סקירת ביקורת על הספר "כן בבית ספרנו: מאמרים על חינוך פוליטי"
תמיר, י' (2015). סקירת ביקורת על הספר "כן בבית ספרנו: מאמרים על חינוך פוליטי". דפים, 60, 236-235.
מיכאלי, נ' (עורך) (2014). כן בבית ספרנו: מאמרים על חינוך פוליטי. תל אביב: הקיבוץ המאוחד; מכון מופ"ת.
כן בבית ספרנו הוא ספר שרואה אור בזמן הנכון. הוא עוסק בשאלה כאובה המלווה את מערכת החינוך בישראל ובעולם כולו ונוגעת לשאלת תפקידם של המורים ויכולתם, זכותם וחובתם להביע את עמדותיהם הערכיות בבית הספר. לי עצמי ברור כי אין הוראה הבאה ממקום ניטרלי או ממלכתי. מאחורי כל תהליך של הוראה עומד סדר יום ערכי מסוים, וטוב שהוא מוכר וידוע לתלמידים, ואינו מסתתר מאחורי היומרה לנתק את החינוך מהפוליטיקה.
בימים שבהם לימדתי פילוסופיה של החינוך הייתי פותחת את השיעור בחלוקת רשימת פריטים לקריאה, ומיד אחר כך הייתי מסבירה לתלמידיי כי אני יכולה להציע להם רשימת קריאה שונה לגמרי. אחר כך הייתי מסבירה מדוע בחרתי בפריטים אלה, וכל זאת כדי להבהיר כי הבחירה החינוכית היא לעולם ערכית ופוליטית (במובן הרחב של המילה ולא במובנה השגור כעמדה של הזדהות עם מפלגה מסוימת). משום כך שמחתי על פרסומו של הספר הנוקט עמדה ברורה בזכות השיח הפוליטי בבית הספר, ועל כך שהוא מכריז בגלוי שאין דרך חוקית או מעשית למנוע עיסוק פוליטי בתוך כיתות הלימוד, ומכאן ש"אין כל יכולת להוציא את הפוליטיקה מהחינוך, והדיון שראוי לקיימו הוא על האופן שבו ראוי להנכיחו".
המאמר המסכם של פרופ אייל נווה מציג ארבע דרכים לשילובו של החינוך הפוליטי במערכת החינוך באמצעות הקניית ידע היסטורי, טיפוח חשיבה ביקורתית, יצירת זהות קבוצתית וחשיבה מוסרית לצד עמדה אקטיבית המזמנת לתלמידים מעורבות חברתית המחזקת את המודעות הדמוקרטית ואת התרגול המעשי של פעילות דמוקרטית. המאמר סוקר את תהליך הדה-פוליטיזציה של מערכת החינוך הישראלית, בעיקר הממלכתית, ומעלה את הטענה כי המדיניות החטיאה את המטרה ועיצבה דור של צעירים חסרי מודעות פוליטית, שהפוליטיקה בעיניהם היא מילה גסה. לא כך הדבר בקבוצות השוליים של החברה הישראלית (ההולכות והופכות לרוב). בקרב קבוצות אלו לא רק שאין רתיעה לעסוק בפוליטיקה, אלא שבבתי הספר שלהם מתקיים שיח פוליטי ערכי ער, המוביל את התלמידים לקבל על עצמם את עמדת הקהילה שהם משתייכים אליה.
