דעת הקהל ומקצוע ההוראה

Vail, K. (2024). Public opinion and the teaching profession. Phi Delta Kappan, 106(1), 20–26

איך אפשר לשפר את דעת הקהל בנוגע למקצוע ההוראה?

● השיקו קמפיינים ברשתות חברתיות ובשעות צפיית השיא ובהם מורים ומחנכים משתפים סיפורי הצלחה אישיים ומובלטת תרומתם לחברה

● במקביל, הציגו סיפורים אישיים ונוגעים ללב מאת תלמידים לשעבר המדגישים נרטיב של 'המורה הזאת שינתה את חיי' או 'הגעתי לכאן בזכות המורה שלי'

● על המורים עצמם לשאוף להשתלב בפורומים ציבוריים וממשלתיים העוסקים במעמד המורה ולהמשיך לטפח קשרים ושיתופי פעולה עם קהילת בית הספר

● על איגודי המורים להשמיע קול פרו-אקטיבי (ולא לעומתי ומתנגח) ולהצטייר כגוף הרוצה, בסופו של דבר, את טובת הכלל

● על הממשלה ומשרד החינוך לשקול העלאת שכר או הקלה בעומס העבודה, משום שיש קשר ישיר בין גובה שכר ורווחה כלכלית לבין תפיסה ומעמד חברתי

● מבחינת הציבור, ראוי להימנע מהטחת האשמות גורפות כלפי כלל המורים בשיחות ובדיונים על הישגי תלמידים, איכות ההוראה או פערים מערכתיים

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מעמד המורה

דעת הקהל בנוגע למערכת החינוך בכלל, ולבתי ספר ומורים בפרט, משפיעה באופן ישיר ומהותי על מקצוע ההוראה. שכן, תפיסה שלילית מצמצמת את מספר המתעניינים, המועמדים והסטודנטים הבוחרים לגשת ללימודי הוראה. מדובר במעגל קסמים שלילי, משום שברגע שהיצע המועמדים קטן, קשה אף יותר לשפר את תנאי ההעסקה, גובה השכר, מעמד המורים והמוטיבציה לספק הוראה איכותית. על אף תפיסות ציבוריות שליליות ושורשיות, מאמר זה גורס כי בכוחם של המורים עצמם לכתוב מחדש את הנרטיב ולשפר את דימויים הציבורי ומעמדם החברתי.

דימויו של מקצוע ההוראה

בראיונות עומק שנערכו עם מורים, הם מדווחים כי כאשר הם מספרים למכרים וחברים שהם מלמדים בתיכון או בחטיבת ביניים, הם מקבלים תגובות בסגנון: "אוי, באמת"?, "תהיה חזק" ואפילו "מצטער לשמוע". גם כאשר אותם מורים מספרים כי הם אוהבים ללמד, חשים סיפוק, מחנכים דורות שלמים ורואים בכך תחושת שליחות ומשמעות, בני שיחתם מתקשים להאמין. לא זו בלבד, בריאיונות עומק שנערכו עם תלמידים מדוּוח על אינספור צעירים שמעידים כי "הלימודים הצילו אותי", "בית הספר לקח אותי למקום טוב יותר בחיים" או "המורה הזאת שינתה את חיי" (PDK International, 2024). אז, איך יכול להיות שמעמד המורה נמצא בירידה תלולה ומתמשכת ב-15 השנים האחרונות? ומה אפשר לעשות כדי לטפל בבעיה התדמיתית הזו?

בארה"ב, נהוג לבקש מהציבור למלא סקרי חוות דעת ומשוב בנוגע למערכת החינוך הציבורית. באופן מסורתי, נמצא כי המשיבים נוטים לדרג גבוה את בית הספר המקומי, בהשוואה לבתי ספר הממוקמים מחוץ למחוז. זאת אומרת, שהמגע האנושי בין מורי ומנהלי בית הספר לבין הקהילה העוטפת את בית הספר יכולה לשפר משמעותית את דימוי המקצוע. אולם, כאשר השיח מתנהל ברמת המאקרו, הדעות משתנות ומקצינות, ונזרקות לאוויר אמרות, כגון: "מערכת החינוך הציבורית קורסת", "בית הספר מקבל ציון נכשל" או "אין מורים טובים". ואותם רואי שחורות מנמקים, ואולי בצדק, את עמדתם הפסימית. לפיהם, במקצוע ההוראה השכר נמוך, הלחץ אדיר, מעמד המורה נשחק ואין פלא שמספרי הנרשמים ללימודי הוראה צונחים.

