האם פעילויות טפלות גוזלות זמן לימודים יקר הן תחליף לטיפוח חשיבה פעילה?

סיוול, ג'ילברט ט'. טובעים בפעילות: האם פעילויות טפלות הגוזלות זמן לימודים יקר הן תחליף לטיפוח חשיבה בפועל". בתוך: הד החינוך, כרך ע"ו, גיליון 4 (דצמבר 2001), עמ' 19-14.
" Lost in action". American Educator
 
 
 תלמיד כיתה ג' בקליפורניה מכין, במשך שנה שלמה תיק על מינים נכחדים. התיק מוקדש להיעלמותם של הטוקאן ושל צב גלפנוס. הוא כרוך בכריכת ספירלה צבעונית מבריקה, ומכיל אינספור תצלומים נוצצים שנגזרו ממגזינים. כל דף עמוס מדבקות וקישוטים. הטקסטים גדושים בשגיאות כתיב ולא ניכר מהתיק שהתלמיד רכש הבנה כלשהי בטבעה של היבשת הדרום אמריקנית.
 
ככל שההוראה המסורתית מצטמצמת, מוטלים על התלמידים יותר ויותר פרויקטים ופעילויות מסוג זה. הנה דוגמאות נוספות:
 
תלמיד כיתה ז' בפרוור במרילנד בונה דגם מוקטן של הפריטים הנמצאים על שולחן הכתיבה שלו, במסגרת שיעור בספרדית. התוכן העיוני: הוא מצמיד לפריטים את שמותיהם בספרדית. הזמן שהוקדש לפרויקט: עשרים שעות בקירוב.
 
תלמידי כיתה ט' בניו יורק סורקים, במסגרת שיעור בצרפתית, ספרי בישול ומחפשים מתכונים לקרפ סוזט ואומלט. הם מכינים פוטומונטאז'/ים של מגדל אייפל ונוטר דאם, ומשרטטים כרזות לתלייה על קירות הכיתה.
 
במסגרת שיעור היסטוריה בכיתה י' מקבלים תלמידים אחדים עוגיות. יתר התלמידים נותרים בידיים ריקות. כך נוצרת הבחנה בין מיוחסים למקופחים. התלמידים מספרים מה ההרגשה כשמדלגים עליך, ומה ההרגשה להיות בין בני המזל המעטים שקיבלו עוגיות. המטרה: הכנה ללימוד המהפכה הצרפתית.
 ספרי לימוד פופולאריים, מבחנים חדישים, וכתבי עת אקדמיים מחזקים את המגמות האלה:
 
תכנית ללימוד חשבון בכיתה ג' מקצה שבוע למושג 1, 000. שיעור אחד מוקדש ל"אלף מערכונים": התלמידים מתבקשים לחשוב על דברים שהכיתה יכולה לעשות במשותף כדי לערוך 1, 000 חזרות לקראת הצגת המערכונים. "עבדו בקבוצות של ארבעה כדי להכין את המערכון שלכם. החליטו מה תעשו, לכמה אנשים תזדקקו, וכמה חזרות יעשה כל אחד מכם."
 
"כתבו את ההנחיות למערכות שלכם". השיעור הזה לקוח מספר לימוד שקיבל את המלצת משרד החינוך האמריקני.
 
 ספר ללימודי החברה בכיתה מציע: "תאר לעצמך שאתה כתב טלוויזיה המדווח על המצור הרומאי על מצדה. הכן סקירה חדשותית על האירוע"
 
 במסגרת "הערכה אותנטית", כתחליף למבחן מסורתי, התבקשו תלמידים לכתוב שיר על ריח רע מהפה. ואילו כתב עת חינוכי בכימיה מציע לתלמידי תיכון לערוך טבלה מחזורית חדשה של היסודות הכימיים בעבור כוכב לכת אחר.
 
איש כמובן אינו חולק על כך, שיש מקום לפרויקטים ולפעילויות בכיתה. אך בתוך המערבולת, בתוך הפעלתנות הזאת, שכחנו היכן צריכה להתרחש הפעילות האמיתית:
 
בראשם של התלמידים. חסידי הלמידה הפעילה צודקים כשאינם רוצים בתלמידים פסיביים. אך הם טועים טעות מסוכנת, כשהם מציעים פעילויות סרק ותכנים רדודים כתחליף לעבודת עיון רצינית.
 