בהקשר זה יש לציין כי חסרים בספר מאמרים מאת מחנכים ערבים, עולים, מזרחים, שהיו יכולים להשמיע את קולם של אלו שנעדרים מהקובץ כמו גם מחלק ניכר מהשיח הפוליטי בבתי הספר ומחוץ להם. כך קורה שיש בספר דיון במעמדו של האחר – תוך התייחסות מרתקת למשנתו של הפילוסוף הצרפתי לוינס, אבל האחר נעדר ממנו. אמנם חנן חבר כותב על משנתו של שמעון בלס, אבל אין דומה מאמר המתאר את מצוקתו של האחר למאמר הדן במצוקה מתוך ניסיונו האישי של הכותב. במקום לטעון כי "כדי שעדותו של בלס תתקבל, צריך היה שתיסדקנה החומות שהציב האובייקט האוניברסלי השליט של הריבונות הישראלית כדי לשמור על יציבות זהותו מפני הכוח החתרני של העדות המזרחיות על טראומת המהגר המזרחי". אפשר היה להזמין כותבים ממוצא מזרחי, מהסקטור החרדי או מהמגזר הערבי לתרום לספר, שהרי הזכות הבסיסית שהמודרים דורשים לעצמם היא להשמיע את קולם ולהיות נוכחים בעצמם, ולא לשמוע את קולם מפי האחר.
המסר החשוב שהספר מעביר הוא שלמורים יש תפקיד הנהגתי. הוא חולק על העמדה ש"למורים יש תפקידים חשובים יותר מאשר לתקן את המציאות החברתית התעשייתית-קפיטליסטית, ועליהם להתמקד בפיתוח חשיבה פתוחה ועצמאית בקרב תלמידיהם", ומאמץ את עמדתו של ג'ורג קאונטס, הוגה ומחנך אמריקני פרוגרסיבי, המצפה כי מורים יהיו מנהיגים חברתיים. לכן, טוען קאונטס, הכשרת מורים צריכה להחיל "גם העמקה תרבותית והיסטורית, הרחבת נקודת המבט אל סוגיות חברתיות בהקשר המקומי והעולמי ופיתוח תודעה דמוקרטית". עמדה זו תלויה כמובן ביכולתה של החברה לאמץ עולם ערכים דמוקרטי המקובל על כל הקהילות החברות בה. בהעדר הסכמה כזו אי-אפשר יהיה להפכה לחלק מסדר היום החינוכי.
בספרה החשוב Controversies in the Classroom ("מחלוקת בכיתה") פורשת דיאנה הס את השתלשלות הוויכוח בארצות הברית על הוראת נושאים השנויים במחלקות. הס מבחינה בין 'נושאים סגורים' כלומר כאלו שאין עליהם ויכוח, ל'נושאים פתוחים' שעדיין מצויים במחלוקת. מורים, מסבירה הס, נוטים להתרחק ממחלוקות משום שהם חרדים מביקורת. מצב זה נכון במיוחד בישראל, שבה מספר הנושאים הנחשבים לסגורים הולך וקטן. זו הסיבה לכך שדווקא במגזר הממלכתי שהוא פלורליסטי בהרכבו האידאולוגי מורים נמצאים במצב של מגננה מתמדת ונמנעים מלהביע את דעתם הערכית והפוליטית. לעומת זאת מורים המלמדים בקהילות אחידות מבחינה אידאולוגית (למשל בבתי ספר של המתנחלים, של החרדים, בתנועה הקיבוצית, בציבור הערבי) חשים חופשיים יותר להביע את דעתם, כך שבקהילה הייחודית שהם מלמדים בה מספר הנושאים הנתפסים 'סגורים' רב יותר.
משום כך הספר רלוונטי יותר למורי המגזר הממלכתי שם ההשתקה הפוליטית נמצאת בעיצומה. המאמרים שבספר יקנו לאנשי חינוך נקודות התייחסות שיסייעו להם להתמודד עם הקשיים שחינוך פוליטי מעורר. כפי שטוען בצדק פרופ' נווה בדברי הסיכום החשובים שלו, "הקובץ הוא בגדר התחלה של תהליך שמטרתו להבנות גוף ידע שבעזרתו אפשר יהיה להתחיל בשיקום החינוך לתודעה פוליטית במערכת החינוך הישראלית". יש לקוות שהדיון ימשיך ויַקנה לאנשי החינוך ידע, כוח ויכולת להיות מנהיגים בחברה שבה הם פועלים.
ראו גם: