בתגובה למשימת החשיבה המחודשת אודות ההשלכות שעשויות להיות לגלובליזם, לאזרחות ולחינוך על העשייה הפדגוגית, מאמר זה נוקט בגישה אישית מובהקת. זוהי החלטה מחושבת. בהינתן ש'הפרט' איננו יחידה רגילה לניתוח המופיעה הרבה בשיח או בתאוריה עכשוויים לגבי ההשפעה היחסית של עולמות המקרו הללו, זה קריטי שאלו הניצבים בפני אתגרי מנהיגות יגיבו לאפשרויות הטמונות בניסיון האנושי היום-יומי. יתירה מזאת, נטען כאן שהכישלון ביכולת ללמוד ממה שהוא שאחרים "עושים" גורר כישלון בהבנה מלאה של תרבות הקהילה כציבור של פרטים בעלי מודעות ביקורתית ויצירתיים ( Graeme Sullivan) .