חקר סיפורי מקרה בשיטת הג'יקסו כאמצעי להבנת תפקידי חונך ומתמחה

ברק, מירי וניצה ברנע. "חקר סיפורי מקרה בשיטת הג'יקסו כאמצעי להבנת תפקידי חונך ומתמחה". להיות מורה: בנתיב הכניסה להוראה . בתוך: שץ-אופנהיימר, אורנה, דיצה משכית ושרה זילברשטרום ( עורכות) , מכון מופ"ת: 2011. עמ' 201- 215.

סיכום עיקרי המאמר :

מאמר זה מתאר פעילות משותפת של חונכים ומתמחים כחלק מפרויקט התמחות בהוראה שמתקיים בטכניון. הפעילות כללה למידה שיתופית בשיטת הג'יקסו תוך כדי התמקדות בסיפורי מקרה הדנים בקשיים של מורים מתחילים בשנת ההוראה הראשונה בבית הספר. מטרת הפרויקט הייתה לעודד את המשתתפים לזהות ולאתר את תפקידם של החונך והמתמחה תוך קריאה מעמיקה וניתוח של סיפורי המקרה.

פרויקט ההתמחות בטכניון

בשנת 2003 התחיל פרויקט ההתמחות במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. פרויקט ההתמחות בטכניון כולל סדנת מתמחים וקורס למורים חונכים. המתמחים הם מורים מתחילים אשר אך סיימו את לימודיהם ומצטרפים לקהיליית המורים למתמטיקה, למדעים ולטכנולוגיה המלמדים בחטיבות ביניים ובבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ. לעומתם, המורים המשתתפים בהשתלמות החונכים הם מורים מקצועיים למתמטיקה, למדעים ולטכנולוגיה, בעלי ותק של ארבע שנים לפחות בהוראה.

פעילות מתמחים-חונכים בשיטת הג'קסו

סיפורי מקרה
בפעילות מתמחים-חונכים המתועדת במאמר הנוכחי נעשה שימוש בסיפורי מקרה מן ההיבט של ההתפתחות המקצועית. סיפורי המקרה נלקחו מן החוברת "מתמחים בסיפור" (זילברשטרום ושץ-אופנהיימר, 2005). נבחרו חמישה סיפורים המתמקדים בקשר בין המורה לתלמידיו, בהנחה שכל סיפור יוביל להבנות ייחודיות. מטרת הפעילות הייתה לסקור את הבעיה או את הדילמה המרכזית בסיפור, ללמוד כיצד השפיע האירוע המתואר על זהותו של המתמחה, והחשוב מכול, לפתח תובנה משותפת בנוגע לתפקידי החונך והמתמחה.

למידה שיתופית בשיטת הגי'קסו

שיטת הג'יקסו (Aronson, Stephan, Sikes, Blaney, & Snapp, 1978) היאא אחת הדרכים ליישום למידה שיתופית-חברתית (הרשקוביץ ודורי, 1996). בשיטה זו המורה מחלק את הנושא הנושא הלימודי לארבעה-חמישה תת-נושאים שאינם תלויים זה בזה. תהליך הלמידה מתרחש בארבעה שלבים עיקריים: בשלב הראשון מחלקים את הכיתה ל"קבוצות אם" של ארבעה-חמישה לומדים (בהתאם למספר התת-נושאים). כל לומד מקבל תת-נושא אחר. בשלב השני, שלב "קבוצות המומחים", הלומדים מצוותים לקבוצות חדשות בהתאם לתת-נושא שקיבלו. כל חברי קבוצת המומחים אחראים ללמידת תת-נושא זהה. בשלב השלישי חוזרים הלומדים לקבוצות האם. כל לומד בקבוצה אחראי ללמד את יתר חברי הקבוצה את התת-נושא שבו התמחה. בשלב האחרון מסכמים את הנושא החדש שנלמד בעזרת דיון כיתתי או מבחן.
הכותבות אימצו את שיטת הג'יקסו כדרך המאפשרת להציג מספר רב יחסית של סיפורים בשעה שהמורים עובדים יחד על משימה משותפת, דנים בשאלות ומגיעים תובנות. הפעילות הייתה בנושא "מה ניתן ללמוד מסיפורו של מתמחה?" והיא התבצעה בארבעה שלבים, כאשר כל שלב נמשך כ-45 דקות:

השלב הראשון – היכרות והסבר של אופי הפעילות: בשלב זה נערכה היכרות בין המשתתפים בהשתלמות המתמחים והמשתתפים בקורס החונכים (שלא היו החונכים בפועל של המתמחים). לפני המורים הוצגו הרציונל של למידה שיתופית/חברתית והעקרונות המנחים את שיטת הג'יקסו.

