הוראה מרושתת

שלמה בק," הוראה מרושתת" ,הד החינוך , אפריל 2013 , כרך פ"ז , גיליון מס' 05 , עמודים 84-86

הוראה היא אמצעי, הלמידה היא מטרה. הוראה טובה מתאימה את עצמה לטבעה של הלמידה. טבעה של הלמידה מתגלה בשנים האחרונות באמצעות מטפורה חדשה: הרשת. המטפורה לקוחה משני תחומים רבי השפעה – שימוש ברשת האינטרנט ומחקר המוח. מטפורת הרשת לוכדת את טבעה של הלמידה – לא רק ברשת האינטרנטית אלא בכל מקום. הלמידה כרשת צריכה הוראה אחרת, בית ספר אחר.

הדיון התלמודי מתאפיין במבנה ייחודי. לכאורה היה אפשר לצפות שהתלמוד יהיה בנוי בצורה היררכית, שיטתית וליניארית, למשל מהי קריאת שמע, לשם מה היא נאמרת, מה היא כוללת, מתי יש לקרוא קריאת שמע ובאילו מקרים וכיוצא באלה. כך בנה הרמב"ם את הפרק המתאים בספרו משנה תורה, וכך, כאמור, נהג מחבר שולחן ערוך. בניגוד לכך, הדיון מתאפיין בכל התכונות שהזכרתי קודם: הדיון בגמרא אינו סדרתי. הקשר בין הסוגיות מקרי ואסוציאטיבי. אמנם סוגיה מובילה לסוגיה, אך המעבר ביניהן אינו היררכי. אין בדיון מוקדם או מאוחר ואין עיקר וטפל. אפשר להתחיל בכל נקודה ולסיים בכל נקודה (כך, למשל, אחת הסוגיות הנידונות בדפים אלה במסכת המקבילה בתלמוד הירושלמי מופיעה בו במסכת שבת). הסוגיות והסוגות מגוונות מאוד: ציטוט פסוקי מקרא ומקורות אחרים, דברי חכמים, סיפורי אגדות, דרש על פסוקים, תיאורי אירועים, בירור מושגים וקשיים.

הדיון התלמודי, כמו השיטוט ברשת לצורך כתיבת מאמר, הוא תהליך של למידה. יתרה מזו, הוא תהליך שאין לו סוף. דף הגמרא בנוי פיזית בצורה שמזמינה שוטטות בין הטקסט המרכזי לבין הפרשנויות השונות והמקורות שסביבו. וגם במהלך הלימוד הקורא מוזמן, בכל מקום ובכל זמן, להפליג לפרשנויות נוספות, להוסיף פרשנות או חידוש משלו ולהוסיף רובד להבנה.

מדע הרשת

ד"ר הנרי מרקמן מאוניברסיטת ברקלי מציג בהרצאה ב־TED תיאור של מבנה המוח. הדמיון בין מבנה המוח לבין התרשימים שהצגנו לעיל רב ובעל משמעות. חוקרי נוירולוגיה גילו שתהליך הלמידה מתבטא ביצירת קשרים בין נוירונים במוח, והקשר שבין הנוירונים במוח יוצר רשת.

המושג רשת ממלא כיום תפקיד מרכזי כמעט בכל תחום – רשתות חברתיות ורשתות של היכרויות, רשתות של כבישים ושל מסילות ברזל, רשתות של תאי גוף ונוירונים במוח, רשתות של אתרים באינטרנט ורשתות של טלפונים וכבלים. מדע חדש עוסק בחקר הרשתות, והוא מתחיל להניב תובנות מעניינות ומשנה את תמונת העולם שלנו.

בראשית העת החדשה נתפס העולם כמכונה עצומה המורכבת מחלקים מבודדים שפעולתם מוכתבת על ידי חוקי המכניקה. גם גוף האדם (למעשה גם הנפש) נתפס כמכונה, ומדענים ניסו לגלות את החוקיות המכנית שמכתיבה את פעולתו.

התפתחות מדעי התרמודינמיקה והאינפורמציה הביאה לתפיסה אורגניסטית יותר של האדם והעולם: לחלקים המרכיבים את העולם השפעה הדדית זה על זה באמצעות לולאות משוב, והמבנה של כל חלק יכול להשתנות עקב כך. האדם אינו דומה למכונית. בדרך כלל לא מספיק לתקן חלק שהתקלקל ב"מכונה האנושית" כדי שהיא תחזור לעבוד כתקנה. צריך להתייחס אל הגוף כאל מערכת מורכבת לעילא. המטפורה של הרשת לוכדת אותו באופן מדויק יותר.

לקראת הוראה מרושתת

הלמידה אינה תהליך מכני ואינה תוצר של "גירוי־תגובה". אילו הייתה כזאת, ההוראה הבית ספרית, הפרונטלית, הייתה הולמת אותה ומביאה אותה להישגים מפליגים. אך הלמידה מתרחשת ברשת – רשת פנימית של נוירונים במוח ורשת חיצונית של קשרים עם אנשים אחרים, עם טקסטים ומקורות מידע, בתוך ארגונים וביניהם. הלמידה ברשת אינה מתוכננת ואינה שיטתית; היא מקרית ואקראית. היא אינה בנויה בצורה היררכית, נדבך על נדבך, אלא מתפר?ת ומתפשטת לכל כיוון אפשרי. אין לה מרכז יחיד, אלא נקודות ופיצולים רבים מאוד. הקשרים בין נקודות עוברים תהליך מתמיד של שינוי והתפתחות. המאפיין העיקרי של הלמידה הוא שוטטות. (לדוגמה אחת מני רבות ללמידה מסוג זה ראו ).

ומה כל זה אומר על ההוראה? מטרת ההוראה היא להניע למידה ולהנחות למידה. אם למידה היא "שוטטות", ההוראה אינה יכולה להיות הוראה פרונטלית – הוראה צמודת מערך שיעור שתוכנן מראש, תכנית לימודים שתוכננה מראש ושיטת הערכה שתוכננה מראש.

המבנה הנוקשה של בית הספר, על ההוראה, תכנית הלימודים וההערכה הסדורות שלו, אינו מאפשר ללמידה לשוטט, להתפצל, להתפתח. הלמידה אינה יכולה להתנהל על בסיס סטנדרטים מוגדרים מראש, ולא על בסיס מטרות מוגדרות מראש. היא אמנם זקוקה למסגרת, אך המסגרת צריכה להיות גמישה מאוד ולאפשר לה תנועה חופשית על הרשתות הנוירולוגית, הדיגיטלית, הטקסטואלית ועל רשתות אחרות שהעולם עשוי מהן.

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?