האם סלמן רושדי צודק לגבי שינון בעל-פה?

Khaleeli, Homa. "Is Rushdie right about rote learning?" The Guardian, London (UK), 31 May 2016, p. 3

הסופר הבריטי סלמן רושדי סבור כי על ילדי בית הספר ללמוד שירים בעל פה, ויש מומחים המסכימים עמו וטוענים כי השינון לא יגרום לילדים לשנוא שירה אלא יכול להיות חוויה "מעצימת חיים".

מה אתם יכולים לדקלם בעל פה? את לוחות הזמנים שלכם? את צורות הפועל בשפה הגרמנית? את סידור התפילה? הסופר הבריטי סלמן רושדי חושב שכדאי שתדעו לצטט בעל-פה שירה. לדבריו, שינון של שירים הוא 'אמנות אבודה' אשר 'מעשירה את יחסיך עם השפה'. אבל האין זה נכון ששינון שירה בעל פה עלול לגרום לילדים לאבד את משמעותן של המילים?

לאו דווקא, אומר דייוויד ווייטלי (David Whitley), מרצה בכיר באוניברסיטת קיימברידג' החוקר שירה וזיכרון. לדבריו, בעוד שאנשים מסוימים זוכרים כטראומה את הצורך לדקלם שירים בפני קהל, בעבור רבים אחרים שינון שירה בעל פה הוא בגדר חוויה 'מעצימת חיים'.

ווייטלי ערך מדגם בקרב 500 איש וטוען כי אלה שלמדו שירים בעל פה נהנים מיחס אישי יותר לשיר – אוהבים אותו בשל הצליל והמשמעות, אבל גם בזכות הקשר לחייהם האישיים, לאנשים שהם אוהבים או לתקופות חשובות להם.

לדידם של אנשים כאלה השיר הופך לדבר מה חי שהם חשים זיקה עמוקה אליו, יותר מאשר כאשר השיר נותר על הדף. לימוד בעל פה אינו מנוגד לניתוח השיר, משום שאלה שיודעים את השיר בעל פה גם מיטיבים להבינו.

לימוד שירים בעל פה היה חובה במערכת החינוך הבריטית עד מלחמת העולם הראשונה, ונפוץ בתקופה שבין שתי מלחמות העולם – אך בשנות החמישים והשישים יצא מהאופנה בשל העובדה שקושר עם "למידה באמצעות שינון" (rote learning).

גם הפסיכותרפיסטית פיליפה פרי (Philippa Perry) תומכת בשינון. לדבריה, דבר מה שאתה לומד בעל פה (שיר, לחן) תמיד נשאר איתך ובנוסף לכך עצם הלמידה בעל פה מועילה לבריאות המוח משום שהיא משפרת את הקשרים בין תאי המוח השונים ומחזקת את מעברי הנוירונים. כמו בכל פעילות אחרת, ככל שמתרגלים אותה יותר – גוברת המיומנות בה.

למאמר המלא

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא שינון חומר

 

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?