מקומי מול ארצי

התמה לפיה ההורים משבחים, או סלחניים יותר, כלפי בית הספר המשרת את הקהילה שלהם, אבל תובעניים ותוקפניים יותר כנגד מערכת החינוך ברמה הארצית, מבטאת מגמה מוכרת. וגם התקשורת, בתמורה, מלבה את הנרטיב הזה, מקבעת דימוי ציבורי מסוים של מורים ומבקרת את מערכת החינוך ברמה הארצית, מבלי שהיא נכנסת לבתי הספר, יושבת בכיתות, משוחחת עם מנהלים או מכירה לעומק את האילוצים והשיקולים הפנימיים.

המורים, מצידם, מרגישים שהם מואשמים ברצף התקלות הקיימות במערכת החינוך הציבורית, אפילו אם הם חדשים במערכת או שאין באמת בכוחם לפתור בעיות ברמת המאקרו. הרי, המורה הסביר עושה מאמצים גדולים להוביל תלמידים, לסייע למתקשים ולפתור עבורם בעיות פרטניות. אך, אין בכוחו להוביל רפורמות שורשיות או רוחביות במערכת החינוך (Learning Policy Institute, 2025).

תנאי העסקה ושכר

בראש ובראשונה, גובה השכר מתורגם ישירות לדימוי הציבורי של יוקרת המקצוע. ברמה הפשטנית ביותר, מצופה כי המקצועות הקשים והחשובים ביותר, יהיו הרווחיים ביותר. אבל, המציאות מורכבת בהרבה. במקרה של מקצוע ההוראה, על אף המאמצים האדירים המושקעים, רוב המורים מרוויחים מעט מתחת לממוצע הארצי ומצופה מהם לומר כי הם מונעים על ידי תחושת שליחות. וחבל שכך, מכיוון שחינוך דור העתיד הינו ערך פוטנציאלי גולמי חשוב ביותר, ולכן ראוי לשלם למורים יותר ולראות בכך השקעה לאומית בהון האנושי העתידי.

הסקרים הארציים מגלים כי הרוב המוחלט של המשיבים מעריך שהמורים מרוויחים פחות מאשר שכרם במציאות, ולכן מעדיף שילדיהם לא יהיו מורים. אבל, בפועל, שכר המורים נושק לממוצע, מוצעות מלגות והטבות מפתות לאלו המוכנים ללמד בפריפריה או בבתי ספר קשים לאכלוס, ישנו סבסוד של לימודי הוראה, כיסוי הוצאות מחייה ודיור וגמישות באחוזי המשרה.

אכזבה להורים

בעשור האחרון, שיעור הנרשמים ללימודי הוראה צנח בכ-45% בארה"ב (Palmer, 2024). כמובן שהסיבות לכך הן רבות, ואין להאשים רק את המעמד החברתי-ציבורי של מקצוע ההוראה. ובכל זאת, כאשר כ-60% מההורים מעדיפים שבנם או בתם לא יהיו מורים, מדובר בבעיה סוציולוגית חמורה ומקיפה שדורשת טיפול שורשי. אגב, מצדם של ההורים, הם אינם מודאגים רק מתנאי השכר. אלא, מהלחץ הנפשי שנושא עמו מקצוע שוחק זה.

מה יכולים המורים לעשות?

המורים עצמם יכולים להיות סוכני השינוי של הדימוי והמעמד הציבורי של מקצוע ההוראה ולמצב עצמם כמשרתי ציבור אשר לוחמים למען עתיד החינוך והמדינה. בכוחם לשנות את הנרטיב ולחשוף בפני הציבור את המציאות. הם יכולים, למשל, לשוחח בפורומים סגורים ופתוחים על עבודתם, לדבר בפתיחות ככל האפשר על אתגריהם והצלחותיהם, להפגין נוכחות ברשתות חברתיות, להיאבק על דימויים הציבורי ולהאמין שבכוחם לבצע שינויים גדולים. במקביל, על הציבור לגלות אמפתיה, לסמוך על המורים ולתמוך בכוח ההוראה ועל איגודי המורים להשמיע קול פרו-אקטיבי (ולא לעומתי ומתנגח). מבחינת קברניטי הממשלה ומשרד החינוך, חשוב מאוד להזמין נציגי מורים לשולחן קבלת ההחלטות, להעצים אותם, לדברר את קולם ולהציבם בקדמת הבמה.

רשימת המקורות

Learning Policy Institute. (2025). 2023–2024 annual report: A decade of advancing equitable and empowering education. Learning Policy Institute

Palmer, K. (2024). Innovative teacher‑prep programs aim to fix K‑12 shortages. Inside Higher Ed

PDK International. (2024). The 56th annual PDK poll: Federal focus on education initiatives wins broad public support. PDK International. https://pdkpoll.org/2024-poll-results