אנשים מתאימים להוראה הם אנשים בעלי תודעה חברתית
אסף משולם, "אנשים מתאימים להוראה הם אנשים בעלי תודעה חברתית" , הד החינוך , יוני 2012 , כרך פ"ו, גליון 06, ע"ע 98-101
איך מושכים אנשים "טובים" לחינוך? איך מחנכים אותם? איך תומכים בהם? לפרופ' מייקל אפל, אחד מהוגי החינוך הידועים ביותר בעולם, יש תשובות ביקורתיות
אסף משולם
"מייקל קם בבוקר, הולך לאוניברסיטה, עולה במדרגות, פותח את הדלת, מדליק את האור ואת המחשב ומתחיל לעבוד. וכיוון שבמדיסון, וויסקונסין, מקום מגוריו, משתמשים בפחם לייצור חשמל, הפעולות הפשוטות הללו קשורות לכורי הפחם שעמלים קשות מדי יום ביומו כדי לספק חשמל למייקל, לעמיתיו באוניברסיטה ולכל תושבי וויסקונסין; עשרות מהם משלמים בחייהם בכל שנה". כך מדגים פרופ' מייקל אפל "ניתוח של יחסי כוח", ודורש מכולנו – בעיקר ממורים ביקורתיים – לבצע אותו בהקשרים המתאימים: "כדי להבין את מציאות חיינו עלינו לראות כיצד היא קשורה למציאות חייהם של אין־ספור נשים וגברים שקוּפים; עלינו לשנות את נקודת המבט, כלומר להביט על העולם דרך עיניהם של המדוכאים בגין מעמד, מגדר, גזע, דת, נטייה מינית, לאום ועוד".
פרופ' מייקל אפל הוא אחד מהוגי החינוך הידועים ביותר בעולם. הוא מסופח, בניגוד לרצונו, לזרם המכונה "פדגוגיה ביקורתית", שצמח מספרו של פאולו פריירה "פדגוגיה של מדוכאים". הפדגוגיה הביקורתית חושפת את מנגנוני הכוח והדיכוי שעומדים ביסוד תופעות חברתיות, בכללן החינוך, ומעצבת השקפת עולם חינוכית שמטרתה להקנות לתלמידים יכולת לחשוב באופן ביקורתי, כלומר יכולת לזהות את מנגנוני הכוח והדיכוי שפועלים עליהם.
אפל היה אורחו של "הכנס לחינוך מתקדם" של עיריית תל אביב וסמינר הקיבוצים לפני כחודש (ראו הד החינוך, אפריל 2012). לאחר הכנס שוחחתי אתו על מצבם של המורים בארצות הברית ובמקומות אחרים בהקשר לדוח של ארגון ה־OECD על מצב המורים. אפל, כצפוי, סיפק נקודת מבט ביקורתית.
מייקל אפל גדל באחת הקהילות העניות ביותר בארצות הברית – פטרסון, ניו ג'רסי. הוא היה שם מורה, ראש ארגון מורים ואקטיביסט חברתי. לצד האקטיביזם החברתי שלו (בביקורו בארץ ביקש שאקח אותו לאזורי מצוקה ודיכוי ברחבי הארץ; לא למצדה או לכותל) הוא פרסם ספרים רבים שמבקרים היבטים שונים של העשייה החינוכית. בספרו החדש Can Education Change Society ? (יראה אור בקרוב) הוא חוזר לשאלת היסוד: האם החינוך יכול לשנות את החברה. אפל מלמד באוניברסיטת וויסקונסין־מדיסון בחוגים לתכניות לימוד והוראה ולמדיניות חינוכית, באוניברסיטת לונדון ובאוניברסיטת "איסט צ'יינה נורמל" בשנגחאי.
• • •
איך אפשר למשוך "אנשים טובים" להוראה? ומיהם בכלל אותם "אנשים טובים" שמתאימים להוראה?
ראשית, יש להבין שמדינות רבות עוברות שינוי עמוק ביחסן למורים. עקב המשבר הכלכלי נוצר מצב שבו קבוצות דומיננטיות בחברה מטילות על בתי הספר והמורים את האשמה למשבר כולו. השיח הציבורי בארצות הברית ובמדינות OECD אחרות כיום הוא שיח של משבר וכישלון – משבר כלכלי הנובע בין השאר מכישלון מערכת החינוך. הפתרון המוצע למשבר הכלכלי והחינוכי הוא פתרון כלכלי. למשל, לתת שכר דיפרנציאלי למורים בהתאם לביצועים שלהם או להפריט את עבודת המורים ולנתק אותם מהאיגוד המקצועי שלהם. כך, כאשר אש התחרות בוערת מתחת רגליהם, המורים ייאלצו להצטיין. פתרון נוסף שמוצע ל"ייעול כוח ההוראה" הוא להחליף את המורים בבוגרי מסלולים נחשבים – מדע, משפטים וכו' – של אוניברסיטאות נחשבות. פתרון נוסף ל"כישלון החינוך", כלומר כישלון המורים, הוא מסלולים מקוצרים לסטודנטים בעלי ציונים גבוהים. מורים חכמים כאלה, אומרים מצדדי הקו הזה, יביאו להישגים וישפרו את התוצאות של תלמידי ארצות הברית במבחני פיזה; ארצות הברית תהיה כמו פינלנד או סינגפור; כלכלתה תצמח ותהיה יצירתית ויצרנית יותר.
מה הבעיה בכיווני המחשבה והפעולה האלה?
הם פשוט אינם נכונים. אין נתונים שיכולים לבסס אותם.
מה רע, למשל, בניסיון להביא אנשים נוספים וטובים להוראה במסלולים עוקפי הכשרה רגילה?
היחס שלי לניסיון הזה די מורכב. ראשית, אני מריע לכל אחת ואחד שהולכים להוראה. אבל איני חושב שיש להחליף את המורים ה"רגילים" או את הבוגרים של המכללות ה"רגילות" בבוגרים "חכמים" מאוניברסיטאות מובילות וממקצועות יוקרתיים. עדיין לא פורסם אף מחקר רציני שמראה שממוצע ציונים גבוה יותר באוניברסיטה "טובה יותר" משמעו מורה טוב יותר. ברור שאנחנו רוצים מורות ומורים משכילים שמכירים את התחום שהם אמורים ללמד, אבל נתקלתי במורים עם תארים יוקרתיים שאסור לתת להם להתקרב לילדים.
אז מיהם האנשים המתאימים להוראה?
השאלה היא, אכן, אילו אנשים אנחנו רוצים. בעיניי אנשים מתאימים להוראה הם אנשים בעלי תודעה חברתית, אנשים אתיים. כלומר, להחלטה להיות מורה צריכה להתלוות מחויבות חברתית. וחשוב מאוד גם לגוון את המועמדים להוראה. אתן דוגמה: התכנית שאני מלמד בה באוניברסיטת וויסקונסין־מדיסון היא התכנית המובילה בארצות הברית. היא מדורגת במקום ראשון בסולמות שונים. אנחנו מצליחים למשוך את הסטודנטים "הטובים ביותר". אבל כאשר בודקים את רמת ההכנסה של המשפחות של אותם סטודנטים, מתברר שההכנסה השנתית הממוצעת שלהן גבוהה. הסטודנטים שלנו מגיעים ממשפחות מבוססות. וכן, רוב הסטודנטים הם נשים בגלל הסטריאוטיפ שמקומן של נשים הוא בבית הספר, בעיקר בבית הספר היסודי. ואל תבין אותי לא נכון, אני לא טוען שה"בעיה" תיפתר אם נגייס יותר גברים לחינוך. מה שכן דורש שינוי הוא ההרכב; יש להגדיל במידה ניכרת את הייצוג של מורות ומורים מקבוצות מיעוט (people of color), שכן חמישים אחוז מתלמידי בתי הספר הציבוריים בעירי הם מקבוצות מיעוט. אני רוצה שגם אנשים שאינם רק "חכמים" במובן המקובל, אלא גם בעלי ניסיון מגוון, ילמדו הוראה בתכנית שלנו; אנשים שמכירים את הקהילות שלהם – קהילות עניות לרוב עם מגוון אתני רחב יותר, המסומנות כ"אחר" של הקהילות המבוססות.
אתה רוצה למשוך בני ובנות קבוצות מיעוט מוכשרים להוראה. נניח שזה טוב לחינוך; האם זה טוב להם?
התשובה אינה פשוטה. נדרשת הקרבה גדולה מאנשים שהולכים להוראה. השכר ההתחלתי של מורים בארצות הברית הוא כשלושים אלף דולר בשנה. זה כמעט לחיות בעוני. קו העוני בארצות הברית למשפחה מוגדר כהכנסה שנתית של 28 אלף דולר ומטה. כמורה מתחיל אתה קרוב לקו העוני. זאת אומרת שאנחנו מבקשים מאנשים מוכשרים הבאים מאוכלוסיות מיעוט, שרכשו תואר אוניברסיטאי ויכולים להיות עורכי דין עם משכורת התחלתית של 150 אלף דולר בשנה, ללכת להוראה כי אנחנו סבורים שהם יכולים לעשות עבודה חינוכית טובה. זו בקשה בעייתית מכל אדם צעיר, אך היא בעייתית במיוחד כאשר היא מופנית לאנשים מקרב המיעוטים. אם אנחנו רוצים למשוך להוראה אנשים עם מחויבות חברתית עמוקה, אנחנו חייבים להקטין את הפערים בין האוכלוסיות השונות. אי אפשר לבקש מאנשים "להקריב" את עצמם עבור הקהילות שלהם ובו בזמן לדחוק את הקהילות שלהם לשוליים. במקום כמו ארצות הברית, שיש בה כיום יותר הפרדה (סגרגציה) בבתי הספר משהייתה בשנים של האפרטהייד החוקי, קשה מאוד לגייס להוראה אנשים מקהילות מדוכאות. אני רוצה להיות מאוד כנה. הנושא הזה מורכב מאוד; נדרשים דברים רבים. נדרש להפוך את מקצוע ההוראה למכובד יותר; לממן את לימודי ההוראה; לפתח תכניות לימוד מתאימות – בבתי הספר ובמכללות להוראה; לתת אוטונומיה למורי המורים במכללות ולמורים בבתי הספר. אם לא ניתֵן קול למורות ולמורים בבתי הספר, נדחק אותם החוצה; וזה מה שקורה.
