המורים האתיופים-ישראלים רוצים, ואף מבהירים מפורשות, שייראו אותם כאינדיבידואלים, ולא כנציגי קולקטיב חברתי. דווקא כמיהה זו היא שמוכיחה שהם נתפסים ונמדדים על ידי עמיתיהם, בראש ובראשונה, בראי זהותם האתנית. זוהי תופעה סוציולוגית מורכבת המשקפת מתח בין זהות מקצועית לבין זהות תרבותית. מחקר זה מדגיש את החשיבות של הגברת המודעות לזהויות פנים-תרבותיות, מתוך שאיפה לגבש וללכד את החברה הישראלית. בזמן שמחקרים רבים עוסקים בחוויות ובאתגרים של מורים מהגרים או מורים מאוכלוסיות מיעוט, מעטים האירו את הזרקור לכיוון מורים אתיופים בישראל, ומכאן נובעת חשיבותו של מחקר זה.

מאמר זה מאמץ את הגישה הקוגניטיבית כדי לחקור את ההשפעה של ריבוי זהויות על פרשנות של סיטואציות חברתיות. ספציפית, המאמר בוחן את התופעה של 'החלפת מסגרת', מצב שבו האדם עובר בין מסגרות פרשניות שונות, שכל אחת מהן מושרשת בתרבות אחרת. בסדרת ניסויים העושים שימוש בהטרמה קוגניטיבית, החוקרים מדגימים את התופעה של החלפת מסגרת בקרב אנשים דו-תרבותיים (אנשים הרואים עצמם שייכים לשתי קבוצות תרבותיות שונות) ומציעים גישה חדשה להבנה של השפעת התרבות על הקוגניציה.

השאלה האם למכללה יש שליחות בעולם היא שאלה שחשובה לי, פותחת פרופ' לאה קוזמינסקי, המשמשת כנשיאת המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע מאז פתיחת שנה"ל תש"ע (2010-2009). "אני רואה את השליחות של קיי לפיתוח החינוך בנגב." את המאפיינים הייחודיים של מכללת קיי מדגימה פרופ' קוזמינסקי באמצעות חמישה תחומים, או עוגנים כלשונה, המלווים את עשיית המכללה. העוגן הראשון הוא הסטודנט, כפי שהיא מפרטת: "הסטודנט כאדם, על זהותו האישית והתרבותית, נצמא במרכז תהליכי הלמידה. אנחנו לא 'מיישרים' את הסטודנטים שלנו כך שיתאימו לתוכניות לימודים. ההיפך, אנו מעמידים את הסטודנטים, את זהותם ואת סגנונות הלמידה שלהם במרכז." ( ערגה הלר ).

