אחרון הנפילים

הרפז, יורם. "אחרון הנפילים". הד החינוך, גיליון 7, כרך פ"ה. תמוז תשע"א, אוגוסט 2011. עמ' 126- 128.


סיכום עיקרי המאמר:

ישראל שפלר (88), פרופ' אמריטוס לפילוסופיה של המדע והחינוך באוניברסיטת הרווארד, הוא אולי אחרון הפילוסופים הגדולים של החינוך, שריד לימים שבהם הפילוסופיה האנליטית הובילה את השיח החינוכי.

שפלר כתב ספרים רבים בתחום הפילוסופיה של המדע והחינוך. לעברית תורגם ספרו "תנאי הידיעה: מבוא לתורת ההכרה והפילוסופיה של החינוך", ועתה "שאלה של חינוך". "שאלה של חינוך" הוא אסופת מאמרים, שמקצתם עוסקים בהיבטים שונים של החינוך ובעניינים נוספים, ומקצתם ברשמים אישיים של המחבר על אנשים ואירועים שהשפיעו על התפתחותו.

כאשר פנה הכותב אל שפלר בבקשה לכמה מחשבות בנושא הנעה ללמידה, כתב שפלר מסה. להלן תחילתה: "חשיבה", כפי שג'ון דיואי מאפיין אותה, ו"פעילות" חד הן, והפעילות מערבת גוף ונפש כאחד. ההנחה, השכיחה עדיין למרבה הצער, היא שגופו של התלמיד צריך לשקוט ולהניח למוחו בלבד ללמוד; אך מדובר בטעות הרסנית. הנחה זו גם מעודדת את הדעה השגויה לפיה חומרי הלימוד הכלולים בתכנית הלימודים הם נושאים הנגישים ייחודית לשכל וכי את כל אחד מהם ניתן לבחון, לדרג וללמוד; כאילו כל היתר מצוי מחוץ לגדרי הסקרנות והמאמץ להבין וללמוד.

אלא שסקרנות הילד, כידוע לכל הורה, חורגת הרבה מגדרי תכנית הלימודים הבית ספרית, הדוחה את ממדיה הגופניים. בקרבו של הילד עולות שאלות רבות באופן ספונטני וחסר גבולות – אלא אם הוגדרו "בלתי הולמות" בהקשרים בית ספריים או עוררו מורת רוח אצל בעלי הסמכות החברתית או החינוכית. אכן, לבית הספר ולחברה ישנו מרחב פעולה אדיר בעידוד חופש השאילה או בדיכויו. כאידיאל דמוקרטי ראשון במעלה, חירות זו חיונית למוסדות חינוך במשטר דמוקרטי.

כמו כן שפלר גורס כי הסקרנות הינה גם נושא תרבותי. הילד גדל בתוך תרבות שבה מתקיים מגוון ייעודים, עיסוקים ומקצועות הזמינים לו בסביבתו ומספקים לו מודלים אפשריים עבור עתידו. חלקם מציעים לו חיים מפתים של פעלתנות, תועלת וכבוד ומושכים את לבו של הצעיר בכוחם הרגשי, אף אם מאפייניהם המדויקים מעורפלים. מי שבוחר ללכת בעקבות התשקיף הרגשי הזה רוכש בהדרגה את העקרונות והעיקרים המשמשים את הבוגרים העוסקים במקצוע המדובר, ויוצק במקום הקסם הרגשי תשתית הבנה שהולכת ומתגבשת.
הבטחה נוספת הטמונה בלמידה כזאת היא הזדמנות לחשוף סודות חדשים, ובכך להעשיר תפיסות קודמות של ייעוד. הכמוס והסודי אוצר בחובו קסם רב מבחינת הילדים, קסם אשר אינו מתפוגג בתום הילדות; נהפוך הוא – הוא ממשיך לתדלק את התקדמות המדע, המתמטיקה והטכנולוגיה, ככל שהלמידה מתפתחת. משיכתו של הילד לחידות, בעיות, משחקים, משחקי מילים ותעלומות מכל סוג מוצאת לה מקבילה מבוגרת בחתירתו של איש המקצוע לגלות משאבים חבויים למען שיפור התאוריה והפרקטיקה של משלח ידו.

ראה גם :
שאלה של חינוך / ישראל שפלר

על פרופסור ישראל שפלר בויקיפדיה בעברית

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?