• • •
בישראל פועלת בשנים האחרונות תכנית "חותם" ברוח התכנית Teach For America-TFA – מסלול הכשרה מקוצר להוראה לסטודנטים מצטיינים בחוגים שונים. התכנית אמורה להביא למערכת החינוך מורים "איכותיים". מה דעתך?
התכנית Teach For America פופולרית מאוד בארצות הברית. ותראה מה היא מחוללת. בניו־אורלינס, למשל, מפטרים מורות ותיקות, סוגרים את בתי הספר הציבוריים, פותחים אותם מחדש כבתי ספר ברישיון (charter schools) ואז מביאים מורים של TFA, כלומר בוגרי אוניברסיטאות שהוכשרו להוראה במשך שישה שבועות בלבד, וזורקים אותם להוראה. אומרים להם "תקפצו למים; תצופו או תטבעו". חלק גדול מאוד מאותם אנשים עוזב את ההוראה לאחר שנתיים, בהתאם לחוזה. עתה הם יכולים להוסיף שורה בקורות החיים שלהם – "תרמתי לקהילה". הסעיף הזה יעזור להם להתקבל ללימודי רפואה, משפטים או מנהל עסקים. כלומר, ההוראה במקומות קשים כמו ניו־אורלינס משפרת את הסיכוי להתקבל לאוניברסיטה יוקרתית ולהמשיך מכאן לתאגיד כלשהו. האם אלו המורים ה"איכותיים" שאנחנו רוצים? זה אסון.
בכל מקרה נראה שהכשרה מקוצרת כזאת אינה מספיקה למורים שאתה רוצה – מורים ביקורתיים.
ראשית, זה צריך להיות חינוך להוראה ולא הכשרה להוראה; שנית, חינוך מורות ומורים צריך להיות ביקורתי מעצם טבעו. מורים לא יוכלו ללמד כראוי, לבטח לא לחנך לביקורתיות, אם לא יהיו ביקורתיים בעצמם. הם חייבים להדגים לתלמידים כיצד נראית חשיבה ביקורתית. לשם כך המכללות להוראת מורים צריכות ללמד גם הן בצורה ביקורתית ולשתף את הסטודנטים בבניית תכנית הלימודים שלהם. ואני לא טוען שהכול צריך להיות ביקורתי. אנחנו צריכים לומר מדי פעם לסטודנטים "את זה אתם חייבים לדעת", ולתת להם תכנים מאורגנים היטב בהרצאות ובמאמרים. אבל חשוב להבין שאנחנו מבקשים ממורים ומורות לקפוץ לתוך נהר; נהר של דמוקרטיה ביקורתית. ואנחנו לא רוצים שהם רק יזרמו עם הנהר, אלא ידאגו לכך שהנהר יזרום בכיוון הנכון. אם הם לא עוזרים בהכוונת הנהר, אם אין להם קול בניתוב הנהר, אז זו הכשרת מורים ולא חינוך מורים. שוב, זה דורש מתן קול; זה דורש שמורים אשר לומדים להבין את המסורת הביקורתית יהיו מוכנים לקבל על עצמם סיכונים פדגוגיים ולהיות דיאלוגיים.
• • •
האם אפשר ורצוי לשתף מורים בבית הספר בבניית תכנית הלימודים ובהיבטים אחרים של עבודת בית הספר?
אין דרך אחרת אם רוצים מורים מעורבים חברתית וחינוכית, אם רוצים מורים ביקורתיים. אך קשה מאוד לעשות זאת כי המורים נתונים במתקפה – הם, כזכור, מואשמים במשבר הכלכלי – ותכנית הלימודים הלאומית קשיחה מאוד. המדינה דורשת מהמורים לבלות שעות וימים רבים יותר בבית הספר מבלי לאפשר להם להשמיע את קולם ולהשתתף בעיצוב התכנים וההוראה כדי שאלה יהיו רלוונטיים יותר לתלמידים היושבים מולם וישקפו את תרבותם. בתנאים כאלה לא פלא שתלמידים רבים כל כך משועממים או "נושרים" סמויים או גלויים.
ולאחר שנצליח למשוך אנשים מתאימים להוראה ולחנך אותם ברוח ביקורתית, כיצד נפתח אותם כמורים, תוך כדי הוראה (in service)?
בוא נתייחס רגע למילה הזאת service. באנגלית המדוברת בארצות הברית יש לה שתי משמעויות: מתן עזרה לאנשים, הגשת שירות; והזרעה מלאכותית של פרות וחזירות. "לשרת" פרה או חזירה פירושו לדאוג לכך שהן ימליטו את מה שבעליהן יחליטו. לפרה ולחזירה אין קול בנושא. אני לא מנסה להתחכם. השפה היום יומית שלנו מסגירה משמעויות נסתרות. מורה in service הוא מורה שמזריעים אותו בחומר שהבעלים שלו מחזיק כדי שהוא יֵלד את התוצר שהבעלים רוצה. אנחנו צריכים להתייחס ברצינות לפוליטיקה של הקול, של הייצוג. מבחינה זו השאלה המהותית היא אם למורים יש קול, ואיזה קול. למִנהל יש קול; למשרד החינוך יש קול; האם למורים יש קול? האם ניתנת הכרה לקול של המורות, למה שהן יודעות, למה שהן חושבות שצריך לדעת? למה שהן רוצות לדעת? למה שהן חושבות על פיתוח מקצועי in service? אם לא, אז אנחנו משרתים את המורים והמורות ברוח המטפורה החקלאית.
ומה עם הקול של התלמידים?
אכן, נדרש דיאלוג אמיתי בין כל השותפים לעשייה החינוכית בכל הרמות. ישנם רגעים שבהם נדרש מאתנו להיות יצירתיים ולהבין שכדי לקדם את החינוך ולהתגבר על בעיות יש לתת קול לא רק למורים אלא גם לתלמידים. צריך לאפשר למורים לבלות יותר זמן עם התלמידים כדי להבין אותם ולהכיר את תרבותם. בעיות המשמעת והאלימות בבית הספר לא ייעלמו כאשר הן קשורות לתנאי מחיה קשים של התלמידים; הן לא ייעלמו כאשר תכנית הלימודים מפעילה עליהם אלימות סימבולית ומשמידה את תרבותם; הן לא ייעלמו כאשר התלמידים חווים את בית הספר כמוסד שאינו רוחש להם כבוד כבני אדם.
• • •
מה עוד יש לעשות כדי להשאיר מורים טובים, מעורבים וביקורתיים במערכת החינוך?
על חלק משאלה זו כבר עניתי: מתן כבוד, כולל שכר מכבד, למורים; מתן קול; וגם הפסקת המתקפות עליהם. בימים אלה התקשורת בארצות הברית ששה לכל הזדמנות לשתף פעולה עם המתקפה על מורים. לפני ארבע שנים בטיימס סקוור בניו יורק – שבארצות הברית רואים בו ובוול סטריט את מרכז העולם – התנוסס שלט ענק במימון קבוצות מהימין הכלכלי: "פְּרס: הצביעו למורים הגרועים ביותר באמריקה (שאי אפשר לפטרם)" [המודעה כוונה נגד איגודי המורים והציעה פרס כספי לכאורה של עשרת אלפים דולר למורים שייבחרו כמורים הגרועים ביותר ויסכימו לפרוש מרצונם]. השלט הזה פורסם ושודר בכל רחבי ארצות הברית כחלק מקמפיין רחב. אמריקה תוקפת את מוריה, כי החינוך נתפס כחלק מהתעשייה הכלכלית, כחלק מהמשבר. הימין הכלכלי תוקף את איגודי המורים, את הקול הקולקטיבי של המורים, ו"מייצא" לחינוך את המשבר הכלכלי והאידאולוגי שיצר. "שחיקה" היא מונח פסיכולוגיסטי; מורים אינם "נשחקים"; הם נדחפים החוצה בשל המתקפות הפרועות עליהם. כפי שאין תלמידים נושרים אלא תלמידים מונשרים, כך ישנם מורים מונשרים. לכן אנחנו צריכים לשאול כיצד אנחנו תומכים במורים. וכשאני אומר "אנחנו", זה לא רק קבוצות פרוגרסיביות, מורים ומורות ביקורתיים או איגודי מורים. הימין הכלכלי השולט במדיה חייב לגלות אחריות ולהפסיק את ההתקפה על מורים. כאשר השיח התקשורתי כלפי המורים הוא "הם עצלנים, הם עובדי מדינה, צריך ליצור תחרות ביניהם, צריכים לסגור מכללות למורים, צריך להביא סטודנטים חכמים מאוניברסיטאות שיוכלו להפוך את בתי הספר לתחרותיים ואת בוגריהם ל"כלכליים"... אפשר לדעת בוודאות שמורים "יישחקו" מהר וינטשו את בתי הספר.
על כולנו מוטלת אחריות לתמוך במורים. כשמורים בוויסקונסין איבדו את זכויותיהם להתאגד עקב החקיקה החדשה שקידם המושל החדש שלנו, סקוט ווקר הרפובליקני, המורים יצאו להפגין. הסטודנטים שלי ואני צעדנו אתם במינוס עשר מעלות. לא מספיק לתמוך עקרונית; צריך לתמוך גופנית. להיות אינטלקטואל ציבורי פירושו בין השאר לגלות מעורבות במצב המורים ולתמוך בהם.
