הצעה לשינויים במדיניות מורים לאור נתוני השנים האחרונות

בנימיני, י' ו-וולנסקי, ע' (2022). הצעה לשינויים במדיניות מורים לאור נתוני השנים האחרונות

 

עיקרי הדברים:

  • אם המגמה הנוכחית תימשך, ישראל תגיע כבר השנה לנקודה קריטית במספר העוזבים לשנה
  • לא רק שלא תתאפשר המגמה של גידול במספר המורים, אלא שהמערכת תתנוון
  • עיקר הבעיה נובע מעזיבת מורים חדשים, בשנות הכניסה להוראה
  • בעיית השכר ההתחלתי הנמוך מועצמת על ידי העובדה שרוב המורים המתחילים אינם עובדים במשרה מלאה
  • לפי נתוני הלמ״ס, ממוצע שעות ההוראה של מורה בשנה הראשונה הוא 57% ממשרה מלאה וכך גם המשכורת
  • מומלץ לתת בשנה הראשונה משכורת מלאה עבור 50% הוראה, בשנה השנייה עבור 70% ובשלישית עבור 80%
  • מדובר אמנם בהשקעה כספית, אבל לא בפריצת הסכמי שכר. לאור הניתוח, זאת נראית השקעה במקום הקריטי ביותר עם סיכוי הצלחה מידיים
  • יש לכך גם הצדקה מקצועית: כל מי שעסק בהוראה יודע שלהכין שיעורים למקצוע חדש בפעם הראשונה לוקח זמן רב. בפעם השנייה שמלמדים אותו השקעת הזמן הנדרשת יורדת וכן הלאה
  • באוניברסיטאות המצב מוכר ונותנים הנחה בהוראה בשנה שנתיים הראשונות להוראה

 בחודשים האחרונים מתנהל דיון באם במצב הנוכחי יש או אין חוסר במורים ומורות (מורים בהמשך) במערכת החינוך, איזה שינוי חל בתקופת הקורונה בנושא זה, ומה משמעותם. לשם כך בחנו המחברים את הנתונים שהתקבלו מהלמ״ס על מספרי המורים, על מספר העוזבים לשנה ויותר ועל מספר העוזבים לשלוש שנים ויותר. לדבריהם, מבט כולל על מצבת המורים והמורות במערכת החינוך מגלה שמספרם במערכת עלה בעשור מ-2010 עד 2019, מ-133 אלף ל-180 אלף: גידול לינארי פחות או יותר קבוע של כ-5,000 מדי שנה (כל המספרים מעוגלים). בשנים  2020 ו-2021, העלייה השנתית היתה גבוהה יותר ומספר המורים הגיע ל-186 אלף ול-193 אלף מורים בהתאמה. הגידול בעלייה נעצר ב-2022 ומספר המורים במערכת היה 194 אלף.

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על נשירת מורים

שיעור המורים שאינם חוזרים למערכת לאחר שלוש שנים מתוך העוזבים לתקופה של שנה עלה במשך העשור עד לשנת 2019,  מ-33% ל-40%, וזינק ל-46% ב-2019.

בשנה האחרונה חזרו מספרי המורים עם ארבע שנות ותק ומעלה למסלולם הקודם. מספר המורים הכולל לא עלה בהתאם. האם נבע הדבר מגידול גבוה בעזיבה? באופן כללי כן.

ניתן לראות שמספר העוזבים לשנה ויותר בשכבה החדשה כפול בערך ממספר העוזבים בשלוש השנים לאחר מכן. יותר מכך, אחוז העוזבים בשכבה החדשה שהגיע ברמתו הנמוכה לכ-20% עלה בשנים האחרונות והגיע ל-29% בשנה שעברה. זה יותר מכפול מאחוז העזיבה בפלח של 6-4 שנות ותק, שגם בהן חלה עלייה ב-2021.

