גישה מעגלית לשיפור ההוראה במפגשים משותפים

הספר החדש של צוות החוקרים ומומחי החינוך (חלקם עם רקע של ניהול בתי ספר ופיקוח) של אוניברסיטת הרווארד זוכה להדים מאד חיוביים בארה"ב ומחוצה לה. הספר מציע גישה סיבובית או מעגלית לשיפור עבודת ההוראה והלמידה יותר ע"י אינטראקציה בין  צוותי מורים, לומדים ותכנים ופחות ע"י לחצי  מבחנים והערכה נורמטיבית. נקודת ההנחה היא שיש להגביר מצד אחד את התכנון הפדגוגי המשותף של צוותי מורים בבתי הספר ומצד שני ליישם יותר אינטראקציה בין מורים, תלמידים ותכנים בכיתות. יש קשר הדוק בין כל המשתנים האלו והיכולת המשותפת של צוותי מורים לנתח מצבי הוראה בכיתות תועיל להם וללומדים. תהליך שיפור ההוראה והשבחתה בביה"ס הוא תהליך מעגלי של חקר אירועים משותף, למידה בחברותא ורפלקציה מניתוח אירועי למידה בביה"ס. הייחודיות של התפיסה המוצעת בספר: הסבבים של ניתוח אירועים, הפקת לקחים אינו מוגבל רק לצוותי ביה"ס אלא רצוי להנחילו ולהעבירו במפגשים משותפים קבועים בין מפקחים, מנהלי ביה"ס, מורים ובעלי תפקידים מכמה בתי ספר. כלומר, המחוז החינוכי צריך לעודד ולטפח מפגשי העברת ידע קבועים בין צוותים משותפים של כמה בתי ספר במחוז. כמו שנהוג בבתי חולים כל פעם מציג צוות ביה"ס מקרה מסוים או שיטה שנוסתה בכיתה ואחרי זה כל חברי הצוות דנים באירוע, מנתחים ומציעים תובנות משלהם.
 
 פרטי הספר:
Elizabeth A. City, Richard F. Elmore, Sarah E. Fiarman, and Lee Teitel
Instructional Rounds in Education
A Network Approach to Improving Teaching and Learning
ראה גם:
ראה גם :
חקר מערך שיעורי שיתופי
תהליך תכנון פדגוגי המבוסס על חקר משותף של מערך השיעור משמעותו קיום מפגשים משותפים של קבוצת מורים לאורך זמן (כמה חודשים רצופים עד שנה). המטרה היא להמשיך לעבוד ביחד על תכנון השיעור, יישומו בכיתה, בחינתו ושיפורו בעקבות התנסות ראשונית משותפת (Stigler & Hiebert ,1999). את אותו מערך שיעור שתוכנן וגובש ביחד מנסים בכיתה בו-זמנית כמה מורים מהצוות, כאשר חלק מעמיתיהם לפיתוח צופים בהם והם דנים לאחר מכן בלקחים עם עמיתיהם לקבוצה שהיו שותפים לתכנון ולפיתוח.
מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?