אבל המורים צריכים לזכור שאם הם רוצים לקבל תמיכה ציבורית, עליהם לתת תמיכה לקבוצות מוחלשות אחרות. באותה הפגנה של 250 אלף אנשים צעדו מורים לצד פועלים ופועלות, כבאים, אחים ואחיות, עובדים סוציאליים ומהגרים. שבוע לאחר מכן הייתה הפגנה אחרת שבאה לתמוך במהגרים על רגע חקיקה חדשה שפגעה בהם. צעדו שם 3,000 אנשים; המורים לא היו אִתם.
• • •
בימים שבהם שהה מייקל אפל בארץ התחוללה במדינתו וויסקונסין מערכת בחירות שעיני ארצות הברית כולה נישאו אליה. על המושל הרפובליקני השמרני סקוט ווקר נכפו בחירות חוזרות. האיגודים המקצועיים תמכו במועמד הדמוקרטי; בעלי ההון תמכו בווקר. הסעיף העיקרי בקמפיין של ווקר היה מלחמה בסמכותם של האיגודים המקצועיים, ביניהם איגודי המורים, לנהל משא ומתן קיבוצי בשם המגזר הציבורי. וויסקונסין נחשבת למבצר של העבודה המאורגנת בארצות הברית. ווקר ניצח. לאפל צפוי קמפיין חינוכי־חברתי בתנאים קשים במיוחד. ?
אסף משולם, "אנשים מתאימים להוראה הם אנשים בעלי תודעה חברתית" , הד החינוך , יוני 2012 , כרך פ"ו, גליון 06, ע"ע 98-101
איך מושכים אנשים "טובים" לחינוך? איך מחנכים אותם? איך תומכים בהם? לפרופ' מייקל אפל, אחד מהוגי החינוך הידועים ביותר בעולם, יש תשובות ביקורתיות
אסף משולם
"מייקל קם בבוקר, הולך לאוניברסיטה, עולה במדרגות, פותח את הדלת, מדליק את האור ואת המחשב ומתחיל לעבוד. וכיוון שבמדיסון, וויסקונסין, מקום מגוריו, משתמשים בפחם לייצור חשמל, הפעולות הפשוטות הללו קשורות לכורי הפחם שעמלים קשות מדי יום ביומו כדי לספק חשמל למייקל, לעמיתיו באוניברסיטה ולכל תושבי וויסקונסין; עשרות מהם משלמים בחייהם בכל שנה". כך מדגים פרופ' מייקל אפל "ניתוח של יחסי כוח", ודורש מכולנו – בעיקר ממורים ביקורתיים – לבצע אותו בהקשרים המתאימים: "כדי להבין את מציאות חיינו עלינו לראות כיצד היא קשורה למציאות חייהם של אין־ספור נשים וגברים שקוּפים; עלינו לשנות את נקודת המבט, כלומר להביט על העולם דרך עיניהם של המדוכאים בגין מעמד, מגדר, גזע, דת, נטייה מינית, לאום ועוד".
פרופ' מייקל אפל הוא אחד מהוגי החינוך הידועים ביותר בעולם. הוא מסופח, בניגוד לרצונו, לזרם המכונה "פדגוגיה ביקורתית", שצמח מספרו של פאולו פריירה "פדגוגיה של מדוכאים". הפדגוגיה הביקורתית חושפת את מנגנוני הכוח והדיכוי שעומדים ביסוד תופעות חברתיות, בכללן החינוך, ומעצבת השקפת עולם חינוכית שמטרתה להקנות לתלמידים יכולת לחשוב באופן ביקורתי, כלומר יכולת לזהות את מנגנוני הכוח והדיכוי שפועלים עליהם.
אפל היה אורחו של "הכנס לחינוך מתקדם" של עיריית תל אביב וסמינר הקיבוצים לפני כחודש (ראו הד החינוך, אפריל 2012). לאחר הכנס שוחחתי אתו על מצבם של המורים בארצות הברית ובמקומות אחרים בהקשר לדוח של ארגון ה־OECD על מצב המורים. אפל, כצפוי, סיפק נקודת מבט ביקורתית.
מייקל אפל גדל באחת הקהילות העניות ביותר בארצות הברית – פטרסון, ניו ג'רסי. הוא היה שם מורה, ראש ארגון מורים ואקטיביסט חברתי. לצד האקטיביזם החברתי שלו (בביקורו בארץ ביקש שאקח אותו לאזורי מצוקה ודיכוי ברחבי הארץ; לא למצדה או לכותל) הוא פרסם ספרים רבים שמבקרים היבטים שונים של העשייה החינוכית. בספרו החדש Can Education Change Society ? (יראה אור בקרוב) הוא חוזר לשאלת היסוד: האם החינוך יכול לשנות את החברה. אפל מלמד באוניברסיטת וויסקונסין־מדיסון בחוגים לתכניות לימוד והוראה ולמדיניות חינוכית, באוניברסיטת לונדון ובאוניברסיטת "איסט צ'יינה נורמל" בשנגחאי.
• • •
איך אפשר למשוך "אנשים טובים" להוראה? ומיהם בכלל אותם "אנשים טובים" שמתאימים להוראה?
ראשית, יש להבין שמדינות רבות עוברות שינוי עמוק ביחסן למורים. עקב המשבר הכלכלי נוצר מצב שבו קבוצות דומיננטיות בחברה מטילות על בתי הספר והמורים את האשמה למשבר כולו. השיח הציבורי בארצות הברית ובמדינות OECD אחרות כיום הוא שיח של משבר וכישלון – משבר כלכלי הנובע בין השאר מכישלון מערכת החינוך. הפתרון המוצע למשבר הכלכלי והחינוכי הוא פתרון כלכלי. למשל, לתת שכר דיפרנציאלי למורים בהתאם לביצועים שלהם או להפריט את עבודת המורים ולנתק אותם מהאיגוד המקצועי שלהם. כך, כאשר אש התחרות בוערת מתחת רגליהם, המורים ייאלצו להצטיין. פתרון נוסף שמוצע ל"ייעול כוח ההוראה" הוא להחליף את המורים בבוגרי מסלולים נחשבים – מדע, משפטים וכו' – של אוניברסיטאות נחשבות. פתרון נוסף ל"כישלון החינוך", כלומר כישלון המורים, הוא מסלולים מקוצרים לסטודנטים בעלי ציונים גבוהים. מורים חכמים כאלה, אומרים מצדדי הקו הזה, יביאו להישגים וישפרו את התוצאות של תלמידי ארצות הברית במבחני פיזה; ארצות הברית תהיה כמו פינלנד או סינגפור; כלכלתה תצמח ותהיה יצירתית ויצרנית יותר.
מה הבעיה בכיווני המחשבה והפעולה האלה?
הם פשוט אינם נכונים. אין נתונים שיכולים לבסס אותם.
מה רע, למשל, בניסיון להביא אנשים נוספים וטובים להוראה במסלולים עוקפי הכשרה רגילה?
היחס שלי לניסיון הזה די מורכב. ראשית, אני מריע לכל אחת ואחד שהולכים להוראה. אבל איני חושב שיש להחליף את המורים ה"רגילים" או את הבוגרים של המכללות ה"רגילות" בבוגרים "חכמים" מאוניברסיטאות מובילות וממקצועות יוקרתיים. עדיין לא פורסם אף מחקר רציני שמראה שממוצע ציונים גבוה יותר באוניברסיטה "טובה יותר" משמעו מורה טוב יותר. ברור שאנחנו רוצים מורות ומורים משכילים שמכירים את התחום שהם אמורים ללמד, אבל נתקלתי במורים עם תארים יוקרתיים שאסור לתת להם להתקרב לילדים.
אז מיהם האנשים המתאימים להוראה?
השאלה היא, אכן, אילו אנשים אנחנו רוצים. בעיניי אנשים מתאימים להוראה הם אנשים בעלי תודעה חברתית, אנשים אתיים. כלומר, להחלטה להיות מורה צריכה להתלוות מחויבות חברתית. וחשוב מאוד גם לגוון את המועמדים להוראה. אתן דוגמה: התכנית שאני מלמד בה באוניברסיטת וויסקונסין־מדיסון היא התכנית המובילה בארצות הברית. היא מדורגת במקום ראשון בסולמות שונים. אנחנו מצליחים למשוך את הסטודנטים "הטובים ביותר". אבל כאשר בודקים את רמת ההכנסה של המשפחות של אותם סטודנטים, מתברר שההכנסה השנתית הממוצעת שלהן גבוהה. הסטודנטים שלנו מגיעים ממשפחות מבוססות. וכן, רוב הסטודנטים הם נשים בגלל הסטריאוטיפ שמקומן של נשים הוא בבית הספר, בעיקר בבית הספר היסודי. ואל תבין אותי לא נכון, אני לא טוען שה"בעיה" תיפתר אם נגייס יותר גברים לחינוך. מה שכן דורש שינוי הוא ההרכב; יש להגדיל במידה ניכרת את הייצוג של מורות ומורים מקבוצות מיעוט (people of color), שכן חמישים אחוז מתלמידי בתי הספר הציבוריים בעירי הם מקבוצות מיעוט. אני רוצה שגם אנשים שאינם רק "חכמים" במובן המקובל, אלא גם בעלי ניסיון מגוון, ילמדו הוראה בתכנית שלנו; אנשים שמכירים את הקהילות שלהם – קהילות עניות לרוב עם מגוון אתני רחב יותר, המסומנות כ"אחר" של הקהילות המבוססות.
אתה רוצה למשוך בני ובנות קבוצות מיעוט מוכשרים להוראה. נניח שזה טוב לחינוך; האם זה טוב להם?
