בקנדה לומדים מתכשרים להוראה על האפליה והבריונות בחברה ובבתי ספר נגד תלמידים השייכים לקהילת הלהטב"ק ועל הדרכים להתמודד עם נורמות וציפיות הטרו-נורמטיביות דכאניות ומגבילות. מחקר זה בוחן את האפקטיביות של תוכנית לימודים זו שעוברים המתכשרים, ועוקב אחר הדרכים שבהן פרחי ההוראה מתמודדים עם תופעות של עוול ותוקפנות כלפי תלמידים להטב"קים בשטח בית הספר, תופעות שהם עדים להן במסגרת התמחותם בשדה.

מערכת החינוך בכלל ובתי הספר בפרט, משמיעים הצהרות רבות בדבר אחריותם לקדם כל ילד וילדה, להגן עליהם, להעניק יחס אישי ולהבטיח מרחב בטוח ומגן. עם זאת, עבור התלמידים והתלמידות ההומוסקסואלים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להלן להט"ב) עלול בית הספר להוות אתר של התנצחות, בו מועצמות תחושותיהם השליליות וממנו הם מודרים בעזרת אמצעים סימליים ופיזיים כאחד. לאור החסר במחקרים עדכניים הבודקים עמדות של אנשי חינוך כלפי הומוסקסואליות והטמעת נושא הנטייה המינית והמיעוטים המיניים במערכת החינוך, המחקר המוצע שם לו למטרה להתמקד בבחינת נכונותם של פרחי הוראה להטמיע את הנושא הן דרך סיוע לתלמידים להט"ב והן דרך דיון והפעלות עבור כלל אוכלוסיית התלמידים (אניה גליקמן וטל שמר אלקיים).