תמונות מחיי בית הספר

עידן ירון , "תמונות מחיי בית הספר" , הד החינוך, כרך פ"ז , גיליון מס' 07, אוגוסט 2013 ,עמודים 46-104

שלוש שנים יושב הסוציולוג ד"ר עידן ירון בבית ספר במרכז הארץ ומתבונן בתלמידים, במורים ובמנהלים . הוא מגלה נוער צמא לאוזן קשבת, מורים שנהפכו למכונות הכתבה, ומסביב אלימות, עדתיות וגזענות. המון גזענות . הצד הנסתר של בית הספר .
ד"ר עידן ירון, סוציולוג שמבלה כבר שלוש שנים בתצפית אנתרופולוגית על שגרת חייו של בית ספר שש-שנתי במרכז הארץ.


מתוך המאמר המלא כפי שהתפרסם בגיליון "הד החינוך" , אוגוסט 2013 , הבאנו כמה קטעים קצרים .

מחששה ומעשֵנָה

בעוד ש"המחששה" צמודה לשער התחתון של בית הספר, ה"מעשנה" צמודה לשער העליון שלו. במחששה מבלים התלמידים והתלמידות העוברים במודע על תקנות בית הספר; במעשנה מבלים מורים מעשנים המקטרים ברשות ובסמכות, אם גם לא בברכת בית הספר. המחששה והמעשנה הן מרחבים אלטרנטיביים.

"והם לא מרביצים לך מכות?" > תלמידה במחששה: "שים לב שכמעט אין פה אשכנזים".

אני: "מה זה אשכנזים?".

תלמידה: "גם אני חצי אשכנזייה, אבל אני מתכוונת לחכמים האלה שהכול מסודר להם בבית, שאין להם בעיות ושהם מרשים לעצמם ללמוד".

המחששה נעתרת לדימויים שונים: המחששה היא מעין "חצר אחורית" של בית הספר, ומסתופפות בה קבוצות דחויות מבחינה חברתית. המחששה היא מעין "חלון אחורי" שדרכו נשקף בית הספר באורח ייחודי; מעין "שמורת טבע" ביצתית שמלבלבים בה סחלבים נדירים שאינם מתגלים בבית הגידול הרגיל. במחששה עולים סוגי "רעלנים" שלא רצוי לכלוא בחללים הסגורים של בית הספר. היא מאפשרת "פליטת קיטור" שהיה עלול להתפרץ במסגרות ממוסדות יותר וסובלניות פחות. המחששה נמצאת "מחוץ לגדר" ובו בזמן "בתוך הגדר": התלמידים השוהים בה נתונים למידה כלשהי של שליטה; הם נמצאים במתחם בית הספר.

אני שואל את התלמידים מה נותנת להם המחששה.

תלמיד: "זה קודם כול מקום מרגיע – גם כשאין סיגריות, אנחנו באים לכאן כדי להירגע מהלחצים של בית הספר".
תלמידה: "אני מוצאת כאן קודם כול אנשים כמוני, רגילים, פשוטים, שכיף לדבר אתם. פתאום זה להתנתק מהמציאות; צוחקים, נהנים, נרגעים".

האווירה במחששה מזמינה, מקבלת, מאפשרת, זורמת, חמה ושוויונית: החריג מתקבל כשווה זכויות, וקולו עשוי להישמע ללא השיפוטיות האופיינית להקשרים רשמיים אחרים של בית הספר. המחששה משמשת לעתים קרובות סוג של סביבה טיפולית שבה תלמידים ותלמידות במשבר זוכים להבנה ולתמיכה מאחרים המזדהים אתם ושותפים לגורלם. מתפתחת כאן מערכת "תן וקח", המחדדת את הרגישות ההדדית ומחזקת את תחושת הערך של כל המשתתפים. צעקה מהדהדת במגרש הספורט של בית הספר: "מי שכח תיק במחששה?".

מורה מתוודה לפניי: "היום אנחנו יוצאים נגד המחששה, אבל גם אנחנו היינו שם בזמננו; באנו לשם בגלל האווירה".

תלמידים "טובים", שאינם שותפים לחוויית המחששה, רואים אותה ואת יושביה בעיניים אחרות לחלוטין: תלמידים פונים אליי בבקשה שאביא דוגמה לממצא מפתיע שגיליתי בבית הספר. לאחר שהות מה, אני מספר להם על חוויות המחששה. "איך אתה יודע?", הם שואלים אותי. אני משיב שאני יושב עם התלמידים ומדבר אתם. "והם לא מרביצים לך מכות?", הם שואלים.

שחרור קיטור ב"מעשֵנָה" > מכתב ברשת מהנהלת בית הספר: "למורים המעשנים שלום רב. לאחר השקעה גדולה ומאמצים רבים – מתחם עישון חדש הוקם במיוחד בעבורכם. אנו נמשיך לשפר ולטפח את המתחם והוא יעמוד לרשותכם ולשימושכם... אנו מודים לכם על הבנתכם לצורכי בית הספר, ומאחלים לכם שהות נעימה במתחם החדש".

אני מבקר במתחם העישון החדש, המעשנה – אחותה הבכירה והנאה של המחששה. המעשנה של המורים ממוקמת במגורון קטן בן חדר אחד שהונח לצד הבניין הראשי ובמקביל אליו והוסתר מאחורי גדר עץ גבוהה שלרגליה עציצי פרחים מטופחים.
מורה נכנס בחיוך רחב: "זאת התחנה טרבלינקה?".

המסדרונות וגרמי המדרגות

גרמי מדרגות משני צדי החלל הפנימי של בניין בית הספר מובילים אל הקומות שמעל ומתחת לקומת הכניסה. הכיתות מאורגנות לפי שכבות. בקצה המסדרון או במרכזו – במיקום אסטרטגי – נמצא חדרה של רכזת השכבה, שעינה פקוחה תמיד. כיתות השכבות הבוגרות מרוכזות בכנפו האחת של הבניין; כיתות השכבות הנמוכות בכנף השנייה.

המסדרונות אינם ערוצי מעבר סתמיים בין החללים השונים בבית הספר; הם מנקזים אליהם פעילויות לא רשמיות חשובות. רכזת הייעוץ: "במסדרונות מתקיימים לפעמים מפגשים מזדמנים בעלי משמעות רבה".

מורה: "יש לי זמן לשיחות עם תלמידים רק 'בין לבין', על חשבון ההפסקות. רוב השיחות, ובכללן היותר משמעותיות, מתקיימות במסדרונות".

במסדרונות מתקיימים גם מפגשים של תלמידים שהוצאו מהכיתה מסיבות שונות, ואולי "סתם" (מדובר לא פעם באותם תלמידים עצמם).

תלמידה: "המורה שונאת אותי; היא הוציאה אותי למסדרון סתם".

תלמיד: "כן, בדיוק אותו דבר אִתי".

חדר המורים

למרות מיקומו בשולי קומת הכניסה, חדר המורים הוא מרכז עולמם של המורים. רכזת הייעוץ: "יש משהו חשוב בישות הזאת שנקראת חדר המורים; זהו לב בית הספר".

חדר המורים הוא אולם גדול ומרווח. לאורך הקירות, בשתי שורות הפונות זו אל זו, כיסאות מתכת מרופדים בצבעי אדום-כתום; ביניהם שולחנות פורמייקה נמוכים. על הקירות פוסטרים אמנותיים של וסילי קנדינסקי וגרהרד ריכטר. בצמוד לשני קירות עמדות עם מסופי מחשב. רכונים אליהם מורים הגולשים באינטרנט באמצעות עכברים באדום לוהט, עוברים על חומרי לימוד שונים או נכנסים לתיבות הדואר האלקטרוני.

במרכז החדר כמה שולחנות עץ כבדים, ומורים מסובים אליהם. לפניהם ספרי לימוד – "נוסח ההצלחה במתמטיקה", "סוציולוגיה: במעגלי החברה", "הלאומיות בישראל ובעמים"; קלסרים, מחברות, דפי עבודה, יומנים; חלקם מעיינים או מעלעלים, נפנים לניהול שיחות מהירות בנושאים מקצועיים תוך כדי לגימה חפוזה מספלי קפה או מבקבוקי משקה קל.

תאי דואר עשויים כשובך יונים מוצבים על הקיר ליד דלת הכניסה. על התאים מדבקות עם שמות המורים; בתוכם – מכתבים רשמיים, דפי עבודה, ספרים, קלסרים, מחברות, קלמרים, כוסות נייר ועוד.

מכונות הצילום בפינות החדר הן מרכז פעילות הומה; פולטות דף ועוד דף. מתקן למים חמים-קרים ומכלי קפה נמס, קפה שחור, תה וסוכר מונחים על שיש מוארך. מעל לכיור, על מדף מתכת מסורג, מונחות עשרות כוסות בצורות שונות. שלוש מורות עוסקות בטקס השריית תיונים – בתנועות הרמה והורדה מתואמות. מורות שולפות ממעמקי התיקים יוגורט עם כפית לשימוש אישי או פרי שופע בריאות. חדר המורים כמקלט לרגע – הפוגה קצובה ומדודה והיערכות לקראת חזרה לחזית הכיתה.

מפלגות ומוקדים > המחנכות, המורות והסייעות לחינוך מיוחד מתקבצות בדרך כלל באחת מפינות חדר המורים, במעגל הפריפריאלי. המנהלת הקודמת של בית הספר מגיעה לביקור חטוף, שמה פעמיה תחילה לחדר המורים ומעירה: "הנה החינוך המיוחד, אני רואה שאתן יושבות באותה פינה כל השנים". סייעת שחה לי: "אנחנו באמת יושבות בפינה. נוצרות פה מפלגות: שם החינוך הרגיל, כאן החינוך המיוחד".

למורים אחדים יש מקום קבוע – מקום של כבוד – בחדר המורים, ומורים אחרים נמנעים מחדירה לתחומם. מקומו של מורה שמעמדו נחלש נתפס על ידי מורים אחרים.

בחדר המורים יש נוכחות מוגברת של דמויות מפתח – בדרך כלל מורות מנוסות ותומכות. אחת עונה על שאלתי: "אני רכזת היסטוריה ואזרחות; מחנכת כיתה; 37 שנים בבית הספר". מורים ומורות חדשים נמשכים אליהן, מבקשים עצה ותמיכה.

מורה צעיר שבא לבקש עצה מסביר: "היא יודעת לעשות אבחנות מדויקות מאוד; היא קונקרטית ומציעה פתרונות מידיים בזמן אמת לבעיות סבוכות. למורה זמן מוגבל ביותר במהלך היום; הוא לא יכול לשבת ולהתדיין; הוא נזקק לתשובות קצרות ותכליתיות, והיא נותנת אותן. מבחינתי, היא המוקד".

מרכז תקשורת > חדר המורים הוא מרכז תקשורת ראשון במעלה להעברת מידע חיוני, לתיאומים ולרכילות. כאן מספרים לא פעם, בהרכנת ראש, "סודות מהחדר" (מכיתות הלימוד, ממשרדי ההנהלה, מחדרי המזכירות). להערכת המנהל, "תופעה זו של 'חבורת סוד מוחלט בהחלט' נחלשה בשנים האחרונות, בגלל שינוי בתרבות הארגונית. הביטוי 'שמעתי ש...' איבד מעוצמתו".
חדר המורים הוא אתר חיוני בשיטוט היומי של סגל הניהול של בית הספר – ערך רב נודע לשיחות המתנהלות בו עם המורים. המורים עצמם מסתערים לעתים על המנהל שהגיח אל הטריטוריה שלהם. המנהל, בכנס מורים: "החלום שלי הוא שכאשר אני נכנס לחדר המורים ידברו אתי סימולטנית רק שלושה מורים".

מצור > על חדר המורים צרים דרך קבע תלמידים רבים המחפשים מורה זה או אחר על חשבון זמן ההפסקה והמנוחה שלהם: "מישהו ראה את י'?". מתברר שזמן השיעור אינו מספיק, ואם אי אפשר לתפוס את המורה במסדרון, אין בררה אלא להטריד את מנוחתו בחדר המורים – שעל דלתו קבוע השלט הרגיל: "הכניסה לתלמידים אסורה".

התלמידים אינם נכנסים בגופם אל חדר המורים, אלא חודרים אותו במבטיהם ובהפצרותיהם הבלתי נלאות. מנוחת הלוחמים של המורים, הנדרשים להפוגה, נפגעת.

עדתיות וגזענות

"כי אקטימל זה סטייל" > תלמיד: "רוב התלמידים המזרחים באים מבתים פחות משכילים, שבהם מקובלות עמדות ימניות קיצוניות; רוב התלמידים האשכנזים באים מבתים יותר משכילים, שבהם מקובלות עמדות שמאליות. התלמידים הימנים לא מבינים בפוליטיקה ולא יכולים להביע דעות מנומקות; התלמידים השמאלנים מתעניינים בפוליטיקה ויכולים להביע דעות מבוססות".

שיחה בין תלמידים בכיתה ט' בחצר בית הספר:

תלמיד: "מבחינה חברתית, קיימות שתי קבוצות שונות: קבוצת ה'אשכנזים' מגלה התנהגות שמחה, פתוחה, מנומסת, מרוסנת ושומרת על עצמה; קבוצת ה'מזרחים' מגלה התנהגות שבורה, שיפוטית, לפעמים בריונית, זורמת, לא מוטרדת מהמחר".

תלמידה: "אני מזרחית ואני שומרת על עצמי, אל תכליל".

תלמיד: "נכון, גם אני מזרחי (מבית מרוקאי-כורדי), אבל אני בכל זאת שייך בעיקר לקבוצת האשכנזים".

תלמידה: "כן, גם אני מזרחית (מבית עירקי), אבל אני מתחברת יותר לקבוצת האשכנזים".

תלמיד: "כשאתה בא לבית הספר, אתה יודע לאיזו קבוצה תלך, עם מי תדבר בהפסקה; אנחנו התחברנו לקבוצת האשכנזים, ואנחנו נמצאים בסביבה שלהם".

תלמידה: "זה כנראה נכון, למרות שאני מעורבת עם כולם ופחות רואה את זה".

תלמידה בכיתה ט' מרחיבה: "אשכנזים הם בדרך כלל שמאלנים, חכמים וחזקים בלימודים; מזרחים – ימנים, פחות חכמים ויותר חלשים. גם ההפרדה בין הכיתות החזקות והחלשות בבית הספר יוצאת ככה: הכיתות החזקות זה אשכנזים; החלשות – מזרחים. אם תסתכל מי במצוינות ומי בהקבצות הנמוכות, תראה את זה מיד. המזרחים הולכים לבתי ספר יסודיים לא טובים, ולכן אין להם בסיס. "

"אצלנו בבנות של הכיתה יש קבוצה של מזרחיות ויש קבוצה של אשכנזיות, וזה לא מתערבב. קיים מתח מתמיד בין שתי הקבוצות."

"בקבוצה של המזרחיות יש כמעט רק מזרחיות, חוץ מכמה אשכנזיות שהתדרדרו במשך השנים. בקבוצה של האשכנזיות יש כאלו ממוצא אשכנזי, ויש כאלו ממוצא מזרחי. באשכנזיות אנחנו שמונה חברות. המזרחיות בקבוצה שלנו אוהבות מה שהאשכנזים אוהבים; הן פשוט השתנו. המזרחיות – בניגוד לאשכנזיות – יכולות להיות גם ימניות, כי זה מה שהן שומעות בבית; האשכנזיות כולן שמאלניות. המזרחיות אצלנו, בניגוד למזרחיות שבקבוצה השנייה, שומעות מוזיקה מזרחית, אבל נוטות יותר לצד של האנגלית; מדברות בצורה שונה – גבוהה יותר; חכמות; טבעיות ולא מתאפרות. הבנות במזרחיות שומעות רק מוזיקה מזרחית; מדברות כָּ-כָּ-ה, כמו אהבליות; עושות את עצמן מטומטמות, סתומות; צועקות ועושות פוזות; הולכות מכות ומקללות כמו גברים; מעשנות; עושות מייק-אפ; בונות ציפורניים. גם אנחנו יכולות לדבר כָּ-כָּ-ה, לשחק מטומטמות, להיות פרֵחות, לשים איפור וללבוש חשוף – זה לא קשה; זה עניין של בחירה. אנחנו לא עושות את זה. גם אצל הבנים המצב דומה לזה שאצל הבנות: בקבוצה של האשכנזים יש כמה ילדים ממוצא מזרחי; בקבוצה של המזרחים – רק מזרחים. שם כולם ימנים וגזענים".

"אל תשכחי את המקורות שלך מאמוש" > שלוש תלמידות משכבה ט' יושבות על המעקה סמוך למזנון ומשוחחות אתי: "כולנו מזרחיות או חצי-מזרחיות, אבל אנחנו חיות בהכחשה ושייכות לקבוצת האשכנזיות. אנחנו קוראות למזרחיות 'השעירות'; הן קוראות לנו 'אקטימל'. אנחנו לא שייכות אליהן כי הן תת?רמה וגועל נפש. אנחנו החבורה האיכותית, יש לנו סטייל; אנחנו גם הולכות לספרייה וקוראות ספרים וזה ממש כיף. כל סוף שבוע כל האשכנזיות באות לאכול קוּבֶּה אצל מישהי וישנות אצלה. המזרחיות בטח תקועות בבית או מסתובבות עם איזה ערס. הריב בין שתי הקבוצות מטומטם, אבל חזק. המזרחיות כל הזמן מתעסקות אתנו; פתחו דף בפייסבוק רק בשביל לקלל אותנו – הכול מקנאה. אנחנו פשוט לא מתייחסות, זה ממש ילדותי. הן יכולות ללכת מכות, לכן אנחנו לא נכנסות לזה, לא יורדות לרמה הזו"

למידע נוסף על המחקר של ד"ר עידן ירון