התשובה אינה פשוטה. נדרשת הקרבה גדולה מאנשים שהולכים להוראה. השכר ההתחלתי של מורים בארצות הברית הוא כשלושים אלף דולר בשנה. זה כמעט לחיות בעוני. קו העוני בארצות הברית למשפחה מוגדר כהכנסה שנתית של 28 אלף דולר ומטה. כמורה מתחיל אתה קרוב לקו העוני. זאת אומרת שאנחנו מבקשים מאנשים מוכשרים הבאים מאוכלוסיות מיעוט, שרכשו תואר אוניברסיטאי ויכולים להיות עורכי דין עם משכורת התחלתית של 150 אלף דולר בשנה, ללכת להוראה כי אנחנו סבורים שהם יכולים לעשות עבודה חינוכית טובה. זו בקשה בעייתית מכל אדם צעיר, אך היא בעייתית במיוחד כאשר היא מופנית לאנשים מקרב המיעוטים. אם אנחנו רוצים למשוך להוראה אנשים עם מחויבות חברתית עמוקה, אנחנו חייבים להקטין את הפערים בין האוכלוסיות השונות. אי אפשר לבקש מאנשים "להקריב" את עצמם עבור הקהילות שלהם ובו בזמן לדחוק את הקהילות שלהם לשוליים. במקום כמו ארצות הברית, שיש בה כיום יותר הפרדה (סגרגציה) בבתי הספר משהייתה בשנים של האפרטהייד החוקי, קשה מאוד לגייס להוראה אנשים מקהילות מדוכאות. אני רוצה להיות מאוד כנה. הנושא הזה מורכב מאוד; נדרשים דברים רבים. נדרש להפוך את מקצוע ההוראה למכובד יותר; לממן את לימודי ההוראה; לפתח תכניות לימוד מתאימות – בבתי הספר ובמכללות להוראה; לתת אוטונומיה למורי המורים במכללות ולמורים בבתי הספר. אם לא ניתֵן קול למורות ולמורים בבתי הספר, נדחק אותם החוצה; וזה מה שקורה.
• • •
בישראל פועלת בשנים האחרונות תכנית "חותם" ברוח התכנית Teach For America-TFA – מסלול הכשרה מקוצר להוראה לסטודנטים מצטיינים בחוגים שונים. התכנית אמורה להביא למערכת החינוך מורים "איכותיים". מה דעתך?
התכנית Teach For America פופולרית מאוד בארצות הברית. ותראה מה היא מחוללת. בניו־אורלינס, למשל, מפטרים מורות ותיקות, סוגרים את בתי הספר הציבוריים, פותחים אותם מחדש כבתי ספר ברישיון (charter schools) ואז מביאים מורים של TFA, כלומר בוגרי אוניברסיטאות שהוכשרו להוראה במשך שישה שבועות בלבד, וזורקים אותם להוראה. אומרים להם "תקפצו למים; תצופו או תטבעו". חלק גדול מאוד מאותם אנשים עוזב את ההוראה לאחר שנתיים, בהתאם לחוזה. עתה הם יכולים להוסיף שורה בקורות החיים שלהם – "תרמתי לקהילה". הסעיף הזה יעזור להם להתקבל ללימודי רפואה, משפטים או מנהל עסקים. כלומר, ההוראה במקומות קשים כמו ניו־אורלינס משפרת את הסיכוי להתקבל לאוניברסיטה יוקרתית ולהמשיך מכאן לתאגיד כלשהו. האם אלו המורים ה"איכותיים" שאנחנו רוצים? זה אסון.
בכל מקרה נראה שהכשרה מקוצרת כזאת אינה מספיקה למורים שאתה רוצה – מורים ביקורתיים.
ראשית, זה צריך להיות חינוך להוראה ולא הכשרה להוראה; שנית, חינוך מורות ומורים צריך להיות ביקורתי מעצם טבעו. מורים לא יוכלו ללמד כראוי, לבטח לא לחנך לביקורתיות, אם לא יהיו ביקורתיים בעצמם. הם חייבים להדגים לתלמידים כיצד נראית חשיבה ביקורתית. לשם כך המכללות להוראת מורים צריכות ללמד גם הן בצורה ביקורתית ולשתף את הסטודנטים בבניית תכנית הלימודים שלהם. ואני לא טוען שהכול צריך להיות ביקורתי. אנחנו צריכים לומר מדי פעם לסטודנטים "את זה אתם חייבים לדעת", ולתת להם תכנים מאורגנים היטב בהרצאות ובמאמרים. אבל חשוב להבין שאנחנו מבקשים ממורים ומורות לקפוץ לתוך נהר; נהר של דמוקרטיה ביקורתית. ואנחנו לא רוצים שהם רק יזרמו עם הנהר, אלא ידאגו לכך שהנהר יזרום בכיוון הנכון. אם הם לא עוזרים בהכוונת הנהר, אם אין להם קול בניתוב הנהר, אז זו הכשרת מורים ולא חינוך מורים. שוב, זה דורש מתן קול; זה דורש שמורים אשר לומדים להבין את המסורת הביקורתית יהיו מוכנים לקבל על עצמם סיכונים פדגוגיים ולהיות דיאלוגיים.
• • •
האם אפשר ורצוי לשתף מורים בבית הספר בבניית תכנית הלימודים ובהיבטים אחרים של עבודת בית הספר?
אין דרך אחרת אם רוצים מורים מעורבים חברתית וחינוכית, אם רוצים מורים ביקורתיים. אך קשה מאוד לעשות זאת כי המורים נתונים במתקפה – הם, כזכור, מואשמים במשבר הכלכלי – ותכנית הלימודים הלאומית קשיחה מאוד. המדינה דורשת מהמורים לבלות שעות וימים רבים יותר בבית הספר מבלי לאפשר להם להשמיע את קולם ולהשתתף בעיצוב התכנים וההוראה כדי שאלה יהיו רלוונטיים יותר לתלמידים היושבים מולם וישקפו את תרבותם. בתנאים כאלה לא פלא שתלמידים רבים כל כך משועממים או "נושרים" סמויים או גלויים.
ולאחר שנצליח למשוך אנשים מתאימים להוראה ולחנך אותם ברוח ביקורתית, כיצד נפתח אותם כמורים, תוך כדי הוראה (in service)?
בוא נתייחס רגע למילה הזאת service. באנגלית המדוברת בארצות הברית יש לה שתי משמעויות: מתן עזרה לאנשים, הגשת שירות; והזרעה מלאכותית של פרות וחזירות. "לשרת" פרה או חזירה פירושו לדאוג לכך שהן ימליטו את מה שבעליהן יחליטו. לפרה ולחזירה אין קול בנושא. אני לא מנסה להתחכם. השפה היום יומית שלנו מסגירה משמעויות נסתרות. מורה in service הוא מורה שמזריעים אותו בחומר שהבעלים שלו מחזיק כדי שהוא יֵלד את התוצר שהבעלים רוצה. אנחנו צריכים להתייחס ברצינות לפוליטיקה של הקול, של הייצוג. מבחינה זו השאלה המהותית היא אם למורים יש קול, ואיזה קול. למִנהל יש קול; למשרד החינוך יש קול; האם למורים יש קול? האם ניתנת הכרה לקול של המורות, למה שהן יודעות, למה שהן חושבות שצריך לדעת? למה שהן רוצות לדעת? למה שהן חושבות על פיתוח מקצועי in service? אם לא, אז אנחנו משרתים את המורים והמורות ברוח המטפורה החקלאית.
ומה עם הקול של התלמידים?
אכן, נדרש דיאלוג אמיתי בין כל השותפים לעשייה החינוכית בכל הרמות. ישנם רגעים שבהם נדרש מאתנו להיות יצירתיים ולהבין שכדי לקדם את החינוך ולהתגבר על בעיות יש לתת קול לא רק למורים אלא גם לתלמידים. צריך לאפשר למורים לבלות יותר זמן עם התלמידים כדי להבין אותם ולהכיר את תרבותם. בעיות המשמעת והאלימות בבית הספר לא ייעלמו כאשר הן קשורות לתנאי מחיה קשים של התלמידים; הן לא ייעלמו כאשר תכנית הלימודים מפעילה עליהם אלימות סימבולית ומשמידה את תרבותם; הן לא ייעלמו כאשר התלמידים חווים את בית הספר כמוסד שאינו רוחש להם כבוד כבני אדם.
• • •
מה עוד יש לעשות כדי להשאיר מורים טובים, מעורבים וביקורתיים במערכת החינוך?
על חלק משאלה זו כבר עניתי: מתן כבוד, כולל שכר מכבד, למורים; מתן קול; וגם הפסקת המתקפות עליהם. בימים אלה התקשורת בארצות הברית ששה לכל הזדמנות לשתף פעולה עם המתקפה על מורים. לפני ארבע שנים בטיימס סקוור בניו יורק – שבארצות הברית רואים בו ובוול סטריט את מרכז העולם – התנוסס שלט ענק במימון קבוצות מהימין הכלכלי: "פְּרס: הצביעו למורים הגרועים ביותר באמריקה (שאי אפשר לפטרם)" [המודעה כוונה נגד איגודי המורים והציעה פרס כספי לכאורה של עשרת אלפים דולר למורים שייבחרו כמורים הגרועים ביותר ויסכימו לפרוש מרצונם]. השלט הזה פורסם ושודר בכל רחבי ארצות הברית כחלק מקמפיין רחב. אמריקה תוקפת את מוריה, כי החינוך נתפס כחלק מהתעשייה הכלכלית, כחלק מהמשבר. הימין הכלכלי תוקף את איגודי המורים, את הקול הקולקטיבי של המורים, ו"מייצא" לחינוך את המשבר הכלכלי והאידאולוגי שיצר. "שחיקה" היא מונח פסיכולוגיסטי; מורים אינם "נשחקים"; הם נדחפים החוצה בשל המתקפות הפרועות עליהם. כפי שאין תלמידים נושרים אלא תלמידים מונשרים, כך ישנם מורים מונשרים. לכן אנחנו צריכים לשאול כיצד אנחנו תומכים במורים. וכשאני אומר "אנחנו", זה לא רק קבוצות פרוגרסיביות, מורים ומורות ביקורתיים או איגודי מורים. הימין הכלכלי השולט במדיה חייב לגלות אחריות ולהפסיק את ההתקפה על מורים. כאשר השיח התקשורתי כלפי המורים הוא "הם עצלנים, הם עובדי מדינה, צריך ליצור תחרות ביניהם, צריכים לסגור מכללות למורים, צריך להביא סטודנטים חכמים מאוניברסיטאות שיוכלו להפוך את בתי הספר לתחרותיים ואת בוגריהם ל"כלכליים"... אפשר לדעת בוודאות שמורים "יישחקו" מהר וינטשו את בתי הספר.
