האם ללמד , או להניח לילד ללמוד בעצמו – מחקר

האם ללמד , או להניח לילד ללמוד בעצמו – מחקר

מתי להוֹרוֹת לילדים , ומתי להניח להם לחקור לבד ?
זהו אחד מהוויכוחים הכי עתיקים בחינוך.
האם על המורה להסביר את הדברים לתלמיד , או להניח לו לחקור וללמוד בעצמו .
לגלות לילדים " אמיתות " על העולם , זה בהחלט מסייע להם להשיג מהר מידע על הדברים שהמבוגר רוצה שהם ידעו .
עם זאת , סוג לימוד לכאורה " יעיל " זה , של עובדות ספציפיות , עלול להוביל להנחה ( המוטעית ) של הילד , שכאשר המבוגר סיים את ההוראה, לא נותר עוד דבר ללמוד ( כיוון שאם היה עוד משהו – המבוגר בוודאי היה אומר זאת ) .המחקר חדש התפרסם ב Cognition .

המחקר מבוסס על ניסוי שנערך ע"י Elizabeth Bonawitz מהאוניברסיטה של קליפורניה בברקלי , וע"י Patrick Shafto , מאוניברסיטת לואיסוויל , בקנטאקי - מאשש את הטענה הנ"ל .

בונאוויץ' ושאפטו , הציגו לפני קבוצה של 85 ילדים , בגילאי 4 ו 5 ,
( במהלך ביקור במוזיאון ) צעצוע , או משחק חדש , המורכב ממערך מסובך של צינורות צבעוניים , המסוגל לבצע מגוון של פעולות שונות .

אחת המסקנות האפשריות היא : בגילאים צעירים עדיף לפתח כישורי חקר וגילוי ( כולל " המצאת גלגלים מחדש " ) , אך בהדרגה גם ללמד לסמוך גם על ידע חיצוני שכבר הושג ע"י אחרים , אך בכל מקרה , אף פעם לא למנוע לחלוטין פעילויות חקר וגילוי ספויטאניות , גם בתחומי הלימוד בבית הספר .

אגב , אפרופו ללמוד מהדגמות של אחרים - באופן די טבעי ילדים משתמשים , בנוסף לחקר וגילוי עצמי , גם בחיקוי - אם ממבוגרים , ואם מבני גילם - כחלק מתהליך הלימוד .

מה שבטוח - כדאי מאוד להזהר מהוראה הנחייתית מאסיבית , אף על פי שהיא כביכול חוסכת זמן , קלה יותר למורה [ שלא תמיד מאמין ביכולות התלמידים , או חסר סבלנות ביחס לתהליכי לימוד טבעיים ] , ויעילה יותר לשם " הפגנת תפוקות " כלפי חוץ , במערכת חינוך " תעשייתית " .

בחברות שמערכת החינוך היא הוראתית סמכותית , יש הישגים בתחום השינון , אך יש פגיעות חמורות ביצירתיות , בחקר , ובגילוי ( למשל , מדינות דרום מזרח אסיה , בריה"מ לשעבר , ארצות אסלאמיות רבות , ולצערנו - גם ישראל , אם כי תרבות האילתור והקומבינה הנפוצה בארץ , קצת מקזזת את הנזקים של הוראה פורמאלית נוקשה ) .

מקור וקרדיט : הבלוג קהילת החינוך בדה-מרקר קפה

מאמר על מחקר חדש שהתפרסם בנושא באקונומיסט ( אנגלית )


The Double-edged Sword of Pedagogy:
Instruction limits spontaneous exploration and discovery


תרגום המאמר לעברית :
מקור וקרדיט

עכשיו אתם יודעים
מתי להוֹרוֹת לילדים , ומתי להניח להם לחקור לבד ?
זהו אחד מהוויכוחים הכי עתיקים בחינוך.
האם על המורה להסביר את הדברים לתלמיד , או להניח לו לחקור וללמוד בעצמו .
לגלות לילדים " אמיתות " על העולם , זה בהחלט מסייע להם להשיג מהר מידע על הדברים שהמבוגר רוצה שהם ידעו .
עם זאת , סוג לימוד לכאורה " יעיל " זה , של עובדות ספציפיות , עלול להוביל להנחה ( המוטעית ) של הילד , שכאשר המבוגר סיים את ההוראה, לא נותר עוד דבר ללמוד ( כיוון שאם היה עוד משהו – המבוגר בוודאי היה אומר זאת ) .
המחקר חדש התפרסם ב Cognition .

המחקר מבוסס על ניסוי שנערך ע"י Elizabeth Bonawitz מהאוניברסיטה של קליפורניה בברקלי , וע"י Patrick Shafto , מאוניברסיטת לואיסוויל , בקנטאקי - מאשש את הטענה הנ"ל .

