מערכת החינוך הישראלית נוסדה בשנת 1948 עם הקמת המדינה היהודית. מאז התרחשו 15 רפורמות במטרה לשפר מערכת זו, כולל את תנאי ההעסקה של המורים. חוקרי חינוך שבחנו רפורמות אלה מבחינים בין שינויים גלובליים ומקומיים, המכונים גם שינויים מסדר ראשון או מסדר שני. כך למשל, השינוי שהוצע על ידי ועדת דברת נחשב לשינוי מהסדר השני, משום שניסה לשנות את תשתית המערכת, את חזונה ואת האידיאולוגיה שלה. ועדת דברת, שכונתה 'כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל', ביקשה ליזום את הרפורמה הגדולה והמקיפה ביותר במערכת החינוך בעשור הראשון של המאה ה-21. רפורמה זו כללה סדרה של המלצות ארגוניות, פדגוגיות, מבניות ותקציביות, אך יישום ההמלצות היה כרוך בהוצאה תקציבית גדולה, שהממשלה לא אישרה. לפיכך, מרבית ההמלצות מעולם לא יושמו.