כתבה עיתונאית אשר מעלה את הדאגה של הורים ומורים בארה"ב לגבי כמות שיעורי הבית ותפיסתם כ"עונש", והמעבר לגישה של מתן שיעורי בית מדודים – מבחינת כמות והזמן הנדרש לביצועם, ורלוונטיים – על ידי מתן מטלות שיאפשרו לתלמידים לקשר בין חומר הלימוד לחוויות מציאותיות בחיים בכלל ובחייהם בפרט. מתברר כי שיעורי הבית חזרו שוב להיות על הפרק ונתפסים כאמצעי למידה, בשונה מתפיסתם בשנות ה-90 כדרך לפתח מיומנויות של משמעת עצמית ושינון. (Shelly Widhalm)