איסור על שימוש במחשבים ניידים אינו הפתרון

Lang, J. M. (2016, September 11). No, Banning Laptops Is Not the Answer. Chronicle of Higher Education. pp. A30-A31. Retrieved from http://www.chronicle.com/article/No-Banning-Laptops-Is-Not-the/237752/

המאמר סוכם מאנגלית בידי מיכל זרזבסקי ממכון מופ"ת

רוב חברי הסגל מתירים לסטודנטים להשתמש בטלפונים ניידים, ב"קליקרים" (clickers), ובמחשבי כף יד אחרים למטרות מוגבלות מאוד בלבד (כמו מענה על סקר) – אם בכלל. לעומת זאת, השימוש במחשבים ניידים הפך לכל כך נפוץ עד שחברי סגל רבים מתחילים לתהות באם הימצאותם בכל מקום ובכל עת מפריעה ללמידת סטודנטים.

אנשי אקדמיה רבים, לדוגמא, מפרסמים קישורים בטוויטר למחקרים התומכים בכתיבת הערות על נייר. תומכים אלה טוענים שהלמידה משתפרת כאשר אנחנו מכריחים סטודנטים להאט ולכתוב את הערותיהם. עליהם לחשוב בזהירות רבה יותר על מה שהם כותבים, מאחר ופשוט אין להם את היכולת לכתוב כל דבר שהם רואים ושומעים, בהשוואה למהירות בה הם יכולים להקליד.

זוהי התנגדות הגיונית. אם עליי לכתוב הערות במחשב הנייד שלי ולראות קיר של טקסט בשקופית, אני יכול להקליד את רוב המידע במהירות ללא מחשבה רבה. אך כשאני ניצב מול אותו קיר של טקסט, אם בידי רק מחברת ועט, אני יודע מראש שלא אוכל להעתיק את כל המידע מהשקופית. עלי לחשוב מה חשוב: מה הרעיון המרכזי? מהן מילות המפתח? מה אני יכול לקחת מהשקופית ב-30 שניות? כדי לכתוב הערות אפקטיביות על נייר, עליי להיות מעורב באופן אקטיבי עם החומר, ותרגול זה מעמיק את הלמידה שלי.

התנגדות חשובה והגיונית באותה מידה למחשבים ניידים נובעת מהסחת הדעת שלהם. כולנו יודעים מניסיון שסטודנטים המשתמשים במחשבים ניידים בכיתה (שלא לדבר על חברי סגל המשתמשים במחשבים ניידים בכנסים, בפגישות מחלקתיות ואפילו בכיתה) עשויים לפתוח במקביל חלונות רבים של הדפדפן, אשר לפחות לחלק מהם אין כל קשור למתרחש בשיעור.

המחבר מציין כי הוא פחות מוטרד לגבי הסטודנטים הללו מאשר לנזק המשני שהם גורמים. אם סטודנטים בוחרים להפריע לעצמם בשיעור, הם ימצאו את הדרך לעשות זאת בין אם יש להם מחשב נייד ובין אם לאו. הבעיה האמיתית נוגעת ליכולתם להפריע לאחרים שעשויים לנסות באומץ להיות בתשומת לב וללמוד אך עיניהם נמשכות כל הזמן לווידאו שמתנגן במחשב הנייד של שכנם.

מתוסכלים מאתגרים כאלה, חברי סגל רבים הגיעו לפתרון נוקשה: לאסור על שימוש במחשבים ניידים בכיתה. להכריח את כולם לרשום הערות על גבי נייר. תנו לסטודנטים להפריע לעצמם בדרך המיושנת – בבהייה החוצה מהחלון.

קבוצה חכמה ואמפטית של מחנכים הגיבה לטיעון זה עם הנקודה המצוינת שלחלק מהסטודנטים דרושים מחשבים ניידים מסיבות של התאמות בלימודים. איסור כללי על שימוש במחשבים ניידים – עם חריגות עבור סטודנטים עם התאמות – מסבה את תשומת לב כולם לכך שהסטודנטים בחדר שברשותם מחשבים ניידים זקוקים להתאמות. על ההחלטה להיות גלוי לגבי ההתאמות להיות שמורה לסטודנטים, על פי טיעון זה, ולא להיכפות באמצעות איסור המרצה על שימוש במחשבים ניידים בכיתה.