בונאוויץ' ושאפטו , הציגו לפני קבוצה של 85 ילדים , בגילאי 4 ו 5 ,
( במהלך ביקור במוזיאון ) צעצוע , או משחק חדש , המורכב ממערך מסובך של צינורות צבעוניים , המסוגל לבצע מגוון של פעולות שונות .
החוקרים בקשו לגלות , האם אופן המשחק של הילדים עם הצעצוע מושפע מדרכי ההנחיה וההוראות של המבוגרים .
לקבוצה אחת נתנה הקדמה פדגוגית קלאסית ;
הנסיינית אמרה : " הביטו בצעצוע שלי. זהו הצעצוע שלי . אני מתכוונת להראות לכם כיצד הצעצוע שלי פועל . "
היא משכה צינור צהוב מתוך צינור ורוד , ואז נשמע צליל צורם , מעין חריקה .
ואז היא אמרה " וואו , ראיתם את זה ? כך פועל הצעצוע שלי " , ואז היא חזרה והדגימה את הפעולה .
הנסיינית בקבוצה השנייה פעלה אחרת . מיד אחרי שהיא הדגימה פעם אחת את הפעולה להשמעת הצליל הצורם , היא אמרה שהיא חייבת ללכת, כך שלמעשה ההדגמה הפדגוגית הייתה חלקית .

בקבוצה השלישית , הנסיינית גרמה להשמעת הצליל הצורם כאילו במקרה.
לקבוצה הרביעית הצעצוע פשוט הוצג ע"י המשפט " וואו , רואים את הצעצוע הזה ? תראו אותו ! "
אחרי ההנחיה החריגה הזו , היא הניחה את הילדים לנפשם , לשחק עם הצעצוע ולגלות בעצמם את הפונקציות המצויות בו .
מסתבר שהילדים היו עשויים לגלות מספר דברים אודות הצעצוע .
הם יכלו לגלות , בנוסף לצליל הצורם , גם כפתור הפעלה של תאורה המצוי באחד הצינורות , וכן , בצינורות נוספים גם מקלדת המפעילה קטע מוזיקלי , או מראה הופכת .

כל הילדים התבקשו לדווח לנסייניות כשהם סיימו לשחק , ובמקביל , הם גם נשאלו ע"י המפקח על הניסוי אם הם סיימו , במידה והם חדלו לשחק למשך פרק זמן שעלה על 5 שניות רצופות .

כל הניסוי תועד במצלמות וידאו .
קטעי צילום של כל ילד בנפרד הועברו לידי עוזר מחקר שלא ידע דבר על מטרות המחקר .
עוזר המחקר התבקש לתעד את הזמן הכולל שכל ילד שיחק עם הצעצוע , את מספר הפעולות השונות שהילד ביצע , את משך הזמן שהילד השמיע את הצליל הצורם , ואת מספרן של הפונקציות הנוספות בצעצוע שהילד גילה .

התוצאות :
ילדי הקבוצה הראשונה ( הסבר מפורט והדגמה כפולה של פונקציה אחת ) שיחקו בצעצוע הכי פחות זמן - 119 שניות בממוצע , ילדי הקבוצה השנייה

( הסבר מלא והדגמה חלקית של פונקציה אחת ) – 180 שניות , ילדי הקבוצה השלישית ( הפעלת פונקציה אחת , כאילו " במקרה " ) – 133 שניות , והרביעית ( ללא שום הנחיה ) – 206 שניות .
ילדי הקבוצה הראשונה יזמו בממוצע 4 פעולות נפרדות לכל ילד , ילדי הקבוצה השנייה – 5.3 , השלישית – 5.9 , והרביעית – 6.2 בממוצע פעולות לילד .

לגבי מספר הפונקציות הנוספות שהילדים גילו : קבוצה ראשונה – 0.7 ,
קב' שנייה – 1.3 , קב' שלישית – 1.2 , קב' רביעית – 1.2 .
[ נראה בבירור שיש הבדל משמעותי ברצון לחקור ולגלות לבד פונקציות נוספות , בין הקבוצה הראשונה – הסבר והדגמה פדגוגיים מפורטים של פונקציה אחת – לבין שאר הקבוצות שקבלו הסבר
חלקי , או שום הסבר ]

מסקנות החוקרים – כאשר מדובר בצעצוע חדש , בעל מכלול פונקציות לא ידועות , הסברים מוקדמים מפורטים מדכאים חקר וגילוי .
עם זאת , הם גם קבעו שלעשות הכללה רק על סמך המחקר הזה יהיה יומרני מדי , אך גם נראה הגיוני להמשיך לחקור בכיוון שהתגלה .

מקור וקרדיט

מה דעתך?

    אשמח לדעת מי כתב מחקר זה ובאיזו שנהתודה

    פורסמה ב 11/06/2012 ע״י אורטל
    מה דעתך?