על כולנו מוטלת אחריות לתמוך במורים. כשמורים בוויסקונסין איבדו את זכויותיהם להתאגד עקב החקיקה החדשה שקידם המושל החדש שלנו, סקוט ווקר הרפובליקני, המורים יצאו להפגין. הסטודנטים שלי ואני צעדנו אתם במינוס עשר מעלות. לא מספיק לתמוך עקרונית; צריך לתמוך גופנית. להיות אינטלקטואל ציבורי פירושו בין השאר לגלות מעורבות במצב המורים ולתמוך בהם.
אבל המורים צריכים לזכור שאם הם רוצים לקבל תמיכה ציבורית, עליהם לתת תמיכה לקבוצות מוחלשות אחרות. באותה הפגנה של 250 אלף אנשים צעדו מורים לצד פועלים ופועלות, כבאים, אחים ואחיות, עובדים סוציאליים ומהגרים. שבוע לאחר מכן הייתה הפגנה אחרת שבאה לתמוך במהגרים על רגע חקיקה חדשה שפגעה בהם. צעדו שם 3,000 אנשים; המורים לא היו אִתם.
• • •
בימים שבהם שהה מייקל אפל בארץ התחוללה במדינתו וויסקונסין מערכת בחירות שעיני ארצות הברית כולה נישאו אליה. על המושל הרפובליקני השמרני סקוט ווקר נכפו בחירות חוזרות. האיגודים המקצועיים תמכו במועמד הדמוקרטי; בעלי ההון תמכו בווקר. הסעיף העיקרי בקמפיין של ווקר היה מלחמה בסמכותם של האיגודים המקצועיים, ביניהם איגודי המורים, לנהל משא ומתן קיבוצי בשם המגזר הציבורי. וויסקונסין נחשבת למבצר של העבודה המאורגנת בארצות הברית. ווקר ניצח. לאפל צפוי קמפיין חינוכי־חברתי בתנאים קשים במיוחד. ?
המאמר מציג נקודות חשובות רבות ומבקר באופן חד את מדיניות החינוך, המטילה על המורים את האחריות למשברים ולקשיים ובפרט על אלה מקרב בני המיעוטים, כמו השכר הנמוך שהם מקבלים. ד"ר אפל מתייחס גם לשאלת דמותו של המורה האידיאלי, וטוען כי מורה אידיאלי הוא אדם בעל מודעות ביקורתית ומחויבות מוסרית ובנקודה זו אני מסכימה איתו לחלוטין. לא מדובר במורה שאינו רואה את התלמיד, ואף מעז לומר "את המשכורת שלי אקבל גם אם לא תרצה ללמוד". בעיניי, חינוך הוא ערך חיוני ומשמעותי, שעלינו לשמור על קדושתו ולהעניק חשיבות רבה יותר למורים שבאמת אכפת להם, ושיש להם מחויבות נשים וגברים כאחד.
אני לגמרי מסכימה עם הדברים. חינוך זה הכל- הבסיס לכל שינוי חברתי אמיתי. כל כך מתסכל לראות שמורים, שהם האנשים שיכולים לשנות חיים, לא מקבלים את ההערכה שמגיעה להם – לא בכסף, לא במעמד.
אני נכנסתי לחינוך כי אני באמת מאמינה שאפשר לעשות שינוי, גם אם זה רק באנשים שאני פוגשת בדרך. כל יוזמה לשיפור תנאי ההוראה בעיניי היא קריטית – זה לא רק למען המורים, זה למען כולנו.
אני מסכימה עם טענתו של פרופ׳ אפל שמורים טובים הם אלה שיש להם מודעות חברתית. לדעתי, חשוב שמורים יבינו את הצרכים של התלמידים ואת המציאות החברתית שבה הם חיים. לא מספיק שיהיו ״חכמים״ או בעלי תארים מרשימים- המורים צריכים להיות אנשים שאכפת להם מהתלמידים ומהחברה, ושיש להם הרצון לחנך לחשיבה ביקורתית.
אני מסכימה עם הדברים הנאמרים במאמר ועם הדעות השונות. בהחלט ואף צריך להמשיך לשאוף למערכת חינוך שיוויונית ששואפת לצמצום פערים. דוגמא אישית ושיוויון ערך האדם הם בבסיס האמונה שלי ובתור מורות לעתיד, עלינו לשים דגש על זה.
דעתי:
אני מסכימה שיש להכיר וללמוד להבין סוגים שונים של אוכלוסיות על מנת לדעת לכבד ולתת לכולם מקום.
תומכת בהכשרה במסלולים ייחודיים ולא בהכרח על בסיס ציונים גבוהים. מורה צריך להיות אדם שנותן למעודד להתפתחות מחשבתית ונותן משקל לערכים. אדם שרואה את כולם, שמנסה להבין אותם.
צריך לתגמל יותר מורים בשכר וגם בתנאים.
תוכנית "חותם" אני חושבת שצריכים לבחון כישורים נוספים מלבד ציונים על מנת לקדם ולטפיח מורים עתידיים. יש מורים נפלאים שמתפספסים על בירוקרטיה של ציונים או מסגרות מסוימות.
אני אישית הייתי מפספסת את העולם האקדמי אם לא הייתי כל כך עקשנית ויודעת מה חשוב לי להשיג.
חינוך להוראה, מורה חייב להיות מסוגל לחשוב באופן בקורתי.
חשוב לשלב את המורים בתוכנית הלימודית וגם להקשיב לדעות המורים ולהבין את צורך התלמידים ולדעת למצוא את הדרך הנכונה להעניק את זה יחד עם התוכנית הלימודית.
אני מסכימה שיש לתת קול גם לתלמידים.
אני מסכים עם האמירה שמורים צריכים להיות בעלי תודעה חברתית. אבל, לא פחות חשוב היכולות שלהם בתחומים אחרים של החיים.
מורים הם מגדלי דור העתיד ולכל מורה צריך להיות הטופ שיש לחברה האנושית להציע.
אדם אינטליגנטי ששומר על כושר גופני וחיים בריאים. עליו לשמש דוגמא לתלמידים, אם ההכשרה להוראה תמשיך כמו שהיא נראית כרגע, איכות המורים בארץ תמשיך להיות בירידה.
צריך אנשים אטים וחכמים, אי אפשר לוותר על אחד מהשניים.
המאמר ממש מעניין ונוגע בול בנקודות הרגישות של המורים והסטודנטים שמתמודדים איתם ביום יום. אני מסכימה שצריך מורים טובים שיש להם ביקורת עצמית ומחויבות חברתית הרי אנו בני אדם ולכל אחד יש מקום להתבטא וכן ללמוד דרך כך גישות שונות ומגוונות, אך אי אפשר להתעלם מהבעיה האמיתית שזהו התגמול הכספי. מורה הוא מרכיב חשוב בהבניית ההרכב החברתי המוסרי ובלי מענה נכון לצרכיו לא נוכל להגיע למיצוי הפוטנציאל של החברה וערכיו של התלמיד.
הדברים של פרופסור מייקל אפל נגעו בי. אני מסכימה איתו מאוד שהמורה הוא לא רק מי שמעביר חומר – אלא דמות משמעותית שיכולה להשפיע חברתית, לפתח חשיבה ביקורתית ולעזור לתלמידים להבין את המקום שלהם בעולם.
הביקורת שלו על תכניות כמו "חותם" מאוד חשובה בעיניי – אי אפשר להפוך מישהו למורה בשישה שבועות. זו מקצוע שדורש הכשרה עמוקה, מחויבות ואכפתיות אמיתית, במיוחד כשמדובר בעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות.
אני גם מזדהה עם התחושה שמורים לא "נשחקים" אלא נדחקים החוצה. אם אנחנו רוצים מערכת חינוך שמקדמת שוויון וצדק – צריך להשקיע במורים, להקשיב להם, ולתת להם תנאים שמכבדים את המקצוע שלהם.
דעתי על המאמר היא שהוא מעלה רעיונות חשובים על חינוך מנקודת מבט ביקורתית, שכן הוא מראה שבית הספר אינו רק מקום ללמידה, אלא עשוי להיות כלי לשחזור הבדלים חברתיים. אהבתי את ההצעה של מייקל אפל, שקוראת למודעות עמוקה יותר לתפקיד החינוך בחברה, ואני מסכים איתו שלמורים יש תפקיד מרכזי בהבאת שינוי והשגת צדק חינוכי מתוך המערכת עצמה.
דעתי היא שאנשי החינוך, מורות ומורים צריכים לקבל שכר גבוה בהרבה ממה שנותנים היום במשרד החינוך בישראל. שכר שיהווה להם בסיס כלכלי חזק ולתוכו ניתן לתת בונוסים למורים שמשקיעים יותר. בנושא של מעורבות חברתית, המורה צריך קודם ללמד את החומר המבוקש בנושא ולהוסיף מספר שיעורים שעוסקים בנושאים חברתיים וכלכליים בחברה הישראלית.
המאמר מציע מבט ביקורתי וחשוב על אתגרי ההוראה, אך גם מציע לנו לראות בהוראה לא רק מקצוע, אלא שליחות. הוא מציין את הקשיים הרבים – כלכליים וחברתיים – של המורים, אך גם מבקש שנבין את הערך העמוק של העשייה החינוכית, במיוחד במוסדות חינוך ששירותים בהם אוכלוסיות מיעוט. למרות שמדובר במקצוע מאתגר, המאמר מציע לנו לזכור את החשיבות הרבה של מורה במערכת החינוך – לא רק כמחנך, אלא כמי שמבצע שינוי אמיתי ומשפיע על עתיד הדור הבא.
