איך לדבר עם "ילדי המסכים"?
שרף, ר' (מרץ, 2015). דילמת המורה. שיעור חופשי, 113, 24.
גילה כהן זלכה, העצמת מחנכים וחונכים בעידן המדיה והרשתות החברתיות, ביתן-גלים, 2014
המגוון העצום של מקורות וערוצי מידע פותח בפני הילדים מרחבים חדשים להתפתחות אישית וחברתית, אך הוא גם יוצר בלבול רב, התפזרות, קשיים בהתמקדות ובריכוז, בעיות קשב והסתגלות וטשטוש גבולות וערכים. כיום יותר מבעבר, תפקיד המורה-מחנך מורכב יותר וברור פחות: שינוי סביבת החיים של הילדים מחייב אותו, כמבוגר משמעותי עבורם, ללכת בדרך שתעצים אותו ואת התלמידים ותגשים את תפקידו כמחנך משמעותי, המעצב ומשפיע על דור ההמשך.
כיצד עושים זאת? ד"ר גילה כהן זלכה, מרצה וראש מגמה באוניברסיטת בר אילן ובמכללה האקדמית אחוה, חוקרת התנהגות ילדים במדיה לגווניה, ובמסגרת זו היא בחנה את הכלים המאפשרים השגת יעדים אלה בעבודתה עם "ילדי המסכים". כהן זלכה, לשעבר מנהלת תחום תכנים ותוכניות ליישום דו"חות שנהר וקרמניצר במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, עובדת שנים רבות עם מחנכים, חונכים, מורים, הורים וילדים, ופירסמה כמה ספרים בנושא.
מדוע הילדים מבלים זמן כה רב מול מסכים? "ממחקרים שערכתי על ילדים ומדיה לגווניה, עולה כי הרשתות החברתיות מרחיבות את היכולות שלהם ליצור תקשורת עם אחרים ומעצימות תחושת מחוברות חברתית. הן מספקות תחושת שייכות, חוויות של חברויות קרובות ותחושת מקובלות חברתית. אינטראקציות מעין אלה יוצרות אצל הילד תחושה של ערך עצמי, של נחיצות, של תרומה משמעותית לסביבה והזדמנות לביטוי כישורים וקבלת הערכה ומשוב מהסביבה. הילד חש שהרשתות החברתיות מרחיבות את יכולת ההסתגלות שלו ועוזרות לו לפתח כישורים מתאימים לסביבות החדשות ולחברה שבה הוא חי".
"תוכניות טלוויזיה מהוות לילדים מקור נוסף, ולעיתים חלופי, להפקת תובנות על החברה והסביבה שבה הם חיים ולתהליך הסוציאליזציה שעליהם לעבור. הטלוויזיה משמשת במה למספר גדול של דמויות קבועות ומשתנות, שעמן יוצר הילד אינטראקציות 'כמו חברתיות', המספקות לו הזדמנות לבדוק כיצד להתנהג במצבים שונים ומגוונים. התוכניות מספקות למידה חברתית חיונית, ומציגות מודלים לכל תפקיד חברתי, בלי להציב את הילד מול ביקורת ומשוב שעלולים לגרום לו לחוש מותקף או חשוף".
בצד יתרונות אלה, יש צד שלילי לחשיפה זו. הילדים פועלים בסביבה שנותנת להם תחושה של מרחב עצום, ללא גבולות. שימוש תדיר של שעות רבות ביום, ללא הצבה של גבולות ברורים או פיקוח, עלול להביא ילדים שלא בהכרח מוגדרים כמשתמשים בסיכון, למצבים קשים של סיכון ופגיעה באחרים. "ברשת חברתית המידע חשוף לעיני רבים, ולכן עוצמת הפגיעה והיקפה חמורים מאוד, במיוחד כשמדובר בילדים", מזהירה כהן זלכה. "היכולת שלהם להכיל פגיעות בהיקפים נרחבים ובתפוצה גדולה, היא נמוכה. מהמחקרים שערכתי עלה כי הילדים חשים שהסביבה הקרובה שלהם אינה מצליחה לספק להם מספיק מידע על ההתנהלות המתאימה בעולם הזה, ותחושות אלו מועצמות בעקבות צפייה ושימוש במדיה לגווניה".
ספרה של כהן זלכה – "העצמת מחנכים וחונכים בעידן המדיה והרשתות החברתיות" (הוצאת ביתן-גלים, 2014) – מחולק לשלושה שערים. בראשון מוצגים שלושת היסודות להעצמת מחנכים וחונכים ולהעצמת ילדים: כיצד ליצור תקשורת חיובית, כיצד להיות בקבלה וכיצד להתחבר לעוצמות. בשער השני, מוצעים עקרונות של עבודה עצמית שיש לעשות במקביל לעבודה עם הילד. השער השלישי פורש עקרונות לבניית תוכנית עבודה סדורה עם הילד כדי להגיע לתוצאות חיוביות.
בסופו של דבר, היא אומרת, חשוב לדעת לדבר עם ילדי המסכים באופן שיגרום להם לרצות להקשיב לנו, וכן להשתמש בידע ובסמכות שלנו כך שלא יחלשו, אלא יעצימו ויחזקו אותם. "כשאנחנו מדברים על 'לחנך ילד', אנחנו למעשה מתכוונים ל'לחנוך את הילד'", היא מפרטת, "לסייע לו לפתח את העוצמות שלו ולהתמודד עם הקשיים, תוך חיבור לרצונו החופשי ומציאת האיזון שמתאים לו. תקשורת חיובית, קבלה וחיבור לעוצמות ולרצון החופשי – הם הכלים שלנו בבואנו לחנך את התלמידים שלנו, את 'ילדי המסכים'. כך נפתח ערוץ לשיח פנימי וחיצוני שיביא לאהבה עצמית, לפתיחות ולהתפתחות.
סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע
ראו גם: