האם אפשר למדוד חינוך? האם אתם יכולים להגדיר את משמעות החיים?

מאת: Peter Gray

Dr. Peter Gray. "Can You Measure an Education? Can You Define Life’s Meaning?", Jan 03, 2013, Psychology Today.

המחבר הוא פרופסור לפסיכולוגיה במכללת בוסטון בארה"ב, הטוען כי הגיע הזמן לחשוב לעומק על מטרת החינוך.

המחבר טוען כי בארה"ב ובמדינות מודרניות רבות אובססיביים לגבי מדידת החינוך של הילדים,
עד שהילדים הפכו לפיונים בתחרויות שמעמידים הורה כנגד הורה, מורה כנגד מורה ובית ספר כנגד בית ספר, ואומה כנגד אומה במאבק לראות מי יכול להוציא מילדיו את הציונים הגבוהים ביותר במבחן.

הגיע הזמן שנתעשת. ונשאל מהו באמת חינוך? מה המטרה שלו?

לבתי הספר כפי שאנחנו מכירים אותם כיום יש שורשים ברפורמציה הפרוטסטנטית. הרפורמטורים הללו האמינו שהחובה הנוצרית היא ללמד את הילדים לקרוא כדי שהם יוכלו לקרוא בתנ"ך.
מטרת הלימוד הייתה ברורה; תפקיד הלימוד היה לטבוע בילדים את הפחד המתאים מפני הסמכות, ולגרום להם לשנן ציטוטים מהתנ"ך שנועדו להחדיר בהם פחד וציות.

בהינתן מטרת החינוך, היה ברור כיצד למדוד הצלחה. אם הילדים צייתו ולמדו את השיעורים בדיוק בדרך שהמורה הורה להם, ומעולם לא התחצפו למבוגרים - הם הצליחו.

בעבר, אנשים למדו את סוגי המיומנויות שאיפשרו להם להשיג עבודה ולהסתדר מבחינה חברתית בעולם. בית הספר תפס חלק קטן בלבד בחיי הילד.

במהלך הזמן, לאחר שהממשלות השתלטו על בתי הספר, שעות הלימוד ומספר הימים ששהו בבית הספר עלו בהדרגה ורשימת המקצועות שנלמדו עלתה.

עם המהפכה התעשייתית, בתי הספר החלו לעצב עצמם יותר ויותר בדמות בתי החרושת.
התלמידים נשלחו לאורך פס הייצור, מכיתה אחת לאחרת. בכל תחנה, מורה חדש הוסיף למוצר חבילה חדשה של מיומנויות וידע, ולאחר מכן, בסיום, המוצר המוגמר יצא מפס הייצור, עם תעודת גמר כחותמת לאישור מה שלמד.

זו נותרה כיום השיטה הסטנדרטית של הלימוד.
אנחנו מודדים את החינוך על ידי בחינה של כל תלמיד, בכל תחנה לאורך המסוע, כדי לראות אם היא או הוא רכשו את המיומנויות ואת "העובדות" הספציפיות שאותן למדו והאם התלמיד/ה מוכן/ה לעבור לתחנה הבאה.

אולם במשך זמן רב, הייתה תקלה במערכת בית החרושת הזו.
נמצא חוסר-עקביות בקריטריונים שהועברו לאורך שיטת המדידה בין בית ספר לבית ספר ובין כיתה לכיתה.
על כן, הופיעה  בארה"ב  תכנית (No Child Left Behind (NCLB שנחושה להיפטר מחוסר העקביות בתוצאות. כעת, כל תוצר צריך לעמוד בסטנדרטים מסוימים, ללא קשר להבדלים בחומר הגלם, ללא קשר להשפעות מחוץ לבית הספר על חיי הילדים ולבטח ללא קשר לרצונות של הילדים לגבי מה שהם רוצים ללמוד או לעשות.

המטרה של NCLB היא לייצר תוצר מתוקנן ועקבי יותר.
עם NCLB, העבודה של המורים נמצאת בסכנה אם תלמידיהם אינם מבצעים היטב במבחנים המתוקננים, כך שכמובן קיים לחץ רב ללמד את החומר למבחן. מאחר והמבחנים המתוקננים מתמקדים במתמטיקה, בקריאה, ובמידה פחותה יותר במדעים, מקצועות אחרים נמצאים בעדיפות נמוכה.