הפרוייקטים והפעילויות זוכים לפופולריות רבה בקרב המורים, ונהנים מגיבוי של תיאוריות הגורסות, כי גיוון המטלות, המשימות והשיטות עושה את הלימוד נעים יותר וקל יותר לזכירה.
 
ההוראה הפעילה אינה מוגבלת לחינוך בגיל הרך, לכיתות נמוכות, לכיתות "ניסויות" או לבתי ספר בינוניים. היא דוחקת את ההוראה המסורתית בכל המקצועות ובכל שלבי הלימוד. אין זה רק עניין של מטוטלת שנעה קצת יותר מדי לכיוון אחד. בבתי ספר רבים הפעילויות הן יותר מתוספת לטקסט ולשיעור. הפעילויות הן השיעור.
 
לאסטרטגיות הוראה כאלה יש שושלת יוחסין ארוכה. יש המכנים אותן שיטת הפרוייקטים, למידהפעילה או הפעלה". הן עושות שימוש בחוויות קודמות של הילד או בתחומי התעניינות שלו.
 
ג'ון א'זאהוריק מאוניברסיטת ויסקונסין דיווח ב1996 - על סקר שבדק מה עושים מורים כדי לעורר בתלמידיהם עניין בלימודים. בדוח זה מוגדרות דרכי הוראה אלה בצורה רחבה מאוד וכוללות שיעורים שבהם ה"תלמיד הוא משתתף פעיל ולא מאזין סביל... שימוש בהפעלות כגון קוביות במתמטיקה, משחקים למיניהם, הדמיות, משחק תפקידים ודרמה, השתתפות בפרויקטים".
 
מו"לים זריזים משתדלים לא לפגר אחרי המגמות הפדגוגיות החדשות ומשלבים פרוייקטים ופעילויות בכל שיעור ושיעור בספרי הלימוד שהם מפיקים. כך, לדוגמה, ספר ללימוד היסטוריה, שאחד ממחבריו הוא נשיא לשעבר של החברה ההיסטורית האמריקנית מציע לתלמידים לשחזר "מסיבת טופי" (אירוע חברתי שהיה נפוץ בארצות הברית במאה ה19 - וראשית המאה ה20 -) ואף מצייד אותם במתכון מתאים.
 
חסידי הלמידה הפעילה מאשימים את הפדגוגיה ואת תוכני הלימוד המסורתיים בחוסר העניין של התלמידים. הם מאמינים שלימוד המבוסס על פרוייקטים ופעילויות הוא צורת הוראה טובה יותר, נדיבה יותר ואנושית יותר מן "הלימוד המילולי"/. שפה ואותיות, העולם רב התפארת של המתמטיקה, הממלכות הנרחבות של ההיסטוריה והמדע, לפחות בצורתם הטהורה, הם מוגבלים, משעממים, ואולי אף גורמים לילדים נזק נפשי, לפי השקפה זו.
 
הפעילויות והתכנים המסורתיים של השיעור נדחסים ונקצצים. הפרוייקטים והפעילויות זוללים זמן ברעבתנות. כדי לפנות להם מקום יש לכווץ את הזמן המוקצב לקריאה, כתיבה, הקשבה, דיאלוג ביקורתי וחקירה מונחית. הלימוד הרציני עובר למושב האחורי.
 
הפעילויות מתרחבות במהירות רבה מפני שהמורים חושבים שזה מה שהם אמורים לעשות.
 
אנשי מינהל חינוכי, מומחים לתכניות לימוד, אורים-ותומים של חינוך, מפעילי סדנאות, פסיכולוגים, כתבי עת אקדמיים ומו"לים של ספרי לימוד מסבירים למורים שפעילויות הן הדרך היחידה לעורר עניין בתלמידים. הגישות המסורתיות זוכות לכינויי גנאי. המורים לא רוצים, כמובן, שיזהו אותם עם פדגוגיה משמימה כזאת. אם לא יצטרפו למגמה החדשה הם צפויים ללעג וללחצים כמי שאינם מעודכנים בדרכי ההוראה ואינם מגלים רגישות לצורכי
 התלמידים.
 
