המאמר עוסק בניתוח ביקורתי של מבחני פיזה מנקודת המבט של הפערים בין הדרישות או הסטנדרטים שמייצגים המבחנים לבין מאפיינים של מערכות החינוך המדינתיות השונות. מבחני פיזה עוסקים בהערכת היכולות של תלמידים בני 15 בשפת אם, במתמטיקה ובמדעי הטבע, מבוססים על תבחינים של מדינות ה-OECD המתייחסים לסטנדרטים חינוכיים גלובליים. לדעת הכותב מומחי חינוך בינלאומיים מהווים כיום את הקבוצה החזקה ביותר בשיח "החינוכי" ויוצרים את המושג של הון אנושי כפרדיגמה שלטונית. זוהי תפיסה המשוקעת בראיית עולם לפיה אנו חיים ב"חברת ידע" שצריכה להתאים ל"כלכלה מבוססת-ידע" בתנאים של תחרות בינלאומית הולכת וגדלה (Richard Munch).