מטרת המאמר: לשקול אם כתיבה אקדמית יכולה להיתפש כיצירת ידע ומדוע צריך לאתגרה כל הזמן? מערך המחקר: דיון רפלקטיבי השוקל את ההקשר של כתיבה אקדמית, ידע, רפלקציה וסיוע לאחרים לכתוב. ממצאים: כל כתיבה אקדמית פתוחה לאיתגור מתמיד. מגבלות: המאמר מבוסס על התנסויות וחשיבה של כותב אחד. השתמעויות מעשיות: שימושי למנחי כותבים אקדמיים. "כתיבה אקדמית" הכוונה היא למאמרים, ספרים, דיסרטציות, אתנוגראפיות, מונוגרפיות, דוחות מחקר ועוד שאקדמאים יוצרים. כל אלה נכתבים לרוב בהקשר אקדמי, עבור קהל אקדמי באותה דיסציפלינה ולפעמים הכתיבה היא מולטי-דיסציפלינרית. כתיבה אקדמית כשהיא נכתבת מעמדה או מנקודת מוצא פרטיקולארית מהווה אף היא ידע מתחרה/מערער בהתהוות שכן היא חשופה לביקורת. כל מה שמופיע בכתיבה עומד לערעור: המטרות, שאלות המחקר, שיטת המחקר והכתיבה, השימוש בדוגמאות להרחבה, הצגה של ביקורת-עצמית– כל אלה ועוד עשויים לעמוד לביקורת נוקבת ולהיות מותקפים. (למשל, הטענה לתרומה משמעותית עשויה להיתפש כשטחית. הניסיון לסגנון פשוט עשוי להיות מוצג כפשטני מדי ( Badley, G).

מחקר פעולה מערב סוג מסוים של רלבנטיות, ניסיון להשיג ידע ולהשיג השפעה על החיים המעשיים ולקיים חקר של התהליך המעשיר את מה שאנו עושים ולא רק את מה שאנו יודעים. מחקר פעולה אינה רק אסטרטגית לניהול מחקר חברתי, אלא בו בזמן זוהי דרך של מעורבות בחזון חברתי בקנה מידה קטן. למחקר הפעולה יש פוטנציאל לא רק ביחס למקומי ולייחודי אלא גם כאחד מהצעדים שמסוגלים להתניע את מסע אלף המילין של האנושות. האם כתיבה אקדמית היא צורה של מחקר פעולה? לדעת הכותב כן. יש משותף בין מחקר פעולה לבין כתיבה אקדמית. שניהם מעוניינים בחקר וברפלקציה על מדיניות ומעשה חינוכיים עם מבט לשינויים ולשיפורם. אלה שני תהליכים שיש בהם מעקב-עצמי המקדם צמיחה, שניהם מסייעים לצמיחת הידע העצמי, הידע המוסדי והידע החברתי והפוליטי בכלל (. Winter, R., & Badley, G).