לשם מה ללמד היסטוריה? מהו הערך שיש להכרת העבר כאשר מטרתנו היא להכין את תלמידינו לעולם של המחר? מאמר זה מציג את הקשיים, הלבטים והביקורת הקיימת באקדמיה ובשדה באשר לרלוונטיות של תוכניות לימודים בהיסטוריה במאה ה-21. כמו כן, המאמר מציג את אופני ההתאמה בין תוכניות לימודי החובה בהיסטוריה למתודה ולדידקטיקה של תהליך הכשרתם של הסטודנטים כמורים להיסטוריה.

המחקר הנוכחי ליווה קורס מקוון א-סינכרוני שיישם שילוב של אומנות חזותית בתוכנית הלימודים במתמטיקה. המחקר בחן את הקשר בין עיסוק באומנות לבין הבנת המושגים המתמטיים אפס ואינסוף, והשתתפו בו 127 סטודנטים להוראה. שילוב אומנות כגישת לימוד-הוראה תרם למוטיבציה של הסטודנטים, עורר בהם רגשות חיוביים, הגביר סקרנותם ונמצא קשור להישגים גבוהים במשימות מתמטיות. כמו כן, נמצא שלמעורבות פעילה ביצירת עבודת אומנות מקורית הייתה תרומה רבה יותר להישגים על פני בחירה וניתוח של יצירת אומנות קיימת.

בשנים האחרונות ניכרת עלייה בשימוש במודל המצטבר להכשרת מורים בישראל ושיעור המתכשרים להוראה תחת מודל זה מגיע לכמחצית מכלל המתכשרים להוראה במכללות. על אף העלייה בהכשרה לפי מודל זה, טרם נבחנה מועילות ההכשרה בכל אחד מהמודלים. מטרת מחקר זה היא להשוות את מועילות ההכשרה בכל אחד מהמודלים באמצעות מדידה של יעילות וצדק (equity). באמצעות מדגם של כ- 12000 בוגרים של תוכניות להכשרת מורים שהחלו את לימודיהם בשנים 2006-2005 ב-12 מכללות להכשרת מורים בישראל נערכת השוואה של בוגרי המודל המצטבר לעומת בוגרי המודל המקביל. השוואה זו מצביעה על יתרון בולט לטובת הראשונים לפי פרמטרים רבים הנופלים לקטגוריה של יעילות וצדק.

מאמר זה בוחן האם מודלים של למידה בינתחומית אפקטיביים יותר בשיתוף הלומדים באמצעות יצירת תנאים שמעניינים, מניעים, מערבים ומעוררים השראה בקרב התלמידים באמצעות מגוון של פדגוגיות אפקטיביות. מאמר זה מדווח על חקר מקרה של שתי קבוצות הכוללות 292 מתמחים בהוראה לבית הספר היסודי במהלך שנתיים שהשתתפו במודל של למידה בינתחומית (Birchinall, Liz, 2013).

לאור דרישות מתווה הלימודים החדש הציבה מכללת לוינסקי לחינוך בתהליך ההכשרה בתואר הראשון, בכל מסלולי ההכשרה, את העיקרון של התפתחות מקצועית ולמידה לאורך החיים, תוך חקר ההתנסות . במסגרת זו, ועל פי הנחיות המתווה, נדרש כל סטודנט ל B.Ed במכללה לקורס סמסטריאלי, שנקרא "אוריינות אקדמית". בנוסף, הפעילה המכללה, כחלק מהשינויים הקוריקולריים בבית הספר לחינוך, המעניק תואר B.Ed. למידה אינטגרטיבית של מיומנויות אקדמיות בתחומי הדעת השונים. זאת, במסגרת העיקרון המוגדר במתווה הלימודים של שילוב "היבטים של שיח כתוב ודָבוּר בתהליכי הוראה ולמידה". מטרת המחקר נבחנה באמצעות שאלון שהיה ברובו סגור, והכיל מספר שאלות פתוחות. השאלון הועבר ל 147 סטודנטים להוראה בשנת תשס"ט, ול 139 סטודנטים להוראה – בשנת תש"ע. המחקר המוצג בדו"ח הנוכחי הוא מחקר המשך למחקר שנערך בתשס"ט ) .תחילה יוצגו תקצירים של עיקרי הממצאים מן המחקר הקודם, עיקרי הממצאים מן המחקר שנערך בתש"ע לסטודנטים בלבד ותקציר השוואה בין שתי קבוצות הסטודנטים. לאחר מכן, יוצגו בפירוט מחקר תש"ע והשוואה בין שני המחקרים ( עזר, חנה /מרגולין, ברוריה /שגיא, רחל).

הוראת החברה במובנה הרחב מאופיינת בבתי-הספר העל-יסודיים בכך שהיא מחולקת לתחומי דעת שונים – גיאוגרפיה, היסטוריה, אזרחות (חובה), סוציולוגיה, תקשורת, כלכלה ומדע המדינה (רשות) – ללא פיתוח זיקה ויחסי גומלין ביניהם. גישה זאת, שמקורה במחקר ובהוראה של מדעי החברה באוניברסיטאות, אומצה גם על-ידי המכללות להכשרת מורים, שבכך תורמות להנצחת הרדוקציה של תופעות חברתיות מורכבות לכדי ראייה דיסציפלינארית צרה וחלקית. לדעת כותבי המאמר , על המכללות להכשרת מורים לנקוט בדרכי הכשרה חלופיות, שיזמנו לבוגריהן תיאור, ניתוח והבנה עשירים ונאמנים יותר של תופעות חברתיות ושל השתמעויותיהן למעגלי החיים השונים – מהמשפחתי ועד הגלובלי; לצורך כך עליהן לאמץ גישת הכשרה אחדותית (בין-תחומית, אינטגרטיבית), לרבות הוראה ולימוד אחדותיים של החברה, הממוקדים בבעיות חברתיות ובסוגיות העולות מהן. הדבר מחייב כמובן את "גיוס" הסכמתם לכך של מורי המורים הרלוונטיים – הן ממדעי החברה והן ממדעי החינוך ( ניר רסיסי,אריה הרשקוביץ ,ורדה גיל).