פרופ' לי שולמן נחשב להוגה והחוקר החשוב ביותר בתחום של ידע מורים. המאמר המתפרסם בגיליון אוקטובר 2010 של כתב העת "הד החינוך" נחשב לאחד ממאמרי המפתח בתחום. שולמן מציג בו את עקרונות תפיסתו על ידע של מורים ומותח ביקורת על גישות המתעלמות מתוכני ההוראה ומעדיפות מיומנויות הוראה כלליות . "אנחנו מחמיצים שאלות על תוכנם של השיעורים הנלמדים, השאלות שנשאלות על התוכן הזה וההסברים הניתנים לו. מזווית של פיתוח והכשרה של מורים עולות הרבה מאוד שאלות. מאין מגיעים הסבריו של המורה? איך המורה מחליט מה ללמד, איך לייצג את מה שהוא מלמד, איך לשאול תלמידים על החומר ואיך לטפל בבעיות של אי־הבנה? הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של הלמידה התמקדה כמעט רק בשאלות האלה בשנים האחרונות, אבל מנקודת מבטם של הלומדים בלבד. עמיתיי ואני מנסים לפצות על חוסר האיזון הזה באמצעות תכנית המחקר שלנו, המכונה "צמיחת הידע בהוראה" (Knowledge Growth in Teaching). מהם מקורותיו של ידע המורים? מה המורה יודע ומתי הוא למד את מה שהוא יודע? כיצד נרכש ידע חדש, כיצד מאוחזר ידע ישן וכיצד משתלבים השניים ליצירת בסיס ידע חדש?"

פרופסור לי שולמן מאמין כי יש חשיבות רבה למחווני הערכה ולגיבוש טקסונומיה כבסיס להערכה מרובת נרטיבים. במאמר מונה שולמן את הנדבכים העיקריים להערכה מבוססת נרטיבים, ביניהם החשיבות של הערכה תהליכית רב-ממדית, חשיבות המסגרת המושגית והרציונל של שיטת ההערכה שבוחרים בה, שימוש מקביל ומשלים בכמה מכשירי הערכה על מנת לגבש שיפוט טוב יותר של הלמידה, זהירות ממדידה טכנית בלבד של הישגים, הפעלת ההערכה המעצבת תוך כדי הלמידה ולא בהכרח בסוף התהליך. יש חשיבות להערכה מעצבת המשולבת בחקר ובפיתוח של טכנולוגיות תקשוב חדשות ולכן חשובה ההתנסות של המכללות והאוניברסיטאות בשיטות הערכה חדשניות, בלקחים שיופקו מכך ובדרך של המרצים לשיפור ההערכה בעצמם. הערכה אמיתית באוניברסיטאות צריכה לשקף קשרים מעמיקים בין כל סוגי הנרטיבים של הלמידה על מנת לשקף את צורת החשיבה של הסטודנטים.

עיקרי הדברים מנאום שנשא לי שולמן, נשיא Carnegie Foundation, בעקבות זכייתו בפרס Grawemeyer לחינוך. לטענת שולמן יש להפנים שלושה סוגים של פדגוגיה: א. פדגוגיה של השכל – mind ב. פדגוגיה מעשית – hands ג. פדגוגיה רגשית – heart. הוא מציע מספר עקרונות אוניברסאליים להוראה טובה בעקבות מחקר בן עשר שנים של תוכניות לימוד למקצועות פרקטיים.

המאמר דן במה שנקרא הלמדנות (scholarship) בהוראה ובלמידה, בהיסטוריה של התופעה, בהגדרות המדויקות של "למדנות","הוראה" ו"למידה" ובסטנדרטים מתודולוגיים וטכניים לניהול מחקרים מוצלחים בתחום. המאמר מתחיל בסיפור יהודי על מסע ממינסק לפינסק המשמש איור לדיון כולו. שולמן מדבר על שלוש הצדקות רחבות לטובת קידום השקעה רצינית בהוראה ובלמידה כפעילויות למדניות: פרופסיונליזם, פרוגרמטיזם ומדיניות (Shulman, L.S.)