לכן, זהו מאמר שמעודד את הקוראים לקחת על עצמם את ההקרבה הזאת ולהיות חלק מהותי ממערך החינוך, שבו כל מורה יכול להפוך את האתגר להזדמנות, ולשנות את עולמם של התלמידים תוך כדי יצירת חברה צודקת יותר. הדרך לא פשוטה, אך השפעתה היא עצומה.
המאמר מציג רעיון חשוב ומעורר מחשבה: מורים טובים הם לא רק חכמים או מצליחים בלימודים, אלא קודם כול אנשים עם לב, עם תודעה מוסרית וחברתית. הוא מדגיש שחינוך אמיתי מתחיל מהכוונות ומהערכים של האדם שמול הכיתה. אהבתי שהכותב לא מתרשם ממסלולים "עוקפי הוראה" ולא חושב שתואר יוקרתי מבטיח מורה טוב. בעיניי, זה נכון מאוד – מורה טוב הוא מי שאכפת לו מהתלמידים, מהחברה ומהעתיד שלנו. המאמר כתוב בגובה העיניים אבל מעלה שאלות עמוקות על מה באמת חשוב במערכת החינוך.
המאמר מדבר על הצורך להכיר במורכבות של עבודת המורים ולהתייחס אליהם בצורה מעמיקה יותר. הוא מציין שההוראה אינה רק העברת ידע, אלא עבודה רגשית ומנטלית שדורשת השקעה רבה. חשוב לראות את המורים כשותפים פעילים בתהליך החינוכי, ולא רק כמי שמבצעים משימות טכניות. אני מסכימה עם הגישה שצריך להקנות למורים כלים להתמודד עם האתגרים ולא להותיר אותם לבד בתהליך, המערכת החינוכית חייבת לשנות את גישתה ולהתאים את עצמה לצרכים של המורים והחברה כולה, כדי שאנשי חינוך יוכלו להמשיך לבצע את עבודתם בצורה הטובה ביותר.
המאמר מדבר על הצורך להכיר במורכבות של עבודת המורים ולהתייחס אליהם בצורה מעמיקה יותר. הוא מציין שההוראה אינה רק העברת ידע, אלא עבודה רגשית ומנטלית שדורשת השקעה רבה. חשוב לראות את המורים כשותפים פעילים בתהליך החינוכי, ולא רק כמי שמבצעים משימות טכניות. אני חושבת שמסכים עם הגישה שצריך להקנות למורים כלים להתמודד עם האתגרים ולא להותיר אותם לבד בתהליך.
אני מסכימה עם הנאמר במאמר. "בעיניי אנשים מתאימים להוראה הם אנשים בעלי תודעה חברתית, אנשים אתיים." אני חושבת שלא כולם מתאימים להיות אנשי חינוך, מובילים חברתיים ומובילי שינוי. אני חושבת שאנשי הוראה צריכים בהכרח להיות אנשים שאכפת להם ורוצים לעשות משהו משמעותי, ולעזור לעצב את הדור הבא. אני חושבת שנדרש לבצע התאמה בין אוכלוסיית התלמידים בבית הספר לאוכלוסיית המורים שמלמדים אותם הן במגזר, דת, לאום, מגדר ועוד. כמו כן, אני חושבת שאם מורים יקבלו תנאים טובים יותר, הם יתרמו מעצמם יותר, אנשים נוספים ירצו להגיע למקצוע הזה, הם ירגישו מוערכים יותר.
המאמר מעלה נקודה חשובה על הצורך במורים בעלי תודעה חברתית ואחריות אתית, ולא רק בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות. מייקל אפל מדגיש שהוראה היא לא רק העברת ידע, אלא גם פעולה חברתית שמשפיעה על עיצוב החברה. אני מסכימה עם הגישה שחשוב למשוך אנשים עם מחויבות חברתית אמיתית להוראה, ולא לראות בה רק קרש קפיצה לקריירה אחרת. בנוסף, הוא צודק בכך שיש לתת למורים יותר קול והשפעה בתוך המערכת, כדי שיוכלו לפעול מתוך תחושת משמעות ולא מתוך לחץ חיצוני.
בתור אשת חינוך, מאוד הזדהיתי עם דברי המאמר. הוא עורר בי מחשבה על האחריות הגדולה שיש למורים בחברה – לא רק בהקניית ידע, אלא גם בעיצוב הערכים והזהות של הדור הבא. אני מאמינה שמורה טוב הוא כזה שמשלב בתוכנית הלימודים השנתית שיעורים בנושאי ערכים ותרבויות שונות. הרעיון שמורה טוב הוא מורה בעל תודעה חברתית מאוד מתחבר לי, במיוחד לאור האתגרים החברתיים והפערים הקיימים במערכת החינוך. מורה שמודע למורכבויות החברתיות של תלמידיו יכול לפעול מתוך רגישות, חמלה וצדק – וזה בעיניי הבסיס לחינוך משמעותי.
לפי דעתי שאני מסכימה מאד עם המאמר הזה, מאוד קשה להאמין שעדיין יש אנשים שלא רואים שהכוח מתחיל בחינוך!
החינוך הינו הדבר שיכול באמת לשנות את החברה, הכוח הוא במערכת החינוך ובמורים שהם לצד התלמידים בתחילת חייהם ובבסיס של כל החיים.
מערכת החינוך גם כן צריכה לשנות את השכר, צריך לעלות את זה וצריכה להתאים את עצמה לפי התלמידים והמורים.
המאמר מדגיש עד כמה מורים הם לא רק מעבירי ידע, אלא גם סוכני שינוי חברתי – ואני מאוד מתחברת לזה, במיוחד כסטודנטית לחינוך. חשוב שהוראה לא תהיה נייטרלית, אלא תעסוק גם בערכים, בצדק חברתי וביצירת שינוי.
אני מסכימה עם הטענה שמורים זקוקים ליותר חיזוק מהמדינה. כמו שנאמר בתגובות, מורים שמגיעים מרקע דומה לזה של התלמידים יכולים ליצור קשרים משמעותיים יותר, ויש לכך ערך חינוכי עמוק.
יחד עם זאת– מורה טוב צריך גם ידע וכלים מעשיים. אני מאמינה בשילוב של מחויבות חברתית עם מקצועיות, ושהתפקיד שלנו הוא לנסות לשנות מבפנים – גם את המערכת וגם את החברה.
אני מסכימה עם הגישה של המאמר ורואה בה גישה נכונה אשר מדגישה את החשיבות של מורים בעלי מחויבות חברתית וחשיבה ביקורתית, ואני מאמינה שזה הכרחי במערכת החינוך. ונוסף אני מאמינה שמורים צריכים לקבל הערכה ,חיזוק ושכר הולם מטעם המדינה ומשרד החינוך ובכך גם יותר אנשים ירצו להיות מורים ובעלי מוטיבציה להצליח במקצוע.
אני מאוד מסכימה עם המאמר, יש כוח גדול לחינוך ולכן מערכת החינוך חייבת להשתנות לפי הצרכים של המורים והתלמידים. אם זה בשכר הוגן או בתגמולים טובים למורים, אם זה בכיתות קטנות שיעזרו גם לתלמידים וגם למורים. יחס אישי גדול יותר והנגשה טובה יותר של החומר הנלמד. המערכת הגדולה צריכה לשים דגש על הצרכים האלו ולא על כמה זמן כל מורה ילמד באוניברסיטה כי זה לא מקדם את מה שקורה בפועל. הדגש באמת צריך להיות על מה שקורה בכיתה, חינוך אמיתי שיצאו אנשים טובים יותר, ודיאלוג עם התלמידים.
. אני מסכים מאוד עם האמירה שמורים מתאימים הם בראש ובראשונה אנשים בעלי תודעה חברתית ואחריות אתית. עם זאת, בעיניי, המחויבות החברתית של המורים לא צריכה לבוא על חשבון הכישורים האקדמיים והידע המקצועי. מורה טוב הוא קודם כל אדם שרוצה להפוך את חוויית הלימודים, שהיא לעיתים מאתגרת מאוד עבור התלמידים, למקום נעים ומזמין יותר. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו חיים בעולם קפיטליסטי ומעשי, ולכן אחת ממטרות החינוך המרכזיות היא להבטיח לתלמידים עתיד שבו הם לא יהיו רעבים – וזו מטרה הדורשת גם הישגים וידע ברמה גבוהה, ולא רק אמפתיה וערכים.
בנוסף, אני בהחלט רואה בתוכניות הכשרה מקוצרות כמו "חותם" פתרון רלוונטי למציאות בישראל, בעיקר לנוכח המחסור במורים. לתפיסתי, לא תמיד הכרחי ללמוד שלוש או ארבע שנים כדי להיות מורה מוצלח, ואני אישית מעדיף ללמוד "תוך כדי תנועה" – כלומר, להיזרק למים וללמוד לשחות.
בנוגע לשאלת השפעתם של המורים על תוכנית הלימודים והנעשה בבתי הספר, הרעיון בהחלט יפה ומושך, אך לדעתי קשה מאוד ליישום בפועל. אני חושש שבמציאות של מערכת החינוך בישראל, הדבר עלול להביא בעיקר לבלבול, לחוסר סדר ולקקופוניה, ופחות לתוצאות חיוביות. בסופו של דבר, חשוב למצוא את האיזון בין נתינת קול למורים לבין הצורך במערכת מסודרת וברורה.
מאוד מסכימה עם הכותבת ואני עדיין לא מבינה איך יש אנשים בעולם שלא מבינים שהכוח הכי גדול נמצא בחינוך. שהחינוך יכול לשנות סדרי עולם אם רק היינו משתמשים בו נכון.
מאוד חבל לי שהמצב הזה קורה גם באמריקה דומה לישראל. שהשכר של המורים זעום והכוח שיש להם בידיים אפסי. אני הגעתי לחינוך כי אני מאמינה שאצליח לעשות שינוי בחלקה הקטנה שאליה אגיע ומי יודע אולי אגיע לחלקה גדולה יותר.
כל פעולה וכל מחאה שיש בעד שינוי התנאים שיש למורים כיום אני בעדה.