חוסר גיוון וחוסר דמיון במטלות הלימוד אמנם מתבטאים בשיעורים משעממים. הוראה פרונטלית ושיעורים מונחי-מורה, כשלעצמם, אינם ערובה לאיכות גבוהה. אבל הם בוודאי יכולים להיות איכותיים, ולעיתים קרובות הם אכן כאלה, והם היו איכותיים הרבה יותר אלמלא הציגו אותם כקריקטורה, כאילו הם בהכרח משעממים ולא יעילים, מה שלא מעודד את המורים לשכלל את אומנותם, כדרכם של מורים ביפן ובסין.
 
לימוד על בסיס של פעילות דוחה לעיתים קרובות הנחות חינוכיות שהוכיחו את עצמן: שהיכולת לתקשר נובעת מתרגול מילולי; שהיכולת לקלוט, לסנן ולעבד מידע מחייבת מיומנויות מילוליות ומספריות; שידע כללי מוביל לשליטה בפרויקט המחקר; שכדי להגיע להישגים דרושה עבודה קשה וגם אז אין ההצלחה מובטחת.
 
אפשר שהפחד מפני לימוד פסיבי תועל לאפיק הלא נכון, אבל הקריקטורה של הוראת הגיר-והלוח עשתה את שלה. במאמציהם להפיק אירועים ולארגן פעילויות, מאבדים המורים את החזון הפדגוגי המסורתי של איכות: השיעור המוכן בקפידה, עשיר באנלוגיות, באילוסטרציות ובאנקדוטות; ממוקד ומודרך; תובעני ותוסס; מתובל בהומור טוב; עם חילופי דברים בין מורה לתלמיד, בין תלמיד לתלמיד; משולב מדי פעם בעבודה קבוצתית,
כשהדבר מתבקש; ועם תחושת כיוון ברורה בהתחלה וסיכום בסוף, המעניקים לתלמידים סיפוק עם השלמת המשימה.
 
לעיתים צריכים המורים להעביר מידע באופן ישיר; לפעמים עליהם להדריך את התלמידים כיצד למצוא את הדברים בכוחות עצמם. הקשבה דרוכה ופעילה מצד המורה והתלמידים כאחד הכרחית. גם לחזרה, לתרגול ולשינון יש מקום משלהם. במוקד הלימוד קיים תמיד תוכן רציני שיש לגשת אליו ברצינות. ידע נבנה על ידע. בעזרת ארגון קפדני של תוכני הלימוד וניצול יעיל של שעות הלימוד, מכיתה א' עד י"ב, אפשר לבנות מאגר ענק של ידע וכישורים
ואת היכולת להשתמש בהם. ומאחר שידע והצלחה הם קרקע הגידול הטובה ביותר לצמיחתה של התעניינות, הרי ככל שהתלמידים יודעים יותר, הם רוצים לדעת עוד.
 
בהדרכתו של המורה התלמידים עובדים כדי לחשוף משמעות; להעריך, לפרש, להשוות, להרחיב וליישם; לנתח את טעויותיהם, להציג את ממצאיהם, לנמק את פתרונותיהם; להקשיב בתשומת לב למה שאחרים אומרים; לרשום את מחשבותיהם בבהירות על הנייר; להבין. זה לא משעמם ולא פסיבי. זה לימוד פעיל אמיתי. זה השכל בפעולה. במקום לבטל הוראה כזאת בטענה שהיא משעממת או לא אפקטיבית, יש לחפש דרכים לשיפור הגישות
 המסורתיות שיעילותן הוכחה במחקרים.
 
בסיכום אותו דוח משנת 1996, מציין זאהוריק, כי הפעלות הן האמצעי העיקרי שמורים נוקטים כדי לעורר עניין בתלמידים. המורים דיווחו שרק לעיתים רחוקות הם השתמשו בעובדות, בתכניות וברעיונות כאמצעי לעורר). 63 מבין 65 מורי התיכון שהשתתפו בסקר הגדירו "פעילויות של ישיבה" כ יוצרות חוסר עניין, ולעיתים קרובות מעוררות התנגדות " בין פעילויות ה"ישיבה" המחבלות בהתעניינות ציינו המורים "הרצאה, הסבר, מתן הנחיות, סקירה, מבחנים, קריאת ספרי לימוד, הכנת עבודות בית, וסיכומי שיעורים".
 
