מאתרים כישרון? 70% מהתלמידים בכיתות מחוננים – מהיישובים המבוססים בארץ
דטל, ל׳. (2026). מאתרים כישרון? 70% מהתלמידים בכיתות מחוננים - מהיישובים המבוססים בארץ. דה מרקר, 3 בספטמבר
עיקרי הדברים:
- כ־70% מהתלמידים בכיתות המחוננים משויכים לבתי ספר בחמישון החברתי־כלכלי החזק ביותר, לעומת 2% בלבד בחמישון החלש ביותר
- פריסת כיתות המחוננים מרוכזת במרכז הארץ, במיוחד בחינוך היסודי, ומצמצמת את זמינותן לתלמידי הפריפריה
- גם במרכזי המחוננים המציעים יום העשרה שבועי ניכרים פערים בהשתתפות בין תלמידים מבתי ספר מבוססים לתלמידים מבתי ספר מוחלשים
- הכנה בתשלום למבחנים והבדלים בהשקעה בחינוך המוקדם מוצגים כהסברים אפשריים לפערים, אך השפעתם הסיבתית אינה נבדקת בכתבה
- פרופ׳ איריס בן דוד הדר קוראת לפיתוח מנגנוני איתור מגוונים שיתחשבו בהבדלים המשפחתיים והתרבותיים בין התלמידים
- משרד החינוך מדווח על ספי קבלה מותאמים, העדפה לאוכלוסיות בתת־ייצוג והרחבת המסגרות בפריפריה, אך הנתונים מצביעים על פערים ניכרים שנותרו במערך
מערך טיפוח המחוננים בישראל נועד לזהות תלמידים בעלי יכולות גבוהות ולהעניק להם הזדמנויות למידה מותאמות. ואולם, נתוני משרד החינוך משנת 2024 מצביעים על פערים חברתיים וגיאוגרפיים ניכרים בהרכב המשתתפים. נראה כי מנגנוני האיתור ופריסת המסגרות אינם מאפשרים לזהות כישרונות במידה שווה בכלל האוכלוסייה, אלא מעניקים יתרון לתלמידים בבתי ספר מבוססים. במוקד הדיון ניצבת האפשרות שמשאבים המיועדים לטיפוח יכולות תורמים גם להרחבת פערים קיימים.
לקריאה נוספת: כל סיכומי הכתבות על אי שוויון בחינוך
הממצא המרכזי הוא שכ־70% מהתלמידים בכיתות המחוננים משויכים לבתי ספר בחמישון החברתי־כלכלי החזק ביותר, לעומת 2% בלבד בחמישון החלש ביותר. היחס בין שיעורי שתי הקבוצות הוא פי 35. יש להבחין בין נתון זה לבין הסיכוי האישי להתקבל לתוכנית: הבדיקה מתארת את הרכב התלמידים במסגרות לפי דירוג בתי הספר, ואינה מציגה שיעורי קבלה מתוך כלל הנבחנים בכל קבוצת אוכלוסייה או מדידה ישירה של כישרונותיהם.
במערך פועלים שני מסלולים עיקריים. כ־5,400 תלמידים לומדים בכיתות מחוננים ייעודיות, ואילו כ־17,600 לומדים בכיתות רגילות ומשתתפים ביום העשרה שבועי במרכזי מחוננים אזוריים. הכיתות הייעודיות מספקות מסגרת לימודים מלאה, בעוד שמרכזי המחוננים מציעים מענה משלים מחוץ לבית הספר. הכתבה מציינת כי משרד החינוך טען בעבר שאין לכיתות המחוננים עדיפות חינוכית על פני יום השליפה השבועי, למרות ההבדל במתכונת הלמידה ובהיקף המעטפת הניתנת במסגרתן.
הניתוח החברתי־כלכלי מבוסס על מדד הטיפוח של משרד החינוך, המשמש להקצאת תוספות ומשאבים לבתי ספר. לפי הכתבה, המדד מביא בחשבון את הכנסת ההורים, השכלתם, הפריפריאליות ושיעור העולים החדשים, כאשר השכלת ההורים מהווה 40% ממנו. לפיכך, מדובר במדד המשלב מאפיינים כלכליים, השכלתיים וגיאוגרפיים. דירוג בית הספר נגזר מאוכלוסיית תלמידיו, ולכן אינו מתאר בהכרח את מצבה הכלכלי של כל משפחה שילדה לומד בכיתת מחוננים.
הבדיקה הגיאוגרפית מצביעה אף היא על ריכוז במרכז הארץ. מבין התלמידים בכיתות המחוננים, 37% לומדים בגוש דן ו־21% בשרון, לעומת 5.5% בדרום, 14.5% בצפון ו־8% בחיפה. בירושלים לומדים 14%, בעיקר בבתי הספר המבוססים בעיר. בפילוח לפי בתי הספר המפעילים כיתות מחוננים, ולא לפי מספר התלמידים, 51.5% נמצאים בגוש דן ובשרון. הכתבה קושרת את הפריסה הזאת להחלטות משרד החינוך בדבר מיקום הכיתות.
המחסור במסגרות בולט במיוחד בחינוך היסודי, שבו מתקיים האיתור הראשוני. כיתות מחוננים פועלות בשבעה בתי ספר יסודיים בלבד, ושישה מהם במרכז הארץ: בתל אביב, ברמת גן, בכפר סבא, בחולון ובפתח תקווה. שישה משבעת בתי הספר מדורגים בחמישון החברתי־כלכלי החזק ביותר. אף שמשרד החינוך פתח בשנים האחרונות כיתות נוספות בפריפריה, התמונה המתוארת בכתבה מלמדת שהרחבה זו לא ביטלה את הריכוז הגיאוגרפי בשלב היסודי.
