מתנדבי עמותת אשנ"ב מלמדים ילדים, הורים ומורים על סכנות השימוש באינטרנט – וכיצד להוציא ממנו את המיטב. "בתי ספר לא באמת יודעים לטפל באירועים שקשורים עם התלמידים. כשילד מרביץ בהפסקה לילד אחר יש הנחיות מה צריך לעשות, אבל כשילד מאיים על ילד אחר ברשת, לבית הספר אין את הכלים לטפל בזה, ולמורים אין די מודעות…בכל הקשור לטכנולוגיה המתפתחת מהר, אין לנו עדיין כחברה מעטפת תרבותית תומכת; אין לנו נורמות איך לנהוג, מה מוסרי ומה לא, מה ראוי ומה לא, ומה ההשלכות על המעשים שלנו" (רותי גליק).

כמעט כל אחד מאתנו, וודאי מילדינו, מוצא עצמו עוסק ומצוי במדיה החברתית המקוונת. פאניקת הפייסבוק, שגוררת הכרזות והחלטות בשימוש בפייסבוק בחינוך, שאינן מעוגנות במציאות אלא בפחדים וחוסר הבנה וידיעה. מאמר זה בא לנסות לתקן זאת. במאמר מאיר עיניים זה מונים המחברים , ד"ר אברום רותם ועידית אבני, הנחות שגויות, שניתן להפריכן על סמך מחקרים, סקרים וממצאים אמפיריים מתוקפים ומוסמכים. נמצא שהרשת והמדיה החברתית אינן מוקד סכנות ופוגענות לילדינו, ובוודאי שלא יותר מכל סביבת חיים אחרת, ההפך. הילדים בפייסבוק מוגנים יותר מאשר ברחוב ובחצר בית הספר. התלמידים ברשת אינם זקוקים למשמרות אבטחה והגנה מידית, אלא, לחינוך נאות לשימוש נבון ובטוח בהם, להסברה, למודעות ולערנות מצד ההורים ומערכת החינוך במדיה חדשה ונרקמת לנגד עיננו מזה מספר שנים ספורות בלבד( אברום רותם ועידית אבני) .

רשת האינטרנט מספקת בסיס ליצירת קשרים, אשר עשויים להיות בלתי מבוקרים ולחשוף את התלמידים לפגיעה. ברוב המקרים בהם התלמיד נמצא בסיכון, הדמות אותה הוא ישתף היא מקבוצת הגיל. החבר ששיתפו אותו נמצא בנקודה בה עליו להכריע בין שני ערכים סותרים, לפחות על פי השקפת עולמו: האם "לבגוד" באמונו של החבר שסיפר, לעיתים תוך הפרה מפורשת של הבטחה שנתן, או לשתף מבוגר משמעותי אשר יאפשר לחבר להיחלץ ממצוקתו. צוות מדריכות באגף שפ"י פיתח סדנה בה ניתן לדון בדילמה זו, דרך עיסוק בקשר מסוכן אשר נוצר באינטרנט. הסדנה מתבססת על מתודת "הכסא הריק" במטרה לסייע לתלמידים להעלות למודעות את שיקולי הדעת – הגלויים והסמויים, בהחלטה האם לשתף מבוגר במידע שבידם או לא.