מטפלים באמנות מהחברה הערבית בישראל צריכים לגשר על פערים בין התרבות הערבית המאופיינת כקולקטיבית לבין הידע המערבי המאופיין כאינדיבידואלי, אותו הם רוכשים בהכשרתם לטיפול באמנות. המחקר הנוכחי בוחן באיזו מידה וכיצד הם הצליחו להשתלב בין תרבויות שונות אלו, וכיצד שילוב כזה מתבטא בעבודת שטח עם בני תרבותם. הממצאים מצביעים על כך שהיו מטפלים שלא הצליחו לשלב את שני העולמות התרבותיים, בעיקר סטודנטים, בעוד שאחרים ניהלו צורות שונות של אינטגרציה. רוב המטפלים המנוסים הצליחו לגשר על הפערים, השתמשו בחומרים אומנותיים וכלים שהותאמו לתרבות הלקוח ומצאו דרכים ייחודיות לשלב אמנות בטיפול. כמו כן, המטפלים המנוסים ראו בתהליך ההכשרה תקופה טובה ומועילה, כאשר הסטודנטים חוו קשיים הן בהדרכה והן בעבודת השטח. המחקר יכול לסייע למטפלים ולבנות תוכניות לימודים לטיפול באמנות המותאמות לתרבות הקולקטיבית.

מדי יום מתרבות הידיעות על אלימות של ילדים. אנו מזדעזעים ממעשי התעללות והתאכזרות של ילד הפוגע בילד אחר או במבוגר. התנהגות זו מעמידה בפנינו, המבוגרים, אתגרים רבים ומעמתת אותנו עם הצורך להגיב. עניינו של ספר זה הוא המפגש של מטפלים באמצעות אמנות במערכת החינוך עם ילדים המופנים לטיפול בשל התנהגותם התוקפנית. ייחודו של הספר הוא בשילוב של מחקר, תאוריה ופרקטיקה. חלקו הראשון מנתח את המצוי בשדה לאור מחקר מקיף, שנערך בישראל, בהשתתפות למעלה ממאה מטפלים באמנות ומדריכות קליניות. הנתונים נאספו באמצעות כלי מחקר מגוונים: שאלונים, ראיונות וציורים של מטפלים. הממצאים העלו שמטפלים רבים חשים קשיים מיוחדים בטיפול באוכלוסייה זו, הנובעים בין השאר מן הניגוד שבין ההכלה שהם רוצים לספק למטופלים ובין התוקפנות המאיימת על אלה (עדנה ניסימוב-נחום).