גם בשלבי החינוך הבאים נשמרים פערים משמעותיים. בחטיבות הביניים, 64% מהתלמידים בכיתות המחוננים לומדים בבתי ספר מהחמישון החזק ביותר, ואילו בבתי הספר מהחמישון החלש ביותר אין תלמידים בכיתות כאלה. בתיכונים, 72% מתלמידי כיתות המחוננים משויכים לחמישון החזק ביותר ורק 5% לחמישון החלש ביותר. לפי הכתבה, הייצוג של החמישון החלש בתיכונים מתאפשר בזכות מוסד אחד, תיכון הגליל בנצרת, המפעיל מסגרת לתלמידים מחוננים.
הפערים אינם מוגבלים לכיתות הייעודיות. גם במרכזי המחוננים, הפועלים בכ־60 מוקדים ברחבי הארץ, 41% מהמשתתפים מגיעים מבתי הספר המבוססים ביותר, לעומת 13.5% מהחמישון האמצעי ו־8% מהחמישון החלש ביותר. בחיבור שני המסלולים, כ־47% מהתלמידים המחוננים משויכים לחמישון החזק ביותר, לעומת 6.7% לחמישון החלש ביותר. מכאן שהפריסה הרחבה יותר של מרכזי ההעשרה אינה מבטיחה כשלעצמה השתתפות דומה של תלמידים מבתי ספר בדירוגים חברתיים־כלכליים שונים.
הכתבה ממחישה את ההבדלים גם באמצעות מספרי המשתתפים ברשויות מקומיות: ברעננה נמנים כ־450 מחוננים לעומת 71 ברמלה, ובהרצליה כ־530 לעומת 77 בלוד. אלה מספרים מוחלטים, ולכן אין לראות בהם כשלעצמם מדד מדויק לפער בסיכויי האיתור. לצד הנתונים מוצעים הסברים אפשריים: רכישת הכנה למבחנים, השקעה משפחתית בחינוך מגיל צעיר ויכולתן של רשויות מבוססות להציע שירותי חינוך איכותיים. הסברים אלה אינם נבדקים סיבתית במסגרת הבדיקה.
לפי תיאור הכתבה, האיתור נערך בכיתה ב' בחינוך היהודי ובכיתה ג' בחינוך הערבי, וכולל שני שלבים. תחילה מתקיים בבית הספר מבחן בחשבון ובהבנת הנקרא, המתמקד בשליטה בתוכנית הלימודים. תלמידים בעלי הישגים גבוהים יכולים להיבחן בשלב נוסף במרכז חיצוני. בסופו של התהליך, 3% בעלי הציונים הגבוהים ביותר מוגדרים כמחוננים. קבוצת המצטיינים ותוכניות מצוינות נוספות, ובהן אמירים, אודיסאה ואקדמיה בתיכון, לא נכללו בבדיקה.
הכתבה מתייחסת גם לשינוי שנעשה בשנת 2014: מעבר משיטה שבה 15% המצטיינים בכל אזור הופנו לשלב השני לסף קבלה ארצי, שלצדו רכיבים דיפרנציאליים. במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2017 הובאו טענות מנהלים כי השינוי הפחית את השתתפות תלמידי הפריפריה. משרד החינוך טען אז שנפתחו מכסות נוספות עבורם. העמדות מוצגות בכתבה כחלק מהמחלוקת על השפעת מנגנוני המיון על השוויון.
פרופ' איריס בן דוד הדר מאוניברסיטת בר־אילן טוענת כי שימוש בכלי איתור אחיד אינו מספק לנוכח השונות בין הרקעים המשפחתיים והתרבותיים של התלמידים. לדבריה, תפקיד המדינה הוא למתן את הקשר בין רקע חברתי־כלכלי לבין הצלחה לימודית, ולפתח מנגנוני איתור מגוונים. היא מבקרת גם את מנגנון ההעדפה המתקנת בתקצוב ואת חישוב מדד הטיפוח, וטוענת שהמענה הקיים אינו מספיק לצמצום הפערים במערכת החינוך.
בתגובתו מדגיש משרד החינוך כי הוא מפעיל ספי קבלה מותאמים לתלמידים מבתי ספר הזקוקים לטיפוח, ומתעדף אותם, בנות ואוכלוסיות נוספות המצויות בתת־ייצוג. לדבריו, מבחני האיתור ותוצאותיהם מנוטרים מדי שנה ונעשות התאמות לצמצום פערים. המשרד מציין פתיחת כיתות בפריפריה, לרבות מסלול ראשון לחברה הדרוזית במע'אר, והרחבת מרכזי המחוננים. עוד נמסרו תוכניות לפתיחת מרכז בכסרא־סמיע וכיתות לחינוך הממלכתי־דתי בצפון, כחלק מהרחבת הנגישות לתוכניות.
מן הכתבה עולה שאלת מדיניות מרכזית: כיצד להבטיח שטיפוח מחוננים יגיע גם לתלמידים שהזדמנויות הלמידה המוקדמות שלהם מוגבלות. כמסקנה מן הנתונים ומהעמדות המובאות, נדרשת בחינה משולבת של כלי המיון, מיקום המסגרות ומידת האפקטיביות של ההעדפה המתקנת. עם זאת, הבדיקה מתארת פערים בהרכב המשתתפים ואינה מוכיחה מהו המשקל היחסי של כל גורם ביצירתם, או באיזו מידה ההשתתפות בתוכניות עצמה מגדילה את הפערים. מסקנה פרשנית מן הכתבה: הערכת הצלחתו של מערך המחוננים צריכה להתייחס לא רק לקיומן של מסגרות ופעולות להרחבתן, אלא גם לשאלה אילו תלמידים מגיעים אליהן, ואילו תלמידים בעלי פוטנציאל עשויים להישאר מחוץ להן.