מה קורה כאן? איך זה שהלימודים ההומניים ומדעי הטבע מוצגים כמשהו דוחה? ההשקפה הזאת מתכחשת ליופי של הידע ולשימוש בו. הקסם של משפט פיתגורס וערכו המעשי בחיי יום יום; מערכת העיכול של רכיכות ויונקים; איך חלוקת משפט לשניים יכולה ל הכפיל את כוחו; השפעתו של פלאדיו (אדריכל איטלקי מתקופת הרנסנס) על עולם האדריכלות; העולם כפי שקופרניקוס וגלילאו ראו אותו; בניית מערכת התעלות בסין בימי שושלת מינג והרכבת
הבין-יבשתית במאה ה19 - באמריקה; סיפורו של אברהם לינקולן, הנער מקנטאקי שנעשה נשיא ושחרר את העבדים. הנושאים היכולים להלהיב ולתת השראה הם רבים מספור. תכנים אלה אינם זקוקים לקישוטים או לתירוצים. הם עומדים בזכות עצמם.
 
יש מורים המשתמשים בדרמה כאמצעי להפעלת תלמידים. אבל משחקי תפקידים ומשפטים ציבוריים מועדים בדרך כלל לכישלון. רק לעיתים רחוקות מצוידים התלמידים במידה מספקת של תחכום אישי או כישרון רטורי הדרושים להצלחת המופע. התלמידים זקוקים גם לרקע מתאים. אם הם אינם מכירים את הנושא לעומקו הפעילויות האלה חסרות תוכן.
 
המערכונים וההצגות יכולים לשמש אמנם כמקור עליצות לתלמידים, אבל אם הם ייכשלו או יהיו משעממים, כמו שקורה לעיתים קרובות, התוצאות יכולות להיות מכאיבות מאוד גם למורה וגם לתלמידים.
 
פרוייקטים ופעילויות גם עלולים להוליד תגובות ציניות אצל התלמידים. יש תלמידים שמבינים די מהר שהפעילויות אינן אלא בזבוז זמן והם עשויים לפקפק בתכליתן, בייחוד אם הם מעורבים בעשרות פרוייקטים או פעילויות במהלך שנת הלימודים, במקום בקומץ פרוייקטים שנבחרו בקפידה ובוצעו בדייקנות ובצורה מעמיקה.
 
הלמידה הפעילה מתגאה בכך, שרק היא קשובה ל"כשרונות הפנימיים"/ שלך הילדים, בייחוד ילדים שמתקשים להתמודד עם הלימוד העיוני המסורתי. יומרה זו מקבלת חיזוק בחדרי המורים ובסדנאות והיא קוסמת במיוחד לאותם מורים הנתקלים במספר גדל של ילדים המתקשים להתמודד עם עולם המילים והמספרים.
 
במוסדות להכשרת מורים לא טורחים בדרך כלל להביא לידיעת הסטודנטים שחלק מהפרוייקטים הם חסרי תועלת וחסרי ערך, ושהם עלולים לפעמים אף להזיק להבנת הנושא; שכדי שפרוייקט יצליח, יש להגביל אותו בהיקף ובזמן, או שיש להשלים אותו בלא מעט קריאה וכתיבה.
כיתות מסודרות ושיעורים תכליתיים הם מילה גסה, ולימוד "שיגרתי" הוא משהו שצריך להיזהר ממנו.
 
לפעמים, כפי שציין זאהוריק במחקרו על הדרכים להגברת העניין בלימודים, פעילות יכולה אמנם לעורר עניין, אבל מבחינה חינוכית יוצא שכרה בהפסדה. הוא מספר, לדוגמה, על טיול בטבע שבו התבקשו התלמידים למלא תפקיד של חיות שונות כגון "מכרסם עשב בעל אוזני-ראדאר" ו"לוכד דגים ארך-רגליים", ואילו המורה שלבש חליפה ייצוגית, שימש כראש קהילה דמיונית. על פי הוראות כתובות שנתלו על העצים, הייתה כל חיה צריכה למצוא לה בית שבו תוכל לשרוד. "מאחר שסביבות טבעיות עם צמחים ובעלי חיים אמיתיים יכולות ממילא לספק עניין רב, ייתכן שלא היה כל צורך במשחק התפקידים", ציין זאהוריק בלשון המעטה אקדמית.
 