השלב השני – חלוקה לקבוצות מומחים וחלוקת הסיפורים: בשלב זה חולקו המשתתפים לקבוצות וכל קבוצה קיבלה סיפור אחד לקריאה. מכיוון שכל המורים דנו באותו הסיפור, הוגדרו קבוצות אלו כהומוגניות (מבחינת התכנים). לעומת זאת, מאחר שהקבוצות כללו שילוב של מורים חונכים ומתמחים יחד, הן הוגדרו גם כקבוצות מעורבות (מבחינת המשתתפים). בשלב זה התבקשו המורים בכל קבוצה לקרוא בעיון את הסיפור המשותף שקיבלו, לסמן משפטי מפתח, דימויים והיגדים בולטים, ולענות על מספר שאלות בנוגע לבעיה שלדעתם עולה מן הסיפור, השפעת האירוע המתואר על זהותו של המתמחה ואודות סוגיות נוספות.

השלב השלישי – חלוקה לקבוצות האם והצגת הסיפורים: בשלב זה עברו המורים לקבוצות חדשות הכוללות נציג מכל קבוצת מומחים. לעומת קבוצות המומחים שכללו חונכים ומתמחים גם יחד, קבוצות האם כללו מורים חונכים בלבד או מתמחים בלבד. המורים הוותיקים קיימו דיון על מהות תפקידם כחונכים, בעוד המורים הצעירים דנו בשלבי התפתחותם הראשוניים במערכת החינוך.
השלב הרביעי – דיון כיתתי וזיהוי תפקידי מתמחה וחונך: בשלב הזה נערך דיון כיתתי, ובו נתבקשו נציגים מכל קבוצה להציג את הבעיה שהועלתה בכל סיפור ולומר מה ניתן ללמוד מהמקרה מן ההיבט של מתמחים ומן ההיבט של חונכים.
שיטת הג'קסו, כפי שיושמה בפעילות שמתוארת לעיל, לא רק אפשרה לכל מורה ומורה לבטא את דעתו, אלא אף סייעה ביצירת אינטראקציה בין חונכים למתמחים, בין חונכים לחונכים ובין מתמחים למתמחים.

תובנות החונכים והמתמחים בנוגע לקשיים של מורה צעיר ובנוגע לתפקידם

המורים נשאלו על הסיפורים שהוצגו בפעילות הג'יקסו. להלן ניתוח התשובות שתועדו במהלך הפעילות המסכמת:

1. "מה הבעיה המרכזית העולה מן הסיפור?"
ניתוח התשובות שרשמו המורים המתמחים עם החונכים מצביע על זיהוי של כמה בעיות מרכזיות בתפקודו של המורה המתחיל כפי שעולה מן הסיפורים, כגון: חוסר אונים של מורה הנתקל בסיטואציה חדשה ובלתי מוכרת; חוסר יכולת להתמודד עם בעיות משמעת; חוויות מהילדות המשפיעות על תפקודו של המורה בכיתה; התמקדות של המורה בעצמו במקום בתלמידיו.

2. "כיצד לדעתכם השפיע האירוע המתואר על זהותו של המתמחה בהיבטים אישיים/מקצועיים?" ניתוח התשובות מעיד על תמורות שחלו בהתנהגות המורה, כגון מקשיחות לרכות, מסגירות לפתיחות, מאדישות לרגישות ומרגשנות לאנליטיות.

3. "מהם המסרים הגלויים והסמויים שבסיפור?"
מניתוח תשובות עולה כי בנוסף על המסרים הגלויים, המתמחים עם החונכים מצאו בחלק מהסיפורים מסרים סמויים. הדבר מוביל למסקנה, שתפקיד המורה אינו רק בהבניית ידע אלא גם בחינוך הילדים ובחיזוקם.

