM בכלל ושל קורסי המוק בפרט. ללא ייעוץ אישי, הכוונה, משוב אישי, תמיכה בלקויות למידה וקשיים אחרים, תמיכה טכנית צמודה וכך הלאה, סיכוייהם לנשור מהלימודים עולים דרמטית. תפיסות שגויות באשר לפוטנציאל של קורסי המוק להחליף השכלה אקדמית בתשלום, יכולות לפגוע בדיוק באותן אוכלוסיות שלכאורה יכולות להירתם מהנגישות להשכלה גבוהה חינמית או זולה בהרבה.

חשוב לציין שהסכנה היא לא רק בנשירה עצמה, אלא גם בפגיעה בתפיסת המסוגלות של התלמידים הנושרים, ובסיכויים שהם יחזרו וינסו להתמודד שנית עם מערכת שבה הם כבר חוו כישלון. סכנה נוספת היא בתפיסה הציבורית של ההשכלה הגבוהה. נקודת המבט הנאיבית של הציבור הרחב מתמקדת בהרצאות ובבחינות כרכיב המרכזי של ההשכלה הגבוהה. הציבור הרחב, וכן רוב מקבלי ההחלטות והפוליטיקאים, אינם מודעים למערך התשתיות הגדול והיקר שמניע את מנועי ההשכלה הגבוהה.

הטכנולוגיות הדיגיטליות פותחות אפשרויות חדשות ומלהיבות ומטלטלות את מגזר ההשכלה הגבוהה טלטלה בריאה. טלטלה זו מלווה בהצהרות ובתחזיות אוטופיות על חדשנות משבשת ומודלים עסקיים חדשים, וכן בתחזיות פסימיות על הרס מערכת ההשכלה הגבוהה כפי שאנו מכירים אותה. אף שהצהרות אלו מקורן פעמים רבות בדמויות מובילות במגזר ההשכלה הגבוהה – פרופסורים ידועים ואנשי עסקים מצליחים, ניתוח של המודלים העסקיים מראה שרובן חסרות ביסוס ומופרכות.

פתרונות שמבוססים על מודלים עסקיים של VCM הם פתרונות שמתאימים בעיקר לאותו מיעוט במערכת שמסוגלים ללמוד בעצמם, שיש להם מוטיבציה פנימית חזקה ושיש להם רקע אקדמי מבוסס. מחבר המאמר מאמין שחשוב לקדם ולחזק את המיעוט הזה, אך אין לבלבל בין מוצרים חינמיים כמו קורסי מוק המקדמים בעיקר את המיעוט החזק, לבין פתרונות המתאימים לרוב התלמידים במערכת ההשכלה הגבוהה או לתלמידים חסרי גישה אליה. עבור תלמידים אלו אין קיצורי דרך חינמיים, וההשכלה הגבוהה שלהם מחייבת השקעה במשאבים שיעניקו להם תשומת לב אישית והשכלה גבוהה איכותית.

טכנולוגיות קורסי ה"מוק" היא לא השינוי המשבש העיקרי שמתרחש במערכת ההשכלה הגבוהה. בחינה מפוכחת של המודל העסקי של ההשכלה הגבוהה מעלה שהשיבוש האמיתי מגיע מהשינוי שמתרחש בהצעת הערך של מערכת החינוך: התרומה הלאומית של מערכת ההשכלה הגבוהה לחברה ולכלכלה. בחינה של רשימות מיומנויות המאה ה-21 (לדוגמה של האקדמיה למדעים בארצות הברית) מעלה צורך חברתי שבוגרי מערכות החינוך יהיו גמישים במחשבתם, פתוחים לרעיונות חדשים, יצירתיים, בעלי יכולת ללמוד לאורך כל חייהם, סקרנים, בעלי יכולת התמדה, מסוגלים לעבודת צוות ושיתוף פעולה ועוד.

אין ספק שסיכויי ההצלחה של משתתפי קורסי "מוק" שכבר רכשו את המיומנויות האלה בלימודים קודמים הם גבוהים, אך קורסי המוק אינם מפתחים את המיומנויות האלה וגם לא מתיימרים לעשות זאת. תהליך הברירה הטבעית שמתרחש בקורסי מוק מעדיף משתתפים שיש להם את המיומנויות האלה, ולכן אין זה מפתיע שתעודות סיום של קורסי מוק מוצגות בגאווה כחלק מקורות החיים של בוגריהם. אך השיבוש העמוק של מערכת ההשכלה הגבוהה הוא בכך שבשונה מקורסי המוק, מערכות החינוך אינן ממוקדות במיומנויות אלו, ולרבים מבוגרי החינוך אין יותר גמישות מחשבתית או סקרנות בסיום חוק לימודיהם משהיו עם כניסתם למערכת.

האתגר הגדול של מערכת ההשכלה הגבוהה אינו שקורסי המוק יהפכו אותה לבלתי-רלוונטית, אלא כיצד להבטיח שהמיומנויות של בוגרי המערכת יהיו רלוונטיות למציאות החברתית והכלכלית שאיתה הם יצטרכו להתמודד במשך חייהם. מציאות זו משתנה במהירות רבה בהרבה ממהירות השינוי של הצעת הערך של מערכת ההשכלה הגבוהה. למידה מקוונת היא אחד המפתחות לזירוז השינויים הנדרשים במערכת החינוך, אך לא במודל עסקי של קורסי מוק במודל VCM, אלא באמצעות קורסים מקוונים שכוללים את כל התשתיות הנדרשות להצלחתם של התלמידים.

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?