במאמר זה, המחבר טוען שיש להעריך את הכלים להערכת המורים לא רק לגבי היכולת שלהם למדוד במדויק את הביצוע של המורה, אלא גם לגבי כמה טוב הם מיידעים ותומכים בהתפתחות השוטפת של המורה. המחבר מתבונן בשתי גישות לרפורמה של הערכת המורה: אמצעים בעלי ערך מוסף והערכות המבוססות על סטנדרטים. המחבר מנתח את שתי הגישות הללו הן ככלי מדידה והן ככלים להתפתחות מקצועית, תוך הארת היתרונות, החסרונות, והפוטנציאל הלא מנוצל של כל אחת מהן (Papay, John P., 2012).