למעשה, ניתן לספק נימוק משכנע שסטודנטים יכולים ללמוד – או ליתר דיוק, שניתן ללמד אותם – לרשום הערות באופן אפקטיבי במחשבים הניידים שלהם, באייפדים שלהם, או במכשירים דומים אחרים. כפי שנטען בצדק, עבור רוב הסטודנטים ה"בעיה איננה המכשיר שבו הם משתמשים (עיפרון, מחשב נייד, טלפון, או קולמוס) כדי לרשום הערות, אלא כיצד לרשום אותן וכיצד להשתמש בהן ללמידה". כחברי סגל אנו יכולים לעשות שימוש בנוכחות של מחשבים ניידים בכיתה כהזדמנות לסייע לסטודנטים להבין טוב יותר כיצד ללמוד, כיצד לרשום הערות (בין אם ביד או במכשיר), וכיצד ללמוד מהתהליך של רישום הערות.

קרוב לוודאי שאין זה מפתיע שרוב הטיעונים המשכנעים נגד האיסור על שימוש במחשבים ניידים הגיעו מאנשים העובדים בטכנולוגיה חינוכית, או חוקרים וכותבים אודות טכנולוגיה חינוכית. המחבר מוצא שאין זה מפתיע באותה מידה שרוב התומכים הנלהבים באיסור על שימוש במחשבים ניידים הם חברי סגל שהמומים מהבעיה ההולכת וגוברת שמכשירים אלה מציגים בכיתה.

אנשים נבונים משני צדי הדיון מדברים מתוך השקעה עמוקה בעבודתם. ייתכן שכולם יכולים להסכים על דבר אחד: הבעיה הזו לא תיעלם. מכשירים חדרו לבתי הספר התיכונים והיסודיים, והסטודנטים בקולג'ים ימשיכו לרצות גישה לכלים הקיימים מההתנסויות הבית-ספריות המוקדמות ביותר שלהם.

כך שהדיון לגבי מחשבים ניידים ולמידה ימשיך רק להתגבר. אך איסור על שימוש במחשבים ניידים אינו הפתרון, עלינו למצוא גישה שונה במידת מה.

המחבר מתייחס לנוכחות של סטודנטים מוסחים בכיתה ממחשבים ניידים בדיוק כפי שהוא מתייחס לרמאות – כבעיה שיכולה לסייע לנו להתבונן מקרוב בהוראה שלנו ולקבל החלטות טובות יותר לגביה. כאשר מחצית מהסטודנטים בכיתתך מבצעים גניבה ספרותית את המאמר על עונש המוות שכתבת לפני עשור, הגיע הזמן לתת לסטודנטים משימה חדשה. באופן דומה, כאשר יש לך המון סטודנטים שדעתם מוסחת בעת שאתה קורא שקופיות מקדמת החדר, ייתכן שהגיע הזמן לבחון שיטות הוראה חדשות.

הכיתות שלנו צריכות להיות מרחב שבו לסטודנטים יש הזדמנות להיות מעורבים בצורות למידה מרובות. לעתים הם מקבלים חשיפה ראשונית למידע ולרעיונות חדשים (דרך הרצאות); לעתים הם יוצרים דוגמאות לדרך שרעיונות אלה מתקשרים לעולם שמעבר לכיתה (דרך דיונים או דרך עבודה קבוצתית); לעתים הם מתרגלים את המיומנויות שאנחנו רוצים שהם יפגינו במאמרים, בפרויקטים או במבחנים שלהם (כמו כתיבה, הצגה בפני חבריהם לכיתה, או פתרון בעיות).

הכיתה צריכה לשמש כמעבדה פעילה ללמידה, מקום שבו סטודנטים מעורבים בחומר הקורס מבעד זרמים קוגניטיביים מרובים.

אם הדבר מתאים לכיתה שלך, כפי שזה אמור להיות, אזי המדיניות שלך לגבי שימוש במחשב נייד צריכה להשתנות, בהתאם למה שמתרחש באותו יום בכיתה. בימים שבהם אתה מספק חשיפה ראשונית למידע חדש, אפשר לסטודנטים להשתמש במחשבים הניידים שלהם. נצל את הרגע, כפי שנטען לעיל, כדי ללמד סטודנטים כיצד לרשום הערות בצורה האפקטיבית ביותר במחשב (או הזמן מישהו ממרכז ההוראה בקמפוס כדי לדבר על כך בכיתתך).