4. "אילו שאלות/תהיות עולות מהסיפור?"
השאלות והתהיות שהעלו המשתתפים הן אוניברסליות. בשאלות דומות מתלבטים המורים לא רק בשנתם הראשונה להוראה אלא במשך כל תקופת עבודתם, והן נוגעות להתמודדות עם תלמידים שמפריעים בשיעור, למעורבות בנעשה עם התלמיד מחוץ לכותלי בית הספר, לדרכים האפשריות לעזור לתלמיד במצוקה.

5. "מה הייתם עושים בסיטואציה דומה?"
ניתוח התשובות מצביע על ך שבחלק מהמקרים המורים הזדהו עם התגובה של המתמחה, ובחלקם היו פועלים אחרת. תהליך זה של ניתוח אירועים מספק למורים כלי להתמודד עם מצבים דומים שהם עשויים להיתקל בהם בעתיד
בסיום הפעילות נערך שיון ובו התבקשו המורים לסכם את תפקידם של החונך והמתמחה. ניתוח התשובות מצביע על ארבע קטגוריות זהות: מודעות לקשיים, יכול ליצור קשר בונה, יכולת להתייעץ עם עמיתים ומיומנות של שיקוף מחשבות. נמצא כי המורים רואים בקטגוריות אלו את הבסיס לבניית יחסי אמון בין מורה לתלמידיו ובין חונך למתמחיו.

סיכום

המורים, החונכים והמתמחים כאחד צריכים להתמודד בהצלחה עם סוגיות הקשורות בהיבטים מקצועיים ופדגוגיים ועם סוגיות העוסקות בתכניות לימודים וביעדי חינוך. נוסף על כך נדרשים המורים להבין הבנה מעמיקה את מאפייני תלמידיהם העשויים להשפיע על תהליך הלמידה. למידה משותפת של סיפורי מקרה, כפי שהיא מתוארת במאמר זה, היא דוגמא לדרך שבה אפשר לעורר אצל המורים מודעות והבנה מעמיקה בכל הנוגע לתלמידים ולבעיותיהם. הממצאים הראו את הצורך של המורים במודעות לקשיים של התלמידים וביצירת קשר חיובי ויחסי אמון ביניהם לבין תלמידיהם.
הממצאים המוצגים במאמר המחישו את הצורך של החונכים ושל המתמחים בהתייעצות עם אנשי מקצוע. הם גם הדגישו את הצורך בשיקוף – רפלקציה. המתמחים ציינו את החשיבות של שיקוף מובן של שחזור אירועים וביקורת עצמית, ואילו החונכים ציינו את החשיבות של שיקוף במובן של "מראה", המשקפת את פעולות המתמחים ומשמשת כלי להדרכת המתמחים.

קריאת הסיפורים והדיון המשותף עם המתמחים העלו את מודעות המורים החונכים למספר הרב ולמורכבות של הבעיות שהמתמחים נדרשים להתמודד עמן. דבר זה עשוי לסייע לחונכים בבואם להנחות בפועל מורים צעירים. מן ההיבט של המתמחים, קריאת הסיפורים והדיון בהם הגבירו את ביטחונם העצמי וביססו את ההרגשה שהם "לא לבד" בהתמודדותם עם הבעיות השונות בהן הם נתקלים בדרכם המקצועית.

פעילות הג'יקסו, כפי שהיא מתוארת במאמר זה, מאפשרת שיתוף פעולה בין חונכים ומתמחים ללא המתח והקונפליקטים המצויים לרוב בתהליך החונכות. היא מבטלת את ההערכה כגורם חיצוני מאיים, ומאפשרת לבצע סימולציה של הקשר חונך-מתמחה בדרך שאינה מפורשת או מלאכותית. בדך זו המתמחים פתוחים יותר להביע דעה, לתאר מקרים שחוו ולבקש עצה והדרכה. בד בבד, החונכים מתרגלים לפעילות של הנחיה, של תמיכה ושל מתן עצה ללא המתח של מתן ההערכה.