אבל כעת, כפי שהמחבר טען לפני כן, הגיע הזמן לנסות לחשוב באופן רציונלי לגבי חינוך. ילדים לומדים לקרוא בקלות כאשר הם באמת רוצים לקרוא, והם גם לומדים מתמטיקה בקלות, כאשר הם רוצים בכך.
אולם, אנחנו גורמים לילדים לשנוא קריאה ומתמטיקה כאשר אנחנו שוברים את המיומנויות הללו לשלבים מאולצים שנעים על פס היצור.

הילדים רוצים לקרוא כדי לקבל מידע ולהינות מהסיפורים, והם רוצים ללמוד מתמטיקה כדי לפתור בעיות מעניינות אמיתיות הקשורות למתמטיקה. כך אנשים לומדים בחיים האמיתיים וכך ילדים לומדים בבתי ספר דמוקרטיים ובמשפחות הדוגלות בחינוך בבית (unschooling), שבהם הילדים אחראים בעצמם על החינוך שלהם.

אבל כעת, המחבר שואל מה המטרות שלנו עבור ההתפתחות של ילדינו?

רובנו כיום לא רוצים שילדינו יהפכו לחסידים ללא עוררין של דמויות סמכות.

המחבר היה רוצה שילדיו יגדלו תוך תחושה שהם אחראים על חייהם.

הוא היה רוצה שהם יהיו מאושרים אבל גם ידאגו לאושרם של אחרים.

הוא היה רוצה שילדיו יהיו גמישים מבחינה רגשית, כך שהם יוכלו לשוב לאיתנם מהלחצים ומהאכזבות הבלתי נמנעים בחיים.

הוא היה רוצה שילדיו ירגישו בטוחים ביכולתם ללמוד במשך החיים ולהתאים עצמם לעולם המשתנה במהירות משנה לשנה.

המחבר היה רוצה שלילדיו יהיו מטרות, שיש להם תשוקה לגביהן.

הוא היה רוצה שילדיו יהיו מסוגלים לחשוב באופן ביקורתי ולקבל החלטות רציונליות שיעזרו להם להשיג את מטרותיהם.

הוא היה רוצה שלילדיו יהיו ערכים מוסריים שיעזרו להם לתת משמעות ומבנה לחייהם, והוא מקווה שאלה יהיו ערכים הומניים-ערכים הקשורים לזכויות אדם ולהתחייבויות שלא רומסות זכויות אלה.

אולם, לא ניתן ללמד בבית הספר את אף אחד מהדברים הללו.
ילד פעיל יוכל לגלות וליצור את כל הדברים הללו; וכדי לעשות זאת כל ילד זקוק לזמן רב כדי לשחק, לחקור, לגלות.

הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לספק מודלים טובים בעצמנו וסביבה מוסרית, מעוררת ובריאה שתאפשר לילדינו למצוא את מה שהם מחפשים וללמוד לראות את הדברים גם מנקודת מבטם וגם מנקודת מבט של אחרים.

בסופו של דבר, המטרה של חינוך היא מציאת משמעות לחיים, וכל אדם צריך לעשות זאת למען עצמו.

כך, האם אפשר למדוד חינוך? האם אפשר להגדיר את המשמעות לחיים? ייתכן, שפרטים, בדרך שנראית להם הגיונית, יכולים למדוד את החינוך שלהם עצמם על ידי יצירת התקדמות לקראת מציאת המשמעות לחייהם, תוך קביעת מטרותיהם ותזוזה לקראת מטרות אלה.

אבל, לבטח אף אחד מאתנו לא יכול למדוד את החינוך של אדם אחר.


קישור למאמר באנגלית

הסיכום נכתב ע"י מיכל זרזבסקי , עורכת תוכן בפורטל מס"ע ובמכון מופ"ת

ראה גם :

ועכשיו הזמן לחינוך

 נזקיה של תרבות המבחנים

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?