אני מעתיקה את העולם של המשפחה לעולם של החינוך
גלילי, ת' (יוני, 2015). "אני מעתיקה את העולם של המשפחה לעולם של החינוך", שיחה עם קארן טל. שיעור חופשי, 114, 20.
ב-1986 ישבה הסטודנטית קארן טל בקורס מבוא לסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטה העברית והאזינה למרצה, הפרופ' חיים אדלר, ברוב קשב. "המפגש הזה נחקק חזק בזיכרון שלי", אומרת טל, לשעבר מנהלת בית הספר ביאליק-רוגוזין בתל אביב וכיום מנכ"לית המיזם "תובנות בחינוך", מרכז ליזמות חינוכית ניהולית בבתי ספר. "הייתי סטודנטית לחינוך ולשון עברית, אחת מכ-200 סטודנטים שישבו באולם הגדול באוניברסיטה. הפרופ' אדלר דיבר על הריבודיות של החברה הצרפתית והתורה של הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה (Pierre Bourdieu), לפיה המנבאים להצלחת האדם הם השכלת האם ורקע סוציו-אקונומי. אני זוכרת שאמרתי לעצמי, לא יכול להיות שכך זה יהיה דור אחר דור. הרגשתי שזו משוואה אכזרית".
כדי להבין את דרך פעולתה, יש לחזור לביאליק-רוגוזין. בית הספר הפך לעיר מקלט ולבית לילדים מעוטי יכולת, פליטים ומהגרי עבודה, ילדי עולים ותושבים ותיקים הגרים בשכונות דרום תל אביב. בעזרת צוות מסור ואוהב, הילדים הללו הצליחו להתרכז ולהגיע להישגים טובים בלימודים. טל השכילה תמיד לגייס אנשים טובים לצדה. לא רק אנשי חינוך, אלא גם בכירים בחברות הייטק, בעלי ממון ומתנדבים, וכן לגייס קרנות ומשאבים לפיתוח בית הספר. היא הפכה את קמפוס ביאליק-רוגוזין למודל חינוכי, ועל כך זכתה בהוקרה ובפרסים שונים, מפרס ארצי בחינוך ועד פרס צ'רלס ברונפמן לחינוך (2011).
באותה שנה היא פרשה מניהול בית הספר והקימה את תובנות בחינוך. במיזם הזה היא ממשיכה ליצור שיתופי פעולה עם משרד החינוך, רשויות מקומיות, התעשייה, מערכת הביטחון, המגזר השלישי, האקדמיה ומתנדבים רבים. גרעין המייסדים כולל קבוצת בכירים מהמשק הישראלי.
הגעת לאן שהגעת, בעצם, למרות המקום שבו גדלת.
"גדלתי בעיר גנים, שכונה שאין מה שמתאר אותה טוב יותר מהדיסוננס בין השם עיר גנים ושמות הרחובות שניתנו להם שמות של פרחים יפים – רחוב הנורית למשל – והמציאות של ה'סלאמס' המדכא ברחובות אלה ממש. ובתוך כל זה, זכיתי לגדול בבית מטפח מאוד. הורי, שעלו ממרוקו, היו ההשפעה הראשונה והחזקה עלי. אבא עליו השלום, שהלך לעולמו לפני חודש, לא דיבר הרבה. המודלינג שלו היה של עשייה. הוא מעולם לא היה במקום של להתלונן. מבחינתו הוא מימש חלום של ציונות ועלה לארץ ישראל. זה הזין אותו מבחינת הרוח, אף שעבד בשלוש עבודות כדי לפרנס אותנו ולשלוח אותנו לבתי ספר איכותיים.
"אפשר להגיד שהשכונה שבה גדלתי היתה מקור של השראה במובן ההפוך. מגיל צעיר הבחנתי בילדים בבלוק הסמוך. שמתי לב שכולם ויתרו עליהם. אותי זה שרט, ופיעם בי הרצון לעבוד עם ילדים ולהאמין בהם. הבנתי שאם יש מישהו מבוגר שרואה אותך ומאמין לך, אתה יכול לצאת מהמצב שלך".
