כאשר מנסים להבין מדוע הישגי התלמידים במדינות דרום מזרח אסיה גבוהים יותר מאשר מדינות המערב צריך לעיין גם בספרם של החוקרים Shouse, Roger and Kuan-Pei Lin . לאחרונה פורסמה סקירת ביקורת אודות ספרם החשוב ולהלן עיקרי הדברים. לקראת סוף המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21, תועדו מספר רפורמות בתחום החינוך במדינות מזרח אסיה, כגון סין, טייוון, הונג-קונג, דרום קוריאה ויפן. רפורמות אלה נועדו לטפח בקרב התלמידים כישורים ויכולות בתחום התקשורת, היצירתיות, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות ושיתוף פעולה לטווח ארוך. רפורמות אלה, המאפשרות את מעבר מוקד הלמידה לזירת התלמיד, דוגלות בביזור הכוח והסמכות של הנהלת בית הספר וקוריקולום הלימודים בקרב מנהלים ומורים, וטיפוח הכישורים והיכולות כמטרותיהן המרכזיות. אולם, מטרות אלו מציגות אתגר חדש הנושא עמו קשיים רבים עבור קובעי המדיניות, אדמיניסטרציות בתי הספר ומורים במדינות מזרח אסיה, מכיוון שהן עומדות בניגוד מוחלט לתרבות הארגונית המסורתית