אך בימים שבהם בקשת מהסטודנטים לעבוד בקבוצות, לדון בעמדות מנוגדות של נושא מרכזי, או לנסות את כוחם בפתרון בעיה מורכבת, אתה יכול לבקש מהם להרחיק את המחשבים הניידים.

קבע את כללי היסוד הכיתתיים בתחילת הסמסטר. הסבר לסטודנטים שעל המחשבים הניידים שלהם להישאר סגורים במהלך 10 הדקות הראשונות של כל שיעור, כאשר הם נוטלים חלק במאמץ הקבוצתי להיזכר ולהרהר במה שנלמד בפגישה האחרונה. אם אתה מסיים שיעור בבקשה מהסטודנטים לכתוב מושג ראשי אחד שהם שאבו מחומר הקורס באותו יום, ואז מזמין מספר סטודנטים לשתף במה שכתבו, אזי המדיניות שלך עשויה להיות שהמחשבים הניידים יהיו תמיד סגורים במהלך 10 הדקות האחרונות של השיעור.

כאשר אתה מציג את הכללים לגבי שימוש במחשב נייד, הסבר את הסיבות עבורם: כאשר אני מרצה, אתם יכולים להשתמש במחשבים הניידים; כאשר אנו מעורבים בשיחה האחד עם השני, אנו מרחיקים אותם. כאשר אתם פותרים בעיות, אתם יכולים להשתמש במחשבים הניידים שלכם; כאשר אנו דנים במשמעות של בעיות אלה, אנו מרחיקים אותם. כאשר אנו כותבים בשיעור, אתם יכולים להשתמש במחשבים הניידים שלכם; כאשר אנו נותנים משוב האחד לשני לגבי כתיבתנו, אנו מרחיקים אותם.

בניסוח כזה, למדיניות שלך לגבי שימוש במחשבים ניידים יהיו שני יתרונות עיקריים:

ראשית, זה יסייע לך לחשוב בצורה אסטרטגית יותר על מה שסטודנטים עושים בכיתה ומדוע. האם הם באמת זקוקים לחשיפה ראשונית של חומר הקורס ממך? או האם הם יכולים לקבל זאת מספר לימוד או מסרטון וידאו? כמה זמן אפשרת ללמידה פעילה, וכמה זמן אתה מרצה? כיצד אתה חושב במכוון על התבנית של זמן הכיתה – על דקות הפתיחה וסיום השיעור, או זמן הביניים כאשר הסטודנטים זקוקים לשינוי מבנה כדי לחדש את תשומת לבם?

שנית, זה יוביל לשקיפות גדולה יותר בהוראה, ערך שאינו מוערך כראוי באקדמיה. המחבר משוכנע שרוב התלונות של הסטודנטים לגבי הקורסים שלהם עולות משום שהם אינם מבינים את תכליתם של דברים כה רבים המתרחשים בכיתה. היה שקוף לגבי ההוראה שלך. הסבר את הסיבות למה שאתה עושה, ולמה שהם עושים. שקיפות צריכה להימצא בכל דבר שאנחנו עושים בקורסים בקולג', בשיחה היומיומית שלנו עם הסטודנטים:

• "היום אני מרצה משום שהחומר הזה מורכב בצורה יוצאת מן הכלל ואני רוצה לצמצם אותו עבורכם למספר קטן של עיקרים".
• "אנו מקדישים מספר דקות כתיבה בתחילת כל שיעור בקורס זה משום שזה עוזר להכין אתכם לדיון".
• "אנו מתחלקים לקבוצות בהקשר זה משום שאני רוצה לעזור לכם לתקשר עם עמיתכם, שעמם תעבדו יחד בפרויקט הסיום שלכם".

שיח שקוף מסוג זה אינו דורש זמן רב, אך הוא הופך את הכיתה לדומה יותר לקהילת למידה מאשר לקוסם המופיע בפני קהל מוכה בתימהון.

הבה נפסיק, אם כן, את השיח אודות איסור על שימוש במחשב נייד בכיתה או גינויים מקיפים של איסור שימוש במחשב נייד. במקום זאת, הבה נדבר על מדיניות לגבי מחשב נייד, והלוואי שמדיניות זו תוביל אותנו לחשיבה אסטרטגית יותר ולשקיפות רבה יותר לגבי מה שאנו עושים בכיתה.