זהות תרבותית בספרי הלימוד לשפה הערבית בבתי ספר יסודיים ערביים בישראל

Majadly, H. and Amara, M. (2025). Cultural identity in the Arabic language textbooks of Arab elementary schools in Israel. International Journal of Educational Research, 130, 102550

המחקר הנוכחי בוחן את השתקפות הזהות התרבותית בספרי לימוד בשפה הערבית המיועדים לתלמידים ערבים בבתי ספר יסודיים.

ספרי לימוד אינם רק מעבירים ניטרליים של מידע; אלא ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב זהות תרבותית. בחירת התכנים, הנרטיבים ואף השתיקות בתוך ספרי הלימוד עשויות להוביל להעדפה של תרבויות וזהויות מסוימות תוך הדרה של אחרות.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא ערביי ישראל

ספרי לימוד משמשים לעיתים קרובות כסוכני חִברות לשימור זהותה והשפעתה של ההגמוניה, ותכניהם מייצגים את סדר היום החברתי־פוליטי של קבוצות, מוסדות ותרבויות מסוימים. הם משקפים גם את הערכים, הנורמות, התפיסות, האמונות והאידיאולוגיות של החברה. לפיכך, יש חשיבות רבה לאופן שבו זהות תרבותית והערכים הטמונים בה מיוצגים בספרי הלימוד.

תכנים תרבותיים הם רכיבים חשובים במיוחד בהוראת שפה, שכן הם מעודדים, מעצבים ומגבשים את זהותו התרבותית של הפרט. הם מגבירים את מודעות הלומדים לתרבותם שלהם, אך גם לתרבויות אחרות, באמצעות פיתוח מודעות תרבותית. לפיכך, נוכחות של תכנים תרבותיים בספרי לימוד גם משפרת את יכולתם של הלומדים להשתתף בתקשורת בין־תרבותית.

לכן יש להביא בחשבון קריטריונים שונים בתכנון ספרי לימוד, ובהם זהות וגיוון תרבותי, הממד הגלובלי וקיימות. אחת הדרכים ליצור מפגש בין־תרבותי בתוכניות לימוד ובספרי לימוד היא לחשוף את הלומדים לדמויות תרבותיות מתרבות אחרת, ובכך לאפשר מפגש בין תרבותם שלהם לבין תרבויות אחרות.

לערבים בישראל יש רפרטואר זהויות מורכב הכולל שלושה מעגלי זהות: לאומי פלסטיני, ערבי-כללי ואזרחות ישראלית. במידה מסוימת, החברה הערבית היא פטריארכלית, קולקטיבית ומסורתית. עם זאת, המגע היומיומי של הערבים עם החברה היהודית בישראל שינה את מבנה החברה הערבית ויצר תהליך של מודרניזציה סלקטיבית הכולל אימוץ של ערכים מסוימים של קבוצת הרוב לצד שמירה על איזון בין מסורות לערכים חדשים.

שאלת המחקר המרכזית:
עד כמה משתקפת הזהות התרבותית בספרי לימוד לשפה הערבית בבתי ספר יסודיים (כיתות א׳–ו׳) במערכת החינוך הערבית בישראל?

משאלה זו נגזרו שלוש שאלות משנה:

1. עד כמה מיוצגות הקטגוריות השונות של זהות תרבותית בספרי הלימוד לשפה הערבית בבתי ספר יסודיים? ואילו מבין 16 קטגוריות תרבותיות הן הבולטות ביותר בספרים אלו?
2. עד כמה מיוצגות תרבויות שונות בספרי הלימוד: פלסטינית־ערבית מקומית, ערבית כללית, יהודית־ישראלית ותרבויות זרות (שאינן ערביות ואינן יהודיות)?
3. מהם המקורות התרבותיים (כלומר, מחברי הטקסטים) של הטקסטים הדומיננטיים ביותר בספרי הלימוד לשפה הערבית בבתי ספר יסודיים?

דיון ומסקנות

הממצאים מצביעים על כך שארבע הקבוצות התרבותיות שנבחנו אכן מיוצגות בספרים, אך היקף ייצוגן שונה: בעיקר תרבות ערבית כללית, ולאחריה התרבות הפלסטינית המקומית. כמו כן, גם תרבויות זרות זוכות לייצוג משמעותי, בעוד שהתרבות היהודית־ישראלית כמעט ואינה נוכחת ואינה מיוצגת בספרי הלימוד – למרות היותה תרבות הרוב במדינה.

למרות שהספרים מיועדים לתלמידים פלסטינים־ערבים, אזרחי ישראל, התרבות הערבית הכללית היא זו הזוכה לייצוג החזק ביותר: הן בקטגוריות התרבותיות, הן בטקסטים ובתמונות, והן במקורות התרבותיים של ספרי הלימוד. יתרה מזאת, בכל הספרים אין כמעט התייחסות לזהות התרבותית הפלסטינית בגדה המערבית או ברצועת עזה, למעט טקסט אחד שנכתב על ידי קבוצת כותבים פלסטינים ממזרח ירושלים.

ממצא זה עומד בניגוד לממצאים במדינות ערב אחרות, שבהן התרבות המקומית בולטת בספרי הלימוד. עם זאת, אין זה מפתיע שכ־70% מן התכנים מתייחסים לתרבות הערבית (הכללית והפלסטינית יחד). שילוב זה של תרבויות המשקפות את תרבותם של התלמידים הוא חשוב מאוד. תלמידים מצליחים יותר ומפגינים הישגים אקדמיים וחברתיים טובים יותר כאשר תרבותם מוצגת באור חיובי בתוכנית הלימודים ומשמשת בסיס ידע.

כאשר חומרי הלימוד תואמים את הרקע התרבותי של התלמידים, הם מפגינים מוטיבציה גבוהה יותר ומעורבות רבה יותר, דבר המוביל ללמידת שפה יעילה יותר. אינטגרציה זו חורגת מעבר להישגים אקדמיים בלבד, והיא ממלאת תפקיד חשוב בחיזוק תחושת הזהות, השייכות והגאווה של התלמידים, מרכיבים שהם חיוניים להתפתחותם האקדמית. עם זאת, ייצוג חלקי ושטחי של זהות פלסטינית עלול לפגוע בגיבוש זהות, בשייכות ובמוטיבציה הלימודית של תלמידים.