ביסודו של דבר, פרויקטים ופעילויות מספקים בידור בלבד. מורים שחוששים מעוינות התלמידים מתרחקים מ"/פעילויות של ישיבה"/. הם מבקשים למלא את הזמן המת בכיתה.
הודות לפרויקטים ולפעילויות הילדים עסוקים כל הזמן ואינם מתמרדים. אחת הטענות של זאהוריק הייתה ש"משימות מלאכותיות... פוגמות בהתעניינות". אבל ידע אמיתי אינו זקוק למשימות מלאכותיות.
 
קיים שפע של נושאים מרתקים בזכות עצמם איך מים מגיעים מהמאגר אל כיור המטבח, המאפיינים של מערכת השמש ומה מסמל שמו של כל אחד מכוכבי הלכת, גילוי הפניצילין ונסיוב הפוליו, למה שירים עצובים כמו "/בלוז"/ משתמשים לעיתים קרובות בסולם מינורי.כל אחד מנושאים אלה מכיל חומר מרתק וראוי ללימוד בלי שיהיה צורך למהול אותו בשום דבר אחר.
 
איזון הוא מילת המפתח בחינוך. לפעמים צריכים המורים להפעיל את התלמידים ולפעמים עליהם לשמש להם כמומחים וכמורי דרך. על המורים לשאול את עצמם: האם כתיבת רשימה עיתונאית בנושא "הייתי עד ראייה לחתימה על הכרזת העצמאות" היא באמת הדרך הטובה ביותר ללימוד עקרונות ההכרזה? האם נוותר על הכנת ציור קיר המתאר את "הרכבת המחתרתית" (רשת סודית שסייעה ל עבדים להימלט למדינות הצפון או לקנדה) וננסה במקום זאת להגיע להבנה מעמיקה יותר של מלחמת האזרחים באמצעות קריאת הכרזת השחרור או שינון נאום גטיסבורג? בקיצור, מה מעשי יותר ויעיל יותר ולמה יש ערך רב יותר?
 
תכנון הפרויקטים והפעילויות והפיקוח על ביצועם תובעים מהמורים השקעה רבה יותר משיעורים רגילים. המורים עובדים קשה כדי להכניס חיים ללימוד. כשהדבר עולה בידם, הסיפוק שהם שואבים מפיתוח פעילות ושילובה בתוכן עיוני משמש מקור עידוד להם ולתלמידים כאחד.
 
המורים חייבים להגדיר את הטווח, להגביל את הדברים הצריכים להילמד ולוודא שהתלמידים אכן לומדים את הדברים האלה. אם המורה ישקיע תכנון ומחשבה בעיבוד הנושא מראש, הפרוייקט יעניק לתלמידים הרגשה של שליטה בחומר ולא יגרום להם תסכול.
 
בתכנון פעילויות ופרויקטים על המורים לשאול: מה אני רוצה להשיג בזה? האם פעילות היא הדרך היעילה ביותר והחסכונית ביותר, מבחינת הזמן, להשיג תוצאות? מה יוכיח שהמטרה הנכספת אכן הושגה? במה יקדם הפרויקט הזה את מה שכל התלמידים או רובם צריכים לדעת?
פעילויות ופרויקטים עולים יפה אם הם מותאמים לתלמיד, מעודדים את הצמיחה האינטלקטואלית בדרכים שהתלמיד אינו מודע להן, ומתבססים על ידע שמעניק למשימה עומק ותוכן עם השלמתה. ברירה, ארגון, מיקוד, הצגה, תרגול, ביקורת עמודי התווך של תכנית הלימודים כל אלה צריכים להילקח בחשבון.
   
 (המחבר הוא מנהל המועצה האמריקנית לספרי לימוד, והעורך של: The Eighties (A Reader.
מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?