הרצאתו המפורסמת של מקס ובר, "המדע כייעוד", היא מן הטקסטים המכוננים להבנת מעמדו של האינטלקטואל המודרני, של האוניברסיטה, ושל היחס בין ידע, ערכים וחיים ציבוריים. ובר פותח בשאלה צנועה ומעשית: מהם תנאיו של המדע כייעוד במובנו החומרי? כלומר, מה צפוי לתלמיד מחקר המבקש להקדיש את חייו למדע במסגרת האוניברסיטה. אך עד מהרה מתברר כי השאלה המוסדית אינה אלא שער לדיון רחב בהרבה: מהו בכלל ערכו של המדע בעולם מודרני, ומה הוא יכול (ובעיקר מה הוא אינו יכול) להעניק לאנשים ובעיקר לסטודנטים המבקשים כיוון, משמעות והדרכה מוסרית.