איפה איבדנו את מפתחות היצירתיות


רבינוביץ, ח' (18 בספטמבר, 2013) .איפה איבדנו את מפתחות היצירתיות. הארץ, ספרים, עמ' 10.

סקירת ביקרות על הספר "לצאת מהקווים: סודות החשיבה היצירתית", מאת קן רובינסון

קן רובינסון (Ken Robinson) הוא איש חינוך מוערך בקנה מידה עולמי, הוא מרצה וכותב פופולרי, בעל כריזמה והומור אנגלי משובח. רובינסון מסתובב בעולם ורוצה שכולנו ניפתח אל הצד היצירתי שלנו. יצירתיות, אומר רובינסון, היא התכונה המהותית של המוח האנושי. היא שמקנה לתודעה שלנו ערך ומאפשרת לנו לחיות חיים משמעותיים, לא פחות. היצירתיות היא הכלי החשוב ביותר להישרדות – במיוחד היום, כשהידע זמין אבל לאף אחד אין זמן לצרוך אותו והכישורים החיוניים ביותר הם חשיבה לא-פורמלית, חוצת-דיסציפלינות וגם, אם אפשר, מקורית.
אבל יצירתיות היא גם רוח הרפאים החמקמקה של העידן שלנו: כולם רוצים קצת ממנה, מנהלים יהרגו כדי שהעובדים שלהם יתברכו בה, אבל היא הולכת ומתרחקת מאיתנו באקלים המהיר, השטחי והמצומצם רגשית של היום. נהפכנו לחברה צינית, מדידה והישגית, וסתם יצירתיות, במובן הפשוט של המלה, נהפכה מתכונה אנושית שטבועה בכולנו לנחלתם הבלעדית של קומץ מבורכים מלידה.

החינוך, מטיף רובינסון, שאמור להקנות לילדנו כלים להתמודדות עם האתגרים שיעמדו מולם מחר, מקדש את הפתרונות לבעיות של אתמול. החינוך הזה נמדד בכלים כמותיים לא רלבנטיים, והנורא מכל – הוא מדכא את היצירתיות וחונק אותה במקום לטפח אותה. החינוך, שאמור היה למצוא את המפתחות לילד היצירתי שטבוע בנו, איבד את המפתחות או, גרוע מכך, לא מתיימר למצוא אותם.

איבוד מפתחות היצירתיות קורה גם במרחב הפרטי. רובינסון רוצה ללמד אותנו את מה שבתי הספר שכחו מזמן: שהמקום הייחודי לנו, זה שמגרה אותנו יותר מכל וגורם לנו לתשוקה והנאה, הוא המקום שבו עלינו להיות. עלינו לשלח לחופשי את ציפור היצירתיות שלנו משביה הדוגמטי, החינוכי והחברתי, ולחיות חיים מלאים ויצירתיים. זה המקום שבו הספר נהיה מדריך לשחרור פנימי ומפסיק להיות נבואה על קעקוע של מבנים חברתיים.

אנשים מצליחים כמו רובינסון שואפים לעצב את החלום הקולקטיבי שלנו, על עולם משוחרר מדוגמות, שבו לימודי מחול חשובים כמו לימודי מתמטיקה ושפה, ועל בחירות אישיות ומקצועיות שנעשות מתוך תשוקה ולא מתוך צורך. הבעיה המרכזית היא שהנחיתה מגובה החלום אל המציאות היא לא חלק מההנחיות של הספר. את הוראות הנחיתה רובינסון לא מספק, והתוצאה היא ספר סוחף ומרתק אבל גם ברור אליו. ב"טרנדים החמים" שהוא מפרט ראוי לכלול גם אותו עצמו ואת התנועה להצלפה בחינוך ובתרבות שלנו.

שמו האנגלי של הספר "לצאת מהקווים" הוא Out of Our Minds, שאפשר לתרגם כ"לצאת מעצמנו". בעמוד הראשון של הספר (עמוד המגן, המוקדש להקדשות) נגע רובינסון במחבר הסקירה חזק יותר ממה שכתב בספר כולו. "לטרי", מקדיש רובינסון את הספר, "שבזכותה הכל נעשה אפשרי". הנה כך, באמירה האנושית הפשוטה שלו פיצח רובינסון, מומחה היצירתיות, את היצירתיות לדורותיה. זה המסע אל מושא תשוקותינו שמוביל אותנו אל מעבר לעצמנו והופך רעיונות למציאות.

סקירת ביקרות על הספר "אימוץ חידושים ככוח מניע בהיסטוריה: הגלגל, הכתב, הדפוס, תפוחי אדמה ועוד", מאת דוד יעקבסון
נקודת מבט שונה ליצירה האנושית ולחדשנות יש לדוד יעקבסון, דוקטורנט להיסטוריה כלכלית, במחקר הקצר שפירסם בהוצאת רסלינג. זהו ספרון קטן ואינטליגנטי (אם כי כתוב בשפה אקדמית מדי, לפרקים), המציץ אל תרבויות שונות בהיסטוריה ואל יכולתן לאמץ חידושים ולשנות את גורלן בשל כך. הפרספקטיבה ההיסטורית משחררת אותנו מהסתכלות פרטנית על מידת היצירתיות של הפרט, ומצביעה על היתרונות של חברה פתוחה לשינוי, ועל הגורמים השונים ששותפים לאימוץ חדשנות וחידושים. השורה התחתונה היא שיהיה החידוש בשינוי גדול ככל שיהיה, התנאי המשמעותי ביותר להצלחת השינוי הוא השיווק שלו.

גם ההמצאה הגדולה ביותר לא תתפוס אם הקהל לא מוכן לעשות מאמץ, להשתנות ולאמץ אותה. כך היה כשמייקל פאראדיי (Michael Faraday) הציג בפעם הראשונה את האפקט החשמלי לפני החברה המדעית המלכותית הבריטית בתחילת המאה ה-19. באולם נכחו כמה ג'נטלמנים שלא היה להם כל רצון או יכולת לבצע את הקפיצה המחשבתית שגילוי החשמל הצריך ("אדוני, כל זה מרשים מאוד אבל אינני רואה מה נוכל לעשות עם זה"). לתגובות צוננות דומות זכו המחשב האישי, מכונת הצילום, שידור הרדיו, הנורה החשמלית, תאוריית האבולוציה, הקוביזם ועוד ועוד. אחרי הכל אנו זקוקים להרבה יצירתיות כדי לגלות קצת פתיחות ולהשיב את הדמיון למקומו הטבעי, בארגז הכלים של ההתפתחות האנושית.

מה דעתך?

    כתבה נכונה זאת דרך נכונה לפי דעתי,שנת חינוך חדשה וטובהhttp://thankuletters.blogspot.co.il/2014/09/blog-post.html

    פורסמה ב 13/09/2014 ע״י נעמי גבע
    מה דעתך?