והיה לי שער זהב והיו לי עינים כחלות: על תוכנית הלימודים החדשה בספרות

אדיבי-שושן, א' (2014). "והיה לי שער זהב והיו לי עינים כחלות": על תוכנית הלימודים החדשה בספרות. החינוך וסביבו, ל"ו, 362-339.

לספרות יש פוטנציאל לשנות את המציאות, ובהתאם לכך, לתוכנית הלימודים בספרות הנלמדת בתיכון יש השפעה רבה על תודעתו ועל "ארון הספרים" של התלמיד הישראלי. תוכנית לימודים זו, הנלמדת ומוטמעת על ידי דור הישראלים הצעירים, שותפה בעיצוב "הקהילייה המדומיינת" הישראלית.

התוכנית זו מבוססת על ארבעה נושאים: "זהויות", "מה זאת אהבה?", "לחיות בארץ ישראל" ו"שירים בעקבות השואה" ובכל נושא נבחרו עשרה שירים. מקריאת השירים מתוך בדיקת זיקתם לנושא המוצהר שאליו הם משויכים משתקף "סיפור" שגוי מעיקרו, המשבש את מאפייניה של הקהילייה המדומיינת.

על פי סיפור זה, רוב היוצרים הכותבים במדינת ישראל הם גברים. היוצרים והיוצרות, אזרחי הקהילייה המדומיינת, הם ילידי שנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה הקודמת, ונעדרים כמעט לחלוטין קולות של יוצרים צעירים הכותבים את שיריהם בעשורים האחרונים של מדינת ישראל.

זהותם של היוצרים הגברים בקהילייה מדומיינת זו מעוצבת על ידי גורמים משפחתיים-גניאולוגיים-היסטוריים. כמו כן, זהותם היא זהות מקומית ישראלית השזורה במקום הישראלי, בנופיו, יישוביו ואנשיו.

לעומת זאת, הזהות הנשית מנותקת לחלוטין ממאפיינים משפחתיים-גניאולוגיים-היסטוריים, כמו גם ממאפיינים של המקום הישראלי. הזהות הנשית מוצגת כתלושה, קורבנית וחסרת כל אחיזה במקום הישראלי.

למאמר המלא באתר מכללת סמינר הקיבוצים