סקירה חדשה זו של מרכז טאוב מראה כיצד חסך בחשיפה לחוויות ולהתנסויות סביבתיות כתוצאה ממצב חברתי-כלכלי נמוך והיווצרותו של מצב עקה (stress) מעכבים את ההתפתחות התקינה של יכולות קוגניטיביות, חברתיות ופיזיות. כתוצאה מכך, מתפתח תהליך של אי שיוויון קוגניטיבי המוביל לפערים בהישגים הלימודיים. טענת המחברים היא כי התערבות מוקדמת ואינטנסיבית בגיל הרך, שעניינה המרכזי צמצום מצבי עקה הנגרמים כתוצאה ממצב כלכלי-חברתי עשויה להיות יעילה ביותר במיוחד כשהמוח של הילדים גמיש ביותר.

רשימה זו סוקרת את תפיסתו של ג'ון דיואי בנוגע לחינוך המוסרי ולחינוך בכלל דרך דיון בספר שהתפרסם בשפה העברית, המתאר את משנתו של דיואי והקורא לפילוסופיה של סרבנות מחשבתית וחינוך הומניסטי.

במאמר דעות זה שהתפרסם בעיתון "הארץ" טוען הכותב, מרצה בכיר לחינוך במכללה האקדמית קיי, כי דו"ח מבקר המדינה ממאי 2018 הראה כי רפורמת הלמידה המשמעותית לא באמת יצרה שינוי. לדבריו, אסור להסיק מכך כי יש לחזור להוראה שמרנית שבמרכזה שינון צייתני של חומר ופליטתו במבחנים סגורים הבודקים את יכולתו של התלמיד לכוון לתשובה נכונה אחת: תשובתו של המורה. במקום זאת, חיוני לשמר את המעורבות האישית של כל התלמידים בלמידה (ולא רק המצטיינים או הצייתנים שבהם), את העניין והסקרנות שלהם בנלמד, את תחושת האוטונומיה לבטא את כישוריהם ויכולותיהם ואת תחושת המסוגלות והחשיבה היצירתית והביקורתית. מטרתה הראויה מערכת החינוך אינה להעביר חומר לתלמידים פסיביים ולהכינם להצטיינות במבחני המיצ"ב או הבגרות.

מאמר זה עוסק באופן שבו המדינה מתמודדת עם משילות נעדרת או חסרה על רקע התנגדות לשלטונה תוך שהוא מתמקד בשליטתה של המדינה במערכת החינוך במזרח ירושלים. המאמר פותח בדיון במעמדה המשפטי של ירושלים במשפט הישראלי ובמשפט הבין-לאומי והוא מתאר את חסר הלגיטימיות השלטונית של ישראל בקרב תושבי מזרח ירושלים. בתחום החינוך, חסר הלגיטימיות מתבטא בהתנגדות לאמץ את תוכנית הלימודים הישראלית ולהפעיל בתי ספר פרטיים. במאמר מתוארים שני סוגי תגובות להתנגדות זו: השלמה ובצדה התנערות מאחריות; תמרוץ כלכלי לנוכח מצבי מצוקה שונים של האוכלוסייה ששורשיה אינם קשורים למערכת החינוך באופן ישיר.

ההפרדה הדיכוטומית בין בתי ספר מקצועיים לעיוניים מאבדת מתוקפה, ועל אחת כמה וכמה שאין הסבר טוב לחלוקה הקיימת בין משרד החינוך למשרד התמת מבחינת הבעלות על בתי הספר המקצועיים… בבתי הספר המקצועיים יש מגמות לימוד רבות, שערכן לעתיד רב חשיבות. עם זאת, אין סיבה ראויה לכך שמגמות אלה תחומות לקבוצה מוגדרת של תלמידים; הן טובות לכולם. שני עניינים מגבילים את היכולת של מערכת החינוך הפורמלי להציע זאת לכלל — החלוקה לשני משרדי ממשלה ובחינות הבגרות".

ג'ון דיואי (1952-1859) הוא מאנשי החינוך, הפילוסופים והפסיכולוגים הבולטים שהעמידה ארצות הברית, אחד מהוגי החינוך הפרוגרסיבי וממובילי הזרם הפרגמטיסטי בפילוסופיה. דיואי סבר כי תפקיד בית הספר הוא להקנות כישורים ומיומנויות לפתרון בעיות, וכי על התלמיד להתנסות בדברים באופן מעשי ולא לשנן חומר. כך למשל, בבית הספר הניסויי שהפעיל, התלמידים למדו מדעים דרך תהליכים טבעיים כמו בישול – למידה תוך עשייה. בשנת 1897 פרסם דיואי את משנתו החינוכית, תחת הכותרת "My Pedagogic Creed", שם ניסה לשרטט מרחב משותף לחינוך המדגיש את החברה ולחינוך המדגיש את היחיד. כפי שניתן לראות להלן, דיואי חלק על עצם ההבחנה בין יחיד לחברה, ובמידה רבה ראה בה הפשטה מלאכותית.