חשוב להדגיש את השלב הקריטי של המערכת שבו מספר העוזבים בשלוש השנים הראשונות יגיע לשליש ממספר המורים בשכבה זו. כשייחצה קו זה, לא יוכל להיות מעבר של מורים משכבה זו לשכבה הבאה על מנת למלא את מקומם של המורים העוברים משנתם השישית במערכת לשנתם השביעית. אם המגמה תימשך, ישראל תגיע כבר השנה לנקודה קריטית זו במספר העוזבים לשנה. פירושו שלא רק לא תתאפשר המגמה של גידול במספר המורים, אלא שהמערכת תתנוון. מניתוח הנתונים ניכר שזו בעיקר בעיה של העזיבה בשנות הכניסה להוראה.

 

מסקנות

המערכת כבר נמצאת בפני מחסור ניכר ומדאיג במורים צעירים שימלאו את השורות, ונראה כי החוסר הזה רק יגבר. חייבים להפעיל אמצעים לא רק להפוך את מקצוע ההוראה למושך יותר עבור צעירים אלא גם לקל יותר בשנים הראשונות. כל מי שעסק בהוראה יודע שלהכין שיעורים למקצוע חדש בפעם הראשונה לוקח זמן רב. בפעם השנייה שמלמדים אותו השקעת הזמן הנדרשת יורדת וכן הלאה. באוניברסיטאות המצב מוכר ונותנים הנחה בהוראה בשנה שנתיים הראשונות להוראה.

 בעיית השכר ההתחלתי הנמוך מועצמת על ידי העובדה שרוב המורים המתחילים אינם עובדים במשרה מלאה. לפי נתוני הלמ״ס, ממוצע שעות ההוראה של מורה בשנה הראשונה הוא 57% ממשרה מלאה וכך גם המשכורת. בשנה השנייה האחוז עולה ל-71%, בשלישית ל-82% ואחר כך גדל לאיטו עד ל-90% ומעלה לאחר 12 שנה. פתרון פשוט לעידוד אי עזיבה בתקופת הכניסה למערכת הוא לתת בשנה הראשונה משכורת מלאה עבור 50% הוראה, בשנה השנייה עבור 70% ובשלישית עבור 80%. זו כמובן השקעה כספית אבל אינה פריצת הסכמי שכר. לאור הניתוח, זאת נראית השקעה במקום הקריטי ביותר עם סיכוי הצלחה מידיים.

 

בנוסף לכך מומלץ לאמץ מדיניות אשר תתמקד בהגברת הביקוש למקצוע ההוראה, בדומה למאמצים אותן מקדמות מערכות חינוך אחדות בעולם.  מערכת החינוך נקטה במרבית שנותיה באסטרטגיה שבו הסתפקה "במילוי השורות החסרות". גישה זו הבטיחה אמנם "מורה לכל כיתה" או "שקט תעשייתי", אך התעלמה מהצורך של מנהלי מוסדות חינוך לבחור את המורה הראוי לכיתה או לבית ספרם מתוך מספר של מועמדים הגדול מאחד. העדר המיון והבחירה של מועמדים להוראה פגע באופן מצטבר באיכות ההוראה והלמידה בישראל.

 הצעדים המוצעים מיועדים להגביר בהדרגה, במהלך עשור אחד או שניים, את הביקוש להוראה ואת היוקרה של המקצוע ובכך לשפר ואולי אף לחלץ את המערכת מהמשבר בו היא נתונה.  

 

הצעות למדיניות לטווח קצר

  1. הענקת פרסים יוקרתיים למורים מצטיינים

מערכת ההשכלה הגבוהה יודעת להוקיר את המצטיינים בה באמצעות פרסים יוקרתיים.  מוצע לאמץ דפוס דומה גם במערכת החינוך. בעבר גובשה הצעה להקצות 10 מלגות לעשרה מורים בהיקף של מיליון ₪ ליחיד. הוצע כי הפרס יוענק בטקס במעמד דומה לזה בו מוענק פרס ישראל. יו"ר מפעל הפיס לשעבר, האלוף במיל. עוזי דיין, הביע את נכונותו העקרונית לבחון בחיוב עניין זה בשיתוף עם משרד החינוך. ההצעה לא עוררה עניין אף כי הובאה בפני הגורמים המוסמכים במשרד.