איזה אנשי חינוך השפיעו עליך?
"המנהלת שלי בתיכון פלך בו למדתי, פרופ' אליס שלוי, היתה אישיות חינוכית ממדרגה ראשונה. אורח החיים שלה והמוכנות שלה להקשיב לניואנסים לימדו אותי פרק חשוב בהקשבה לתלמידים. הדלת שלה היתה פתוחה לרווחה. זה לא היה מובן מאליו עבור תלמידה מעיר גנים.
"ד"ר אריה גייגר לימד אותי אזרחות בכיתה י'. לא התחברתי לשיעור והוא אמר שבמקום להיות נוכחת, אני יכולה לעשות עבודה. בחרתי בנושא של שיקום שכונות וחקרתי אותו. התוודעתי למקרו של שכונות המצוקה. זה פתח לי צוהר לתודעה חברתית. עד אז חשבתי שהכל זה באחריות של האדם, אבל הבנתי שגם לרשויות יש אחריות על מה שקורה לילד שגדל בשכונות פריפריה".
באוניברסיטה למדת חינוך. מי היו המרצים שלך?
"פרופ' צבי לם לימד אותי שילד מתפתח בעזרת סוציאליזציה, חיברות, אקולטורציה, תרבות והזהות שלנו, המשמעות של היותנו פה; והאינדיבידואציה, השונות שלנו והצורך שיתייחסו אלינו כאל אינדיבידואל. העתקתי את העקרונות הללו לחינוך.
"עם פרופ' אדלר היה לי דיאלוג מפרה, בעיקר כשהגעתי לבית הספר מנדל. זו היתה מתנה לחיים, תוכנית בית הספר למנהיגות חינוכית. הלימודים שם והמפגשים מעוררים המון תהיות, ופותחים אינסוף חלומות. בסופו של דבר, זה מזקק ויוצר תמונת עולם בהירה על תחושת השליחות שלך".
וזה מה שאתם עושים בתובנות בחינוך?
"אנחנו נותנים רוח גבית למנהלי בתי ספר שנמצאים בפריפריה, ומסייעים להם ליהפך לבתי ספר מעוררי השראה כמו ביאליק-רוגוזין. אנחנו מאתרים אותו ניצוץ של מנהיגות חברתית, שבזכותו מנהלים יכולים להוביל את המערכת קדימה. הכוונה היא לתת מענה כולל לצרכי התלמידים במבחינה לימודית, רגשית וחברתית. בדרך זו נהפך בית הספר לעוגן המרכזי בחיי התלמידים והקהילה הסובבת אותם.
"תובנות בחינוך מגייס לכל בית ספר שנמצא תחת כנפיו סכום התחלתי של 50 אלף דולר לשנה למשך שלוש שנים, ומסייע לגייס בהמשך משאבים נוספים. אנחנו מביאים את התמיכה בצורת ניסיון וידע מקצועי. בכל בית ספר פעילים מנהל/ת ידע ורכז/ת מתנדבים. אנחנו מתווים דרך למנהלים".
איך מתחילים לשנות תפישה?
"אם מנהלי בתי ספר היו מוכנים לראות בילדים שמתחנכים אצלם את הילדים הביולוגיים שלהם והיו מצליחים לתת לילדים תחושה של בית, להנחיל להם אותה גישה של הישגיות שהם רוצים להנחיל לילדים שלהם, זה היה עושה שינוי. אני מעתיקה את העולם של המשפחה לעולם של החינוך. אנחנו רוצים שלילדים הביולוגיים שלנו תהיה מוביליות ואנחנו רוצים לפתח את הערכים שלהם כבני אדם. אנחנו ממקמים אותם בשרשרת הדורות, ודואגים שישמרו את השונות והקסם שלהם. אם נעתיק את יכולת ההכלה הזו לבית הספר, ניתן לתלמידים שלנו הזדמנות".
סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע