עמדותיהם של סטודנטים ומרצים על השתלבותם של סטודנטים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה בהשכלה הגבוהה בישראל

פונומריובה, א', דוידוביץ, נ', גנדל־גוטרמן, ח', חן קיפר, ס', דהן, ל' ושפירא, י' (2020). עמדותיהם של סטודנטים ומרצים על השתלבותם של סטודנטים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה בהשכלה הגבוהה בישראל. סוגיות חברתיות בישראל, 29(2), 425-393

עיקרי הדברים:

• קיימת חשיבות רבה להנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל לאנשים עם מגבלות בכלל ולאנשים עם אוטיזם בפרט
• לתמיכה הארגונית יש תפקיד חשוב בהשתלבותם של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה באוניברסיטה
• להשתלבות מוצלחת של סטודנטים אלה באקדמיה יש לנקוט גישה הוליסטית הכוללת מעורבות של מכלול הגורמים במוסד
• יש לתת דגש על השתלבות חברתית של סטודנטים אלה, לאפשר הזדמנויות לאינטראקציות בינאישיות וליצור אקלים לימודי-חברתי של סובלנות והכלה
• חשוב להגביר את המודעות של מרצים וכלל הסטודנטים לתסמונת ולעשות שימוש בדרכי הוראה המתאימות לאוכלוסייה זו

למאמר המלא

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא אוטיזם

בשנים האחרונות עוברת מדינת ישראל תהליך של שינוי ביחסה לאנשים על הרצף האוטיסטי. עיקר השינוי מתבטא בהכרה בזכותם הבסיסית של אלה לחיים מלאים ויצרניים, חיים של הגשמה עצמית מתוך השתלבותם בכל תחומי העשייה האנושית, כולל הזכות להשכלה ולשילוב קהילתי מרבי בחברה (Ward & Stewart, 2009). ביטוי מובהק למגמה זו הוא חקיקת חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות התשנ"ח-1998 (כנסת ישראל, 1998), שמגדיר את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ואת מחויבותה של החברה הישראלית לשמירה על זכויות אלו.

קיימת חשיבות רבה להנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל לאנשים עם מגבלות בכלל ועבור אנשים עם אוטיזם בפרט. יצירת קמפוס נגיש המיועד לסטודנטים, מרצים, עובדים ומבקרים תלויה לא רק באפשרות ההרשמה, התנועה וההתמצאות בתוכו, אלא באפשרות הגישה המלאה והשוויונית למכלול השירותים שהוא מציע (ורנר, 2015).

בסיס המחקר הנוכחי הוא חקר מקרה באוניברסיטת אריאל. בשנת 2008 החל במוסד פרויקט של שילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי. מטרת התוכנית היא מתן שוויון הזדמנויות לרכישת השכלה גבוהה, הנגשת הלימודים ושילוב חברתי, תוך הקניית כלים ומיומנויות להתמודדות עצמאית (אוניברסיטת אריאל, 2014). המחקר בחן את תפיסותיהם של סטודנטים ומרצים באשר לאפקטיביות היחסית של אווירה סובלנית ושיטות הוראה מתקדמות כתומכות בהשתלבותם של סטודנטים אלה.

הפרעת אוטיזם היא לקות התפתחותית־נוירולוגית שמופיעה בין גיל 18 ל- 36 חודשים (Narasingharao et al., 2017). הלקות מאופיינת בפגיעה בשלושה תחומי תפקוד התפתחותי: חברתי, תקשורתי והתנהגותי, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בדרגות שונות של חומרה. מחקר זה מתמקד בסטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, כלומר ברמת תקשורת גבוהה (HFA; high-functioning autism) אשר לומדים במוסד אקדמי. סטודנטים אלה מתאפיינים בקשיים ובמגבלות בתחומים של תקשורת בינאישית, אינטראקציה והסתגלות חברתית, אך התפתחותם תקינה מבחינה קוגניטיבית ומוטיבציונית (עניין, סקרנות).

דפוסים חברתיים אישיים של סטודנטים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה

מחקרים על סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה מראים כי למרות כישוריהם הקוגניטיביים התקינים ויכולתם להתמחות בתחומים מקצועיים מגוונים, רק מעטים מהם לומדים במוסדות להשכלה גבוהה. בין החסמים שהם עצמם מציינים: קושי להתמודד עם ההיבטים החברתיים של הלימודים וחוסר ביטחון עצמי (Hendrickx, 2009; Knotta & Taylora, 2014). בעיות רבות נובעות גם מהקושי שלהם להתמודד עם שינויים בלתי צפויים בשגרת לימודים ומרגישות מוגברת לגירויים חושיים. במילים אחרות, משך ההסתגלות במסגרת חדשה ולימוד משימות חדשות בקרב סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה רב יותר מאשר בקרב סטודנטים אחרים. בסביבה לא סובלנית מספיק וללא כלי הוראה מתאימים הקשיים הופכים למהותיים יותר.

השתלבותם של סטודנטים אלה בהשכלה הגבוהה היא בעלת חשיבות רבה, הן לפרט והן לחברה. אשר לפרט, ההשתלבות עשויה להפחית מצבים של בדידות ומחסור בקשרים חברתיים, לאפשר התנסות ושכלול של מיומנויות חברתיות ומיומנויות עצמאות, לספק מענה נורמטיבי לשעות הפנאי, לצמצם תחושה כללית של הדרה וניכור ולהביא לרכישת ידע וקבלת תואר. אשר לתהליכי חברות (סוציאליזציה), רבים מקשיי ההשתלבות של סטודנטים אוטיסטים בחברה (השתלבות חברתית, לימודית ותעסוקתית) נובעים מדעות קדומות ועמדות שגויות של החברה. ככל שסטודנטים נחשפים לסטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הם מפתחים עמדות חברתיות סובלניות יותר, והם משפיעים באופן חיובי על השיח הציבורי כסטודנטים ולאחר מכן גם כאזרחים בוגרים (Davidovitch, et al., 2017).

חקר מקרה

אוניברסיטת אריאל מקיימת מאז 2008 תוכנית מיוחדת לשילובם של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה (אוניברסיטת אריאל, 2014). התמיכה במשתתפי התוכנית כוללת ליווי ותמיכה של צוות מקצועי בפן הלימודי, החברתי והאישי לאורך כל שעות היום, תמיכה לימודית על ידי הקניית כלים ומיומנויות למידה, סדנאות להקניית מיומנויות לתפקוד עצמאי, מערך חברתי תומך באמצעות פעילויות חווייתיות וסטודנטים-חונכים המתגוררים עם סטודנטים אלה (Ponomareva et al., 2016).

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את תפיסתם של מרצים וסטודנטים לגבי השתלבותם של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה במוסד להשכלה גבוהה.

משתתפי המחקר

במחקר השתתפו 686 סטודנטים ומרצים מארבע אוכלוסיות מחקר: 

1. 526 סטודנטים
2. 103 מרצים
3. 30 סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה
4. 27 סטודנטים־חונכים

משתתפי המחקר מילאו שאלון כמותי שמדד עמדות כפי שילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי במוסד אקדמי, אקלים לימודי-חברתי והשתלבות חברתית ומוסדית.

ממצאים עיקריים

משתתפי המחקר רואים בתמיכה ארגונית של האוניברסיטה גורם חשוב המשפיע באופן חיובי על אווירה סובלנית ועל יישומן של שיטות הוראה מיוחדות לסטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. 

תפיסת המרצים. לתפיסת המרצים הדרך הטובה ביותר לעזור לתלמידים עם אוטיזם בתפקוד גבוה היא באמצעות תמיכה ארגונית שמשפיעה על מעורבות המרצה בכיתה. תמיכה ארגונית זו משפיעה באופן עקיף על יצירת רגשות חיוביים כלפי סטודנטים אלה, ורגשות חיוביים אלה תורמים ליצירה של אווירה סובלנית בכיתה.

התמיכה הארגונית בשילוב ניסיון קודם של המרצים בשימוש בשיטות הוראה מתקדמות הם גורמים חשובים המשפיעים על נכונותם להשתמש בשיטות הוראה המותאמות לסטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה.

תפיסת הסטודנטים. בדומה למרצים, גם הסטודנטים רואים בתמיכה ארגונית גורם חשוב. הסטודנטים מעדיפים כי השתלבותם של סטודנטים שעל הרצף האוטיסטי תהיה בעיקרה מוטלת על המרצים בבניית מערכי שיעור והעברת החומר בשיטות הוראה מתאימות לסטודנטים אלו. הסטודנטים חושבים שאווירה סובלנית חשובה ומוסד אקדמי צריך לדאוג גם לכך, אך שיטות הוראה מתקדמות נותנות מענה הולם יותר לסטודנטים אלה. לפי הסטודנטים, לאקלים לימודי־חברתי יש השפעה על הרצון של המרצים להיות קשובים לסטודנטים ולעזור להם. לתפיסתם של הסטודנטים, ככל שמרצה מעורב יותר בכיתה כך קיימת בכיתה אווירה סובלנית יותר.

בקרב הסטודנטים זוהו שתי קבוצות:

1. סטודנטים שחושבים שהשתלבותם של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה יכולה להתאפשר דרך השתלבות לימודית־חברתית וקבלה מלאה שלהם (הכרוכה ברגשות חיוביים כלפיהם).
2. סטודנטים שחושבים שיותר טוב לשלב סטודנטים אלה באמצעות היכרות עם התסמונת ומעורבות המרצה.

מסקנות

לכל קבוצה מבין אלה שהשתתפו במחקר יש תפקיד משמעותי בשילוב מוצלח של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה:

1. על המרצים לייצר אווירה סובלנית בכיתה ולבחור דרך מתאימה ללמד ולבדוק את הישגי הסטודנטים.
2. על הסטודנטים לקבל את האחר ולהיות סובלניים כלפי סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה.
3. על הסטודנטים החונכים לתווך חברתית בין חברת הסטודנטים הכללית לבין עולמו של הסטודנט עם אוטיזם ולעזור לו לבנות קשרים חברתיים.

עם זאת, לתמיכה הארגונית יש תפקיד מרכזי בהשתלבותם של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה במוסד אקדמי. ממצאי המחקר הצביעו על מספר גורמים החשובים להשתלבותם של סטודנטים אלה:

1. ראייה הוליסטית של השתלבות סטודנטים עם אוטיזם. גישה זו כוללת מעורבות של מכלול גורמים במוסד: הארגון, המרצים, כלל הסטודנטים ובהם החונכים והחניכים (סטודנטים עם אוטיזם). תמיכה בסטודנטים אלה כוללת עזרה אדמיניסטרטיבית, הבאת הסוגייה למודעותם של מרצים וסטודנטים, הבנת צורכיהם הייחודיים של סטודנטים אלה, בניית תוכניות חברתיות ולימודיות, יצירת אקלים לימודי־חברתי חיובי ומעורבות של המרצים במעשה ההוראה (Davidovitch et al., 2017).
2. השתלבות חברתית ואינטראקצייה בינאישית. סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה רואים בשילוב באקדמיה הזדמנות להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים בינאישיים ולרכוש חברים חדשים. הם מדגישים את החשיבות של היכרות וחברות עם סטודנטים ללא מוגבלות ומביעים ציפייה ותקווה לשילוב חברתי באוניברסיטה.
3. קבלת ידע על אוטיזם בתפקוד גבוה. גם למרצים וגם לכלל הסטודנטים חשוב לקבל ידע על התסמונת. בראיונות שקדמו למחקר הנוכחי, חונכים של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה הצביעו על כך שלא הייתה להם היכרות קודמת עם התסמונת וחלקם ציינו כי לקח להם זמן להכיר את החניך ואת יכולותיו. החונכים נדרשו ללמוד כמעט בעצמם את דרך התקשורת הנכונה עם משתתפי התוכנית ולהתאים את התנהגותם ואת שפתם ליכולת הבנתו של החניך.
4. אקלים לימודי־חברתי ודרכי ההוראה. הגורמים החשובים ביותר להשתלבות סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, לדעת הסטודנטים והמרצים שהשתתפו במחקר, הם דרכי הוראה מתקדמות ומיוחדות לסטודנטים אלה ואווירה סובלנית ומכילה.

סיכום

מחקר זה בחן את עמדותיהם של מרצים וסטודנטים באשר להשתלבותם של סטודנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה במוסד להשכלה גבוהה בישראל. ממצאי המחקר הראו כי תמיכה ארגונית של האוניברסיטה מהווה גורם חשוב המשפיע באופן חיובי על אווירה סובלנית ושיטות הוראה מיוחדות לסטודנטים אלו. ממצאי המחקר תומכים בהשתלבותם של אנשים אלה במוסדות שונים בחברה ומצביעים על התנאים המאפשרים השתלבות מוצלחת.

ביבליוגרפיה

אוניברסיטת אריאל (2014). תכנית שילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה

 ורנר, ש' (2005). השירות הצבאי של אנשים עם מוגבלות שכלית: השפעתו על איכות החיים של הפרט והוריו ועל עמדות הסביבה כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית. בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד, האוניברסיטה העברית, בסיוע קרן שלם

כנסת ישראל (5.3.1998) חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998. ספר החוקים 1658 עמ' 152.

Davidovitch, N., Ponomareva, E., & Shapiro, Y. (2017). Attitudes of students and teaching staff regarding the integration of high functioning autistic students in the higher education system in Israel. International Journal of Child Health and Human Development, 10(1), 11-16

Hendrickx, S. (2009). Asperger syndrome and employment: What people with Asperger syndrome really really want? London and Philadelphia: Jessica Kingsley Publishers

Knotta, F., & Taylora, A. (2014). Life at university with Asperger syndrome: A comparison of student and staff perspectives. International Journal of Inclusive Education, 18(4), 411-426

Narasingharao, K., Pradhan, B., & Navaneetham, J. (2017). Efficacy of structured yoga intervention for sleep, gastrointestinal and behaviour problems of ASD children: An exploratory study. Journal of Clinical and Diagnostic Research, 11(3), VC01- VC06

Ponomareva, E., Davidovitch, N., & Shapira, Y. (2016). Integrating students with disabilities in the academia – A rewarding challenge. In R. Parsons (Ed.), Learning disabilities: Assessment, management and challenges (pp. 173-182). New York: Nova Science Publishers

Ward, T., & Stewart, C. (2009). Putting human rights into practice with people with an intellectual disability. Journal of Developmental and Physical Disabilities, 20, 297-311