בעיניי, אני מסכימה עם הדברים שכתובים במאמר. אני חושבת שלחינוך יש כוח לשנות את החברה, ולכן מורים צריכים להיות אנשים שמחויבים לתלמידים, לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינה חברתית ואישית. אם אנחנו רוצים שהמורים והמורות יהיו טובים, חשוב לשפר את התנאים שלהם, לתת להם יותר אוטונומיה וליצור מערכת חינוך שתומכת בשוויון ובצדק.
הדוגמא האישית היא דרך המורים והמורות וראוי להעניק להם את הזכויות המגיעות להם ואף יותר.
אני מסכימה עם הטענה שמורים צריכים לקבל חיזוק משמעותי יותר מצד המדינה ובאותה הנשימה גם לאפשר להם ללמד חשיבה ביקורתית ולא רק חומר לימודי. בנוסף, יש חשיבות גדולה לגייס מורים שמגיעים מרקע דומה לזה של התלמידים (אותה אוכלוסייה או מצב כלכלי דומה) וזה דבר שאמנם פחות מורגש בישראל מאשר בארה"ב, אבל עדיין זו נק חשובה
המאמר מציג נקודות חשובות רבות ומבקר באופן חד את מדיניות החינוך, המטילה על המורים את האחריות למשברים ולקשיים ובפרט על אלה מקרב בני המיעוטים, כמו השכר הנמוך שהם מקבלים. ד"ר אפל מתייחס גם לשאלת דמותו של המורה האידיאלי, וטוען כי מורה אידיאלי הוא אדם בעל מודעות ביקורתית ומחויבות מוסרית ובנקודה זו אני מסכימה איתו לחלוטין. לא מדובר במורה שאינו רואה את התלמיד, ואף מעז לומר "את המשכורת שלי אקבל גם אם לא תרצה ללמוד". בעיניי, חינוך הוא ערך חיוני ומשמעותי, שעלינו לשמור על קדושתו ולהעניק חשיבות רבה יותר למורים שבאמת אכפת להם, ושיש להם מחויבות נשים וגברים כאחד.
אני לגמרי מסכימה עם הדברים. חינוך זה הכל- הבסיס לכל שינוי חברתי אמיתי. כל כך מתסכל לראות שמורים, שהם האנשים שיכולים לשנות חיים, לא מקבלים את ההערכה שמגיעה להם – לא בכסף, לא במעמד.
אני נכנסתי לחינוך כי אני באמת מאמינה שאפשר לעשות שינוי, גם אם זה רק באנשים שאני פוגשת בדרך. כל יוזמה לשיפור תנאי ההוראה בעיניי היא קריטית – זה לא רק למען המורים, זה למען כולנו.
אני מסכימה עם טענתו של פרופ׳ אפל שמורים טובים הם אלה שיש להם מודעות חברתית. לדעתי, חשוב שמורים יבינו את הצרכים של התלמידים ואת המציאות החברתית שבה הם חיים. לא מספיק שיהיו ״חכמים״ או בעלי תארים מרשימים- המורים צריכים להיות אנשים שאכפת להם מהתלמידים ומהחברה, ושיש להם הרצון לחנך לחשיבה ביקורתית.
אני מסכימה עם הדברים הנאמרים במאמר ועם הדעות השונות. בהחלט ואף צריך להמשיך לשאוף למערכת חינוך שיוויונית ששואפת לצמצום פערים. דוגמא אישית ושיוויון ערך האדם הם בבסיס האמונה שלי ובתור מורות לעתיד, עלינו לשים דגש על זה.
דעתי:
אני מסכימה שיש להכיר וללמוד להבין סוגים שונים של אוכלוסיות על מנת לדעת לכבד ולתת לכולם מקום.
תומכת בהכשרה במסלולים ייחודיים ולא בהכרח על בסיס ציונים גבוהים. מורה צריך להיות אדם שנותן למעודד להתפתחות מחשבתית ונותן משקל לערכים. אדם שרואה את כולם, שמנסה להבין אותם.
צריך לתגמל יותר מורים בשכר וגם בתנאים.
תוכנית "חותם" אני חושבת שצריכים לבחון כישורים נוספים מלבד ציונים על מנת לקדם ולטפיח מורים עתידיים. יש מורים נפלאים שמתפספסים על בירוקרטיה של ציונים או מסגרות מסוימות.
אני אישית הייתי מפספסת את העולם האקדמי אם לא הייתי כל כך עקשנית ויודעת מה חשוב לי להשיג.
חינוך להוראה, מורה חייב להיות מסוגל לחשוב באופן בקורתי.
חשוב לשלב את המורים בתוכנית הלימודית וגם להקשיב לדעות המורים ולהבין את צורך התלמידים ולדעת למצוא את הדרך הנכונה להעניק את זה יחד עם התוכנית הלימודית.
אני מסכימה שיש לתת קול גם לתלמידים.
אני מסכים עם האמירה שמורים צריכים להיות בעלי תודעה חברתית. אבל, לא פחות חשוב היכולות שלהם בתחומים אחרים של החיים.
מורים הם מגדלי דור העתיד ולכל מורה צריך להיות הטופ שיש לחברה האנושית להציע.
אדם אינטליגנטי ששומר על כושר גופני וחיים בריאים. עליו לשמש דוגמא לתלמידים, אם ההכשרה להוראה תמשיך כמו שהיא נראית כרגע, איכות המורים בארץ תמשיך להיות בירידה.
צריך אנשים אטים וחכמים, אי אפשר לוותר על אחד מהשניים.
המאמר ממש מעניין ונוגע בול בנקודות הרגישות של המורים והסטודנטים שמתמודדים איתם ביום יום. אני מסכימה שצריך מורים טובים שיש להם ביקורת עצמית ומחויבות חברתית הרי אנו בני אדם ולכל אחד יש מקום להתבטא וכן ללמוד דרך כך גישות שונות ומגוונות, אך אי אפשר להתעלם מהבעיה האמיתית שזהו התגמול הכספי. מורה הוא מרכיב חשוב בהבניית ההרכב החברתי המוסרי ובלי מענה נכון לצרכיו לא נוכל להגיע למיצוי הפוטנציאל של החברה וערכיו של התלמיד.
הדברים של פרופסור מייקל אפל נגעו בי. אני מסכימה איתו מאוד שהמורה הוא לא רק מי שמעביר חומר – אלא דמות משמעותית שיכולה להשפיע חברתית, לפתח חשיבה ביקורתית ולעזור לתלמידים להבין את המקום שלהם בעולם.
הביקורת שלו על תכניות כמו "חותם" מאוד חשובה בעיניי – אי אפשר להפוך מישהו למורה בשישה שבועות. זו מקצוע שדורש הכשרה עמוקה, מחויבות ואכפתיות אמיתית, במיוחד כשמדובר בעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות.
אני גם מזדהה עם התחושה שמורים לא "נשחקים" אלא נדחקים החוצה. אם אנחנו רוצים מערכת חינוך שמקדמת שוויון וצדק – צריך להשקיע במורים, להקשיב להם, ולתת להם תנאים שמכבדים את המקצוע שלהם.
דעתי על המאמר היא שהוא מעלה רעיונות חשובים על חינוך מנקודת מבט ביקורתית, שכן הוא מראה שבית הספר אינו רק מקום ללמידה, אלא עשוי להיות כלי לשחזור הבדלים חברתיים. אהבתי את ההצעה של מייקל אפל, שקוראת למודעות עמוקה יותר לתפקיד החינוך בחברה, ואני מסכים איתו שלמורים יש תפקיד מרכזי בהבאת שינוי והשגת צדק חינוכי מתוך המערכת עצמה.
דעתי היא שאנשי החינוך, מורות ומורים צריכים לקבל שכר גבוה בהרבה ממה שנותנים היום במשרד החינוך בישראל. שכר שיהווה להם בסיס כלכלי חזק ולתוכו ניתן לתת בונוסים למורים שמשקיעים יותר. בנושא של מעורבות חברתית, המורה צריך קודם ללמד את החומר המבוקש בנושא ולהוסיף מספר שיעורים שעוסקים בנושאים חברתיים וכלכליים בחברה הישראלית.
המאמר מציע מבט ביקורתי וחשוב על אתגרי ההוראה, אך גם מציע לנו לראות בהוראה לא רק מקצוע, אלא שליחות. הוא מציין את הקשיים הרבים – כלכליים וחברתיים – של המורים, אך גם מבקש שנבין את הערך העמוק של העשייה החינוכית, במיוחד במוסדות חינוך ששירותים בהם אוכלוסיות מיעוט. למרות שמדובר במקצוע מאתגר, המאמר מציע לנו לזכור את החשיבות הרבה של מורה במערכת החינוך – לא רק כמחנך, אלא כמי שמבצע שינוי אמיתי ומשפיע על עתיד הדור הבא.
לכן, זהו מאמר שמעודד את הקוראים לקחת על עצמם את ההקרבה הזאת ולהיות חלק מהותי ממערך החינוך, שבו כל מורה יכול להפוך את האתגר להזדמנות, ולשנות את עולמם של התלמידים תוך כדי יצירת חברה צודקת יותר. הדרך לא פשוטה, אך השפעתה היא עצומה.
המאמר מציג רעיון חשוב ומעורר מחשבה: מורים טובים הם לא רק חכמים או מצליחים בלימודים, אלא קודם כול אנשים עם לב, עם תודעה מוסרית וחברתית. הוא מדגיש שחינוך אמיתי מתחיל מהכוונות ומהערכים של האדם שמול הכיתה. אהבתי שהכותב לא מתרשם ממסלולים "עוקפי הוראה" ולא חושב שתואר יוקרתי מבטיח מורה טוב. בעיניי, זה נכון מאוד – מורה טוב הוא מי שאכפת לו מהתלמידים, מהחברה ומהעתיד שלנו. המאמר כתוב בגובה העיניים אבל מעלה שאלות עמוקות על מה באמת חשוב במערכת החינוך.