  1. האדרת דמויות מופת בחינוך והישגיהם של מפעלים חינוכיים באמצעות תוכניות רדיו

מערכת החינוך של ישראל עשירה בדמויות מופת ובמפעלים חינוכיים אשר מעשיהן ותרומתן אינה מגיעה לידיעת הציבורית. מוצע לקיים שידורים קבועים בתחנת/ות רדיו בהם יתוארו האתגרים וההישגים של מפעלים חינוכיים ושל יחידים בהם. בהפעלת תחנה מהסוג המוצע ניתן לעשות שימוש בתחנות רדיו מקומיות תוך שימוש במתכונת אינטרנטית (סינכרוני או א-סינכורוני) ואף פרסומם של פודקאסטים.

  1. העמקה של האוטונומיה והניהול העצמי של בתי ספר

הביקוש להוראה מושפע, כפי שעולה ממגוון של ממצאי מחקר, מרמת האוטונומיה המקצועית המוקנית למורה וטווח סמכויות הניהול של מנהל המוסד החינוכי. מוצע לשדרג את הניסיון הישראלי בתחום זה תוך לימוד הרפורמות המתבצעות בעשורים האחרונים בשורה של מדינות. ממצאי מחקר מצביעים על קיומו של קשר בין ביקוש להוראה לאוטונומיה מקצועית של מורים ומנהלים. דוגמאות לכך הן רבות ביניהן  אלברטה, הונג קונג, סינגפור, פינלנד ואף מחקרים בארצות  הברית.

  1. הזמנה שנתית קבועה של הממשלה למפגש הוקרה עם נציגי מורים

בנקודת המשבר הנוכחית, לא צפוי שינוי מהותי בביקוש להוראה בשל מפגש של מורים עם הממשלה, אך יש בקיומו של מפגש שנתי של הממשלה עם נציגי מורים כדי להפנות זרקור לציבור ולאותת לו אודות חשיבותו של תפקיד המורה בחברה הישראלית.

 

הצעות למדיניות לטווח ארוך

  1. החלפת מודל עדכון שכר המורים המסורתי במודל "הביקוש להוראה" היפני

על מנת להבטיח ביקוש גבוה למקצוע ההוראה אימצה הממשלה היפנית בחוק משנת 1974 כי שכר המורים יעודכן כדי לשמר יחס ממוצע של ביקוש למקצוע של ארבעה מועמדים לכל מקום פנוי להוראה.  באופן זה שומרת מערכת החינוך היפנית על מעמדה הציבורי הגבוה וכן על יתרונות איכות גבוהים בזירה הבינלאומית. בעוד שיחס הביקוש למקום פנוי ביפן הינו כאמור 1:4 ויוקרת המקצוע בפינלנד והביקוש למקצוע אף גבוהים יותר מאלו של יפן, מוצע לאמץ בישראל יחס של ביקוש למקצוע שהוא רחוק אמנם משתי המערכות הללו אך יהווה שינוי מהותי באמצעות חתירה לשני מועמדים בלבד לכל משרת הוראה פנויה. לצורך כך מוצע להקים צוות בדיקה משותף למשרד המשפטים, משרד האוצר, משרד החינוך וארגוני המורים. אימוץ שיטה זו תאפשר החזרת מעמדו הציבורי של מקצוע ההוראה למעמד שהיה מוקנה לו עד שנות השמונים

  1. דיור

התכנית מבוססת על עקרונות ותקדים של עידוד חתימה של אלפי קציני קבע לשרות חובה בצה"ל החל משנות התשעים. התכנית מיועדת לתמרץ קליטה של מורים בתחומים ובאזורים בהם קיים חוסר בולט של אנשי חינוך והוראה. שילוב של תמריצי דיור יאפשר את מיונם ובחירתם של מורים איכותיים גם מתוך בוגרי ובוגרות האוניברסיטאות והמכללות בעלי ההישגים הגבוהים. התכנית מחייבת הסכמת משרד האוצר והבאת "מחליטים" לממשלה לשם הקצאת קרקע למטרה זו. נדרש שיתוף פעולה עם מנהל מקרקעי ישראל במתכונת דומה לזו שהוסכמה בין משרד האוצר לצה"ל.

 

    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?
yyya