בשנים האחרונות נעשים מאמצים למשוך לתכניות ההכשרה להוראה סטודנטים המוגדרים מצטיינים. במכללות להוראה ובחלק מהאוניברסיטאות נפתחו תכניות ומסלולים ייחודיים לסטודנטים מצטיינים. ההחלטה לבחור בהוראה כקריירה ולהצטרף לתכנית הכשרה מבטאת את ראשיתו של תהליך ההתפתחות המקצועית של מורים. מאמר זה מבקש לחשוף את הגורמים המשפיעים על הצטרפות לתכנית להכשרת מצטיינים להוראה ואת יחסי הגולין ביניהם. מחשיפת גורמים אלו יוצעו כיוונים לגיוס מועמדים מצטיינים להכשרת מורים בכלל ולהוראת מקצועות יהדות בפרט. בניגוד לדעה הרווחת בחלק מהתאוריות הפסיכולוגיות העוסקות בהניעה, במארג המשלים המוצע במחקר זה אין ההניעות הנובעות מתגמולים חיצוניים מורידות מעוצמתן של ההניעות הנובעות מהרצון למימוש עצמי ומתפיסת "ראוי" (ניסן ושליף, 2005: Nisan, 1992). במארג המניעים המשתקף מהממצאים, הגורמים המושכים פועלים זה לצד זה בחיזוק הדדי, כאשר לגורמי המימוש העצמי משקל רב. כאן עולות שאלות בדבר השקעת משאבים בתגמולים חיצוניים לצורך דרבון מועמדים להצטרף לתכניות להכשרת מורים, למשל: האם עצם קיומם של תגמולי יוקרה ומלגות משמש תמריץ? מהם התגמולים החיצוניים האופטימליים? ממצאי המחקר מלמדים כמו כן על אוכלוסיית היעד שבקרבה יש לרכז את מאמצי הגיוס של מצטיינים לתכניות הכשרה להוראה בכלל ולמקצועות היהדות בפרט: אוכלוסייה המורכבת מאנשים שחוויותיהם האישיות מקרבות אותם לחינוך; אלו שעסקו בחינוך בלתי פורמאלי בתנועות נוער ובתפקידי פיקוד והדרכה בצבא; כאלה שלמדו את מקצועות היהדות ומגלים בהם עניין ומקור להנאה; אנשים שתפיסות ה"ראוי" שלהם מעידות על מחויבות חברתית ומחויבות לזהותם היהודית, וכאלה שסבורים שיוכלו לממש את עצמם ולהביא לידי ביטוי באופן המוצלח ביותר את כישוריהם האישיים באמצעות העיסוק בהוראה. מועמדים בעלי רקע זה עשויים לראות בתכנית הכשרה יוקרתית גורם מושך לבחירה בהוראה ( קצין, אורי ואשר שקדי).

מחקר זה דן בדמותם של שלושה דיוקנאות מורים בעיני סטודנטים להוראה: המורה האידיאלי, מורה המורים ודיוקנם של הסטודנטים להוראה כמורים, על רקע סקירת הדיוקנאות השונים של המורה בספרות המחקר ובהגות. המחקר בוחן את תפיסת דמויות אלה בקרב שתי תת – קבוצות של סטודנטים להוראה: פרחי הוראה במכללה אקדמית להכשרת מורים ומורים -סטודנטים, המשלימים תואר ראשון במכללה להכשרת מורים או במכללה אזורית המחקר העלו, כי קיימות שתי קטגוריות -על מרכזיות בתפיסת דיוקנאות המורים אצל הסטודנט להוראה: האחת – תכונותיו האישיות, והאחרת – הידע שלו, הדיסציפלינרי והדידקטי. בעיני פרח ההוראה, קטגוריית -העל הבולטת בדיוקן המורה האידיאלי היא תכונותיו האישיות. התכונה הבולטת פחות בדמותו של המורה האידיאלי היא ההשכלה הכללית ורוחב האופקים. תכונתו של המורה האידיאלי כסוכן חיברות, המקדם נושאים חברתיים, אינה מוזכרת כלל. לטענתם, שיפרו הסטודנטים במהלך ההכשרה את תכונותיהם כמורה "אמפתי וקשוב", "בעל ידע בשיטות הוראה" ו"מנהיג ", אך כמעט ולא שיפרו את הידע הדיסציפלינרי שלהם ואת השכלתם הרחבה (נירית רייכל ,שרה ארנון )

המאמר מציג תפיסה של חינוך לרב-תרבותיות ותרבות יוצאי אתיופיה כבסיס לתכנית הכשרת מורים ייחודית במכללת אחוה. הלימודים התקיימו בשתי מסגרות: מסגרת נפרדת לחיזוק זהותם התרבותית והתמודדות עם צורכיהם האישיים של יוצאי אתיופיה כמנוף להעלאת הדימוי העצמי, ומסגרת משולבת לחיזוק הדימוי העצמי-מקצועי. התכנית באה להכשיר מורים יוצאי אתיופיה למערכת החינוך מתוך כוונה שיוכלו להשתלב בכיתות אינטגרטיביות, אך יהיו אוטוריטה בבית הספר ובחדר המורים בכל מה שקשור לעדה. (שוש מלאת, אתי גלעד, אסתר קלניצקי)