המאמר מדבר על הצורך להכיר במורכבות של עבודת המורים ולהתייחס אליהם בצורה מעמיקה יותר. הוא מציין שההוראה אינה רק העברת ידע, אלא עבודה רגשית ומנטלית שדורשת השקעה רבה. חשוב לראות את המורים כשותפים פעילים בתהליך החינוכי, ולא רק כמי שמבצעים משימות טכניות. אני מסכימה עם הגישה שצריך להקנות למורים כלים להתמודד עם האתגרים ולא להותיר אותם לבד בתהליך, המערכת החינוכית חייבת לשנות את גישתה ולהתאים את עצמה לצרכים של המורים והחברה כולה, כדי שאנשי חינוך יוכלו להמשיך לבצע את עבודתם בצורה הטובה ביותר.
המאמר מדבר על הצורך להכיר במורכבות של עבודת המורים ולהתייחס אליהם בצורה מעמיקה יותר. הוא מציין שההוראה אינה רק העברת ידע, אלא עבודה רגשית ומנטלית שדורשת השקעה רבה. חשוב לראות את המורים כשותפים פעילים בתהליך החינוכי, ולא רק כמי שמבצעים משימות טכניות. אני חושבת שמסכים עם הגישה שצריך להקנות למורים כלים להתמודד עם האתגרים ולא להותיר אותם לבד בתהליך.
אני מסכימה עם הנאמר במאמר. "בעיניי אנשים מתאימים להוראה הם אנשים בעלי תודעה חברתית, אנשים אתיים." אני חושבת שלא כולם מתאימים להיות אנשי חינוך, מובילים חברתיים ומובילי שינוי. אני חושבת שאנשי הוראה צריכים בהכרח להיות אנשים שאכפת להם ורוצים לעשות משהו משמעותי, ולעזור לעצב את הדור הבא. אני חושבת שנדרש לבצע התאמה בין אוכלוסיית התלמידים בבית הספר לאוכלוסיית המורים שמלמדים אותם הן במגזר, דת, לאום, מגדר ועוד. כמו כן, אני חושבת שאם מורים יקבלו תנאים טובים יותר, הם יתרמו מעצמם יותר, אנשים נוספים ירצו להגיע למקצוע הזה, הם ירגישו מוערכים יותר.
המאמר מעלה נקודה חשובה על הצורך במורים בעלי תודעה חברתית ואחריות אתית, ולא רק בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות. מייקל אפל מדגיש שהוראה היא לא רק העברת ידע, אלא גם פעולה חברתית שמשפיעה על עיצוב החברה. אני מסכימה עם הגישה שחשוב למשוך אנשים עם מחויבות חברתית אמיתית להוראה, ולא לראות בה רק קרש קפיצה לקריירה אחרת. בנוסף, הוא צודק בכך שיש לתת למורים יותר קול והשפעה בתוך המערכת, כדי שיוכלו לפעול מתוך תחושת משמעות ולא מתוך לחץ חיצוני.
בתור אשת חינוך, מאוד הזדהיתי עם דברי המאמר. הוא עורר בי מחשבה על האחריות הגדולה שיש למורים בחברה – לא רק בהקניית ידע, אלא גם בעיצוב הערכים והזהות של הדור הבא. אני מאמינה שמורה טוב הוא כזה שמשלב בתוכנית הלימודים השנתית שיעורים בנושאי ערכים ותרבויות שונות. הרעיון שמורה טוב הוא מורה בעל תודעה חברתית מאוד מתחבר לי, במיוחד לאור האתגרים החברתיים והפערים הקיימים במערכת החינוך. מורה שמודע למורכבויות החברתיות של תלמידיו יכול לפעול מתוך רגישות, חמלה וצדק – וזה בעיניי הבסיס לחינוך משמעותי.
לפי דעתי שאני מסכימה מאד עם המאמר הזה, מאוד קשה להאמין שעדיין יש אנשים שלא רואים שהכוח מתחיל בחינוך!
החינוך הינו הדבר שיכול באמת לשנות את החברה, הכוח הוא במערכת החינוך ובמורים שהם לצד התלמידים בתחילת חייהם ובבסיס של כל החיים.
מערכת החינוך גם כן צריכה לשנות את השכר, צריך לעלות את זה וצריכה להתאים את עצמה לפי התלמידים והמורים.
המאמר מדגיש עד כמה מורים הם לא רק מעבירי ידע, אלא גם סוכני שינוי חברתי – ואני מאוד מתחברת לזה, במיוחד כסטודנטית לחינוך. חשוב שהוראה לא תהיה נייטרלית, אלא תעסוק גם בערכים, בצדק חברתי וביצירת שינוי.
אני מסכימה עם הטענה שמורים זקוקים ליותר חיזוק מהמדינה. כמו שנאמר בתגובות, מורים שמגיעים מרקע דומה לזה של התלמידים יכולים ליצור קשרים משמעותיים יותר, ויש לכך ערך חינוכי עמוק.
יחד עם זאת– מורה טוב צריך גם ידע וכלים מעשיים. אני מאמינה בשילוב של מחויבות חברתית עם מקצועיות, ושהתפקיד שלנו הוא לנסות לשנות מבפנים – גם את המערכת וגם את החברה.
אני מסכימה עם הגישה של המאמר ורואה בה גישה נכונה אשר מדגישה את החשיבות של מורים בעלי מחויבות חברתית וחשיבה ביקורתית, ואני מאמינה שזה הכרחי במערכת החינוך. ונוסף אני מאמינה שמורים צריכים לקבל הערכה ,חיזוק ושכר הולם מטעם המדינה ומשרד החינוך ובכך גם יותר אנשים ירצו להיות מורים ובעלי מוטיבציה להצליח במקצוע.
אני מאוד מסכימה עם המאמר, יש כוח גדול לחינוך ולכן מערכת החינוך חייבת להשתנות לפי הצרכים של המורים והתלמידים. אם זה בשכר הוגן או בתגמולים טובים למורים, אם זה בכיתות קטנות שיעזרו גם לתלמידים וגם למורים. יחס אישי גדול יותר והנגשה טובה יותר של החומר הנלמד. המערכת הגדולה צריכה לשים דגש על הצרכים האלו ולא על כמה זמן כל מורה ילמד באוניברסיטה כי זה לא מקדם את מה שקורה בפועל. הדגש באמת צריך להיות על מה שקורה בכיתה, חינוך אמיתי שיצאו אנשים טובים יותר, ודיאלוג עם התלמידים.
. אני מסכים מאוד עם האמירה שמורים מתאימים הם בראש ובראשונה אנשים בעלי תודעה חברתית ואחריות אתית. עם זאת, בעיניי, המחויבות החברתית של המורים לא צריכה לבוא על חשבון הכישורים האקדמיים והידע המקצועי. מורה טוב הוא קודם כל אדם שרוצה להפוך את חוויית הלימודים, שהיא לעיתים מאתגרת מאוד עבור התלמידים, למקום נעים ומזמין יותר. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו חיים בעולם קפיטליסטי ומעשי, ולכן אחת ממטרות החינוך המרכזיות היא להבטיח לתלמידים עתיד שבו הם לא יהיו רעבים – וזו מטרה הדורשת גם הישגים וידע ברמה גבוהה, ולא רק אמפתיה וערכים.
בנוסף, אני בהחלט רואה בתוכניות הכשרה מקוצרות כמו "חותם" פתרון רלוונטי למציאות בישראל, בעיקר לנוכח המחסור במורים. לתפיסתי, לא תמיד הכרחי ללמוד שלוש או ארבע שנים כדי להיות מורה מוצלח, ואני אישית מעדיף ללמוד "תוך כדי תנועה" – כלומר, להיזרק למים וללמוד לשחות.
בנוגע לשאלת השפעתם של המורים על תוכנית הלימודים והנעשה בבתי הספר, הרעיון בהחלט יפה ומושך, אך לדעתי קשה מאוד ליישום בפועל. אני חושש שבמציאות של מערכת החינוך בישראל, הדבר עלול להביא בעיקר לבלבול, לחוסר סדר ולקקופוניה, ופחות לתוצאות חיוביות. בסופו של דבר, חשוב למצוא את האיזון בין נתינת קול למורים לבין הצורך במערכת מסודרת וברורה.
מאוד מסכימה עם הכותבת ואני עדיין לא מבינה איך יש אנשים בעולם שלא מבינים שהכוח הכי גדול נמצא בחינוך. שהחינוך יכול לשנות סדרי עולם אם רק היינו משתמשים בו נכון.
מאוד חבל לי שהמצב הזה קורה גם באמריקה דומה לישראל. שהשכר של המורים זעום והכוח שיש להם בידיים אפסי. אני הגעתי לחינוך כי אני מאמינה שאצליח לעשות שינוי בחלקה הקטנה שאליה אגיע ומי יודע אולי אגיע לחלקה גדולה יותר.
כל פעולה וכל מחאה שיש בעד שינוי התנאים שיש למורים כיום אני בעדה.
בעיניי, אני מסכימה עם הדברים שכתובים במאמר. אני חושבת שלחינוך יש כוח לשנות את החברה, ולכן מורים צריכים להיות אנשים שמחויבים לתלמידים, לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינה חברתית ואישית. אם אנחנו רוצים שהמורים והמורות יהיו טובים, חשוב לשפר את התנאים שלהם, לתת להם יותר אוטונומיה וליצור מערכת חינוך שתומכת בשוויון ובצדק.
הדוגמא האישית היא דרך המורים והמורות וראוי להעניק להם את הזכויות המגיעות להם ואף יותר.
אני מסכימה עם הטענה שמורים צריכים לקבל חיזוק משמעותי יותר מצד המדינה ובאותה הנשימה גם לאפשר להם ללמד חשיבה ביקורתית ולא רק חומר לימודי. בנוסף, יש חשיבות גדולה לגייס מורים שמגיעים מרקע דומה לזה של התלמידים (אותה אוכלוסייה או מצב כלכלי דומה) וזה דבר שאמנם פחות מורגש בישראל מאשר בארה"ב, אבל עדיין זו נק חשובה