המטרה של הוראה/למידה אינטגרטיבית היא לתמוך בהתפתחות האישיות של התלמיד. בשונה מלמידה דיסציפלינארית שבה התלמידים לומדים מושגים ומיומנויות בכל תחום לימוד באופן נפרד, למידה אינטגרטיבית כוללת יותר מתחום דעת אחד. המאמר מבחין בין שלוש גישות המבוססות על תפיסה זו: הוראה/למידה רב-תחומית, בין-תחומית ועל-תחומית. שלוש הגישות שונות במטרותיהן, במוקד הלמידה וברמת האינטגרציה שהן מיישמות, כאשר הגישה העל-תחומית מיישמת את האינטגרציה האפקטיבית ביותר.

בינתחומיות היא שילוב ושזירה של רעיונות ודרכי חשיבה מכמה תחומי דעת שונים במטרה להבין נושא-על המצריך אינטגרציית ידע ממספר תחומים, מאחר שלא ניתן להבינו כנדרש באמצעות תחום  אחד בלבד. במובן זה ניתן להתייחס לבינתחומיות כשלם הגדול מסכום חלקיו. זאת להבדיל מרב-תחומיות שפירושה שילוב בין כמה תחומי ידע, אך ללא אינטגרציה ביניהם – באופן שכל תחום שומר על זהותו הנפרדת.

משרד החינוך משלב תחומים שונים בלימודי הספרות כחלק מ"עידן שבירת הכלא הדיסיפלינאלי" . השינוי המתואר בכתב בעיתון "הארץ" מהווה חלק ממגמה חדשה במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, שבלון הניסוי הראשון שלה הופרח באחרונה לאוויר במקצוע הספרות. עידן "שבירת הכלא הדיסיפלינאלי", מכנה זאת מפקח ומרכז מקצוע הספרות במשרד, הד"ר שלמה הרציג. לדבריו, המורים יבחרו מהחוברת את התכנים שהם ירצו ללמד, אבל "אנחנו צועדים בכיוון מסוים שבהדרגה נבסס אותו, מרחיבים מגמות מעניינות יותר בהוראה", הוא מסביר ל"הארץ" ( טלילה נשר ) .

המסמך שלפנינו הוא הצעה לדיון באפשרות של מיפוי דרכים להוראה בינתחומית בחטיבה העליונה של בית הספר התיכון. הוא נועד לשמש אתגר לחשיבה, להשגות, למציאת דרכים נוספות ואחרות, או אף ליישום ולניסוי. ההוראה הדיסציפלינרית במערכת החינוך העל-יסודי היא בבואה של המקובל בעולם האקדמי. המאפיין את העולם האקדמי הוא הפיצול והספציפיקציה. ההתמחות בנושאים ובתחומי דעת נעשית יותר ויותר צרה ויותר ויותר ממוקדת ומקצועית. אם כי לצד זה מוצאים קבוצות לימוד ומחקר בינתחומיות באוניברסיטאות רבות בארץ ובעולם מתוך הכרה בחשיבותן לפיתוח הידע האנושי ( משה אילן) .

יש להעמיד במוקד העשייה של מערכת החינוך את הפיתוח של פותרי בעיות אוטונומיים, וזאת בניגוד למצב כיום. תהליכי למידה אלו יכולים להתקיים בסביבה של פדגוגיה המושתתת על עקרונות אלו והמעלה דרכים מעשיות למימוש ואף תומכת בהן. בפדגוגיה של פתרון-בעיות מוטיב מרכזי הוא הקונטקסט – ההקשר האישי, החברתי והתרבותי שבו צומחות הבעיות ולגביו הפתרונות האפשריים ישימים. הקשר זה מכתיב כיווני חשיבה מסוימים, ולצד זאת מתפתח ומשתנה בעצמו עם תהליך הלמידה – כלומר, תוך תהליך יצירת הידע החדש. בשל מרכזיותו של מושג הקונטקסט, בגלוי או בסמוי, מובהר משמעותו לגבי פדגוגיה קונטקסטואלית, כמשלימה או כמחליפה את התפיסה החינוכית השלטת כפי שהיא באה לידי ביטוי במרבית בתי הספר. ההצעה הייחודית של המחברת היא התווית פדגוגיה שונה מזו הקיימת בבית הספר היום. פדגוגיה זו צריכה להיות רגישה למובנים השונים של מהות הלמידה ולטבעו רב הפנים של הידע. הפדגוגיה שמציעה פרופסור מלכה גורודצקי היא פדגוגיה קונטקסטואלית המשלבת את ממדי הפרט, החברה והתרבות הכללית, ואשר פותחה במסגרת פרויקט שחמ"ט בדרום הארץ. מטרת הפרויקט הייתה להציע דרך חלופית ללימודי מדע וטכנולוגיה באמצעות חקר בעיות חברתיות אמיתיות בעלות עניין ומשמעות לקבוצת